יוהאן מוסט
יוהאן ג'וזף מוסט (באנגלית: Johann Joseph Most; 5 בפברואר 1846 - 17 במרץ 1906) היה אנרכיסט ונואם גרמני-אמריקאי, אשר בסוף המאה ה-19 החל לתמוך בשימוש באלימות במטרה להשיג שינוי פוליטי מהפכני וחברתי. הוא היה ידוע בעיקר בשל כך שהפך את אסטרטגיית ה"תעמולה על פי המעשה" לפופולרית יותר, מה שקידם פעולה ישירה כנגד יחידים ומוסדות (כולל פעולות אלימות), במטרה לכפות שינוי מהפכני ולהוות השראה לפעולות נוספות של אחרים.
 | |
| לידה |
5 בפברואר 1846 אאוגסבורג, ממלכת בוואריה  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1906 (בגיל 60) סינסינטי, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית, ממלכת בוואריה |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
  | |
רקע
עריכהמוסט נולד באאוגסבורג, ממלכת בוואריה. הוא היה שוליה של כורך ספרים, ועבד במקצוע זה בגרמניה, אוסטריה, איטליה ושווייץ בשנים 1863–1868. לאחר מכן הפך לכותב של מנשרים סוציאליסטים, ועורך של גליונות סוציאליסטים שדוכאו בידי השלטונות בקמניץ ווינה, ושל "העיתונות החופשית" בברלין, שם נעצר פעמים רבות בשל התקפותיו האלימות והציניות על הפטריוטיזם, הדת והמוסר השמרני, ובשל תמיכתו בטרור, לו הטיף באמצעות פרוזות ושירים שכתב.
בשנים 1874–1878 הוא שימש כנבחר ציבור מרקסיסטי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ברייכסטאג הגרמני. הוא כתב תקציר פופולרי ל"הקפיטל" של קרל מרקס. לאחר שתמך בשימוש בפעולות אלימות (כולל שימוש בפצצות) למען שינוי מהפכני, הוא אולץ לעזוב את גרמניה, וגורש מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. משוכנע מניסיונו בחוסר התועלת של פעולה פרלמנטרית, הוא הפך לאנרכיסט, שתמך באנרכיזם קולקטיביסטי, למרות שמאוחר יותר הוא תמך באנרכו-קומוניזם. עקב תמיכתו בשימוש באלימות, הוא נחשב לאנרכיסט התנגדותי - זרם שכבר אינו קיים כיום בקרב האנרכיסטים.
הוא נסע לצרפת אך אולץ לעזוב ב-1879, ולאחר מכן התיישב בלונדון. שם הוא ייסד את מגזין "החירות", בו הוא הביע את שביעות רצונו מההתנקשות באלכסנדר השני, קיסר רוסיה. עקב כך, הוא נאסר למשך שנה וחצי.
חייו בארצות הברית
עריכהמעודד על ידי החדשות לגבי מאבקי עובדים בארצות הברית, מוסט היגר לארצות הברית עם שחרורו מהכלא, והחל במהרה להתסיס את אוכלוסיית המהגרים הגרמנים. הוא חידש את פרסום מגזין "החירות" בניו יורק. הוא נכלא 3 פעמים (ב-1886, 1887 ו-1902), כאשר הפעם האחרונה הייתה בשל העובדה שפרסם מאמר לאחר ההתנקשות בנשיא ארצות הברית, ויליאם מקינלי, בו טען שאין זה פשע להרוג שליט.
מוסט התפרסם בהמציאו את המושג "Attentat" שפירושו "ניסיון". הוא טען ש"המערכת הנוכחית תיפול בצורה המהירה והרדיקלית ביותר על ידי חיסול דובריה. לכן, יש להוציא לפועל טבח באויבי העם". מוסט הוציא לאור מדריך להכנת דינמיט וחומרי נפץ אחרים בשם "המדע של לוחמה מהפכנית", וכך הוא זכה בכינוי "דינמוסט". בתור נואם מוכשר, מוסט הפיץ את רעיונותיו בקרב חוגים מרקסיסטים ואנרכיסטים בארצות הברית ומשך חסידים רבים, כאשר המפורסמים שבהם היו האנרכיסטים אמה גולדמן ואלכסנדר ברקמן.
בהשראת רעיונותיו, גולדמן וברקמן, שזעמו על מותם של פועלים במהלך שביתת הומסטד, החליטו להוציא לפועל את הרעיונות בניסיון ההתנקשות של ברקמן במנהל המפעל בהומסטד, הנרי קליי פריק בשנת 1892.
ברקמן וגולדמן התפכחו במהרה ממורם. מוסט הפך לאחד ממבקריו הגדולים של ברקמן בשל ניסיון ההתנקשות, אף על פי שעל פי גולדמן הוא "הכריז על מעשי אלימות מגגות הבתים". מוסט תקף את גולדמן וברקמן במגזין שלו, ורמז שפעולתו של ברקמן נועדה ליצור סימפתיה כלפי פריק. ההיסטוריונית והביוגרפית של אמה גולדמן, אליס וקסלר, טוענת שביקורתו של מוסט נבעה ככל הנראה מקנאה בברקמן, למרות שווקסלר ואחרים זוקפים לזכות מוסט שינוי של גישתו לגבי היעילות של התנקשויות פוליטיות בהבאת שינוי מהפכני.
גולדמן זעמה על התקפות אלה, והגיעה לנאום פומבי של מוסט מצוידת בשוט, ודרשה ממנו, בעודו נואם, שיוכיח את האשמותיו. לאחר שהתעלם ממנה, הצליפה בו עם השוט, שברה אותו על ברכיה, והשליכה את החלקים לעברו.[1] מאוחר יותר היא התחרטה על התקפתה, והתוודתה בפני חברה ש"בגיל 23, אדם לא חושב בהגיון".[2]
שנים מאוחרות
עריכהמוסט המשיך לכתוב ולנאום בנושא שינוי מהפכני למשך שארית חייו. בשנת 1906, בזמן שהיה בסינסינטי, אוהיו, במטרה לנאום, הוא חלה ואובחן כבעל מקרה כרוני של מחלת השושנה - זיהום עור חיידקי. בתקופה שלפני טיפולי האנטיביוטיקה, לא היו הרבה אפשרויות טיפול במצבו, ועקב כך מצבו החמיר והוא נפטר מספר ימים לאחר מכן.
