יוהאן שטאמיץ
יוהאן ונצל אנטון שטאמיץ (בצ'כית: Jan Václav Stamic; 30 ביוני 1717 (הוטבל) - 27 במרץ 1757) היה מלחין וכנר.
.jpg) | |
| לידה |
19 ביוני 1717 הבליצקוב ברוד, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
27 במרץ 1757 (בגיל 39) מנהיים, גרמניה |
| צאצאים |
אנטון שטאמיץ, Franziska Lang |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קארל בפראג |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| עיסוק |
מלחין, מנצח, מוזיקולוג, פילוסוף |
| כלי נגינה |
כינור |
  | |
תוכן עניינים
קורות חייועריכה
שטאמיץ נולד בנמצקי ברוד (כיום האבליצקוב ברוד, צ'כיה). את שיעורי המוזיקה הראשונים שלו קיבל מאביו, נגן עוגב. בשנים הבאות למד בגימנזיום ואחר באוניברסיטת קארל בפראג. בשנת 1741 נסע למנהיים, שם נעשה תחילה לכנר הראשון בתזמורת החצר, בשנת 1743 ובהמשך, בשנת 1745, למנצח התזמורת. הוא העלה את רמת התזמורת עד להיותה אחת המכובדות ביותר באירופה.[1] בשנים 1754–1755 שהה בפריז, שם התקבלה המוזיקה שלו ברצון. שנתיים אחר כך מת במנהיים. משרתו כמנהל מוזיקלי עברה לכריסטיאן קאנאביך.
יצירתועריכה
שטאמיץ, שמקובל לראותו כמייסד אסכולת מנהיים וכמלחין החשוב ביותר בין חבריה, כתב מספר רב של קונצרטים (בעיקר לכינור או חליל), הרבה מוזיקה קאמרית ומיסה (1755). יצירותיו החשובות ביותר, מכל מקום, הן הסימפוניות שלו, למעלה מחמישים במספר. הוא היה המלחין הראשון שכתב בקביעות סימפוניות במתכונת של ארבעה פרקים, בצירוף מינואט וטריו לשאר שלושת הפרקים הסטנדרטיים. גם הכנסת קבוצה שנייה של חומר תמאטי נוגד לפרקי הפתיחה שלו תרמה רבות לפיתוח מה שיהיה מוכר בהמשך כצורת סונאטה.
כמו שאר המלחינים באסכולת מנהיים, נודע שטאמיץ במתן תפקיד בולט יותר לכלי הנשיפה ובשימוש נועז יותר בדינמיקה.
משפחתועריכה
יוהאן היה אביהם של קרל שטאמיץ ואנטון שטאמיץ, גם הם מלחינים.
קישורים חיצונייםעריכה
יוהאן שטאמיץ, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יוהאן שטאמיץ, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ אלפרד איינשטיין, "מוצרט", עמ' 227