יוהנה לנגפלד

יוהנה לנגפלד (בגרמנית Johanna Langefeld;‏ 5 במרץ 1900 – 26 בינואר 1974) הייתה שומרת ומפקדת גרמנייה בתקופת השואה, בשלושה מחנות ריכוז נאציים: ליכטנבורג, ראוונסבריק ואושוויץ.

יוהנה לנגפלד
Johanna Langefeld

אין תמונה חופשית
לידה	5 במרץ 1900 Kupferdreh, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	26 בינואר 1974 (בגיל 73) אאוגסבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
מפלגה	המפלגה הנאצית

ביוגרפיה

נולדה בקופרדרה (כיום אסן, גרמניה), וגדלה במשפחה לותרנית, לאומנית. אביה היה נפח.

ב-1924 היא עברה למילהיים על הרוהר ונישאה לווילהלם לנגפלד, שמת ב-1926 ממחלת ריאות.

ב-1928 הרתה לנגפלד מאדם אחר, ועזבה אותו זמן קצר לאחר מכן ועברה לדיסלדורף, שם נולד בנה באוגוסט.

לנגפלד הייתה מובטלת עד גיל 34, ואז התחילה ללמד כלכלת בית במפעל של העיר נויס. משנת 1935 ואילך, עבדה כשומרת במה שנקרא Arbeitsanstalt בבראווילר, שהיה למעשה בית סוהר לזונות, נשים מובטלות, הומלסיות ולנשים אחרות שהוגדרו כ"אנטי-חברתיות".

משנת 1937 ואילך הייתה לנגפלד חברה במפלגה הנאצית.

כשומרת מחנה

במרץ 1938, לנגפלד הגישה מועמדות לעבודה כשומרת למחנה הריכוז לנשים הראשון בליכטנבורג. כעברו שנה היא התמנתה למפקדת המחנה, שם שהתה עד העברת אוכלוסיית המחנה לראוונסבריק במאי 1939.

בתקופה זאת היא הייתה אחראית על הסלקציות בראוונסבריק במהלך "מבצע 14f13". במרץ 1942 הוטל על לנגפלד לבנות מחנה נשים חדש באושוויץ. שם היא מיינה אסירות לתא הגזים.

רודולף הס, מפקד אושוויץ טען שלנגפלד לא התאימה לתפקיד, וביצעה את עבודתה ברשלנות, וניסה לפטר אותה. במהלך ביקורו של היינריך הימלר ב-18 ביולי 1942, הוא דיבר עם לנגפלד, והוא גיבה אותה. רודולף הס הודה לאחר המלחמה כי "הרייכספיהרר סירב לחלוטין" לפקודתו, וכי הוא רוצה ש"מחנה נשים יפוקד על ידי אישה". הימלר הורה שלנגפלד תישאר אחראית על מחנה הנשים, ושבעתיד לא ייכנס איש אס אס למחנה הנשים.

באותו חודש הועבר מחנה הנשים אושוויץ למחנה אושוויץ-בירקנאו במרחק שלושה ק"מ משם. שבועיים לאחר מכן, נפצעה לנגפלד במניסקוס שלה, ונזקקה לניתוח סחוס בסנטוריום Hohenlychen ליד ראוונסבריק. במהלך שהותה שם, היא נפגשה עם אוסוולד פוהל, ראש המשרד הראשי לממשק ומנהל של ה-SS, בברלין-ליכטרפלד, ושכנעה אותו להעביר אותה בחזרה לראוונסבריק, והיא אכן הועברה לשם, במקומה מריה מנדל הפכה ל"אובראופסהרין" החדשה של מחנה האסירים באושוויץ.

מרגרט בובר-נוימן, שהייתה העוזרת של לנגפלד ברוונסבריק, כתבה גרסה אחרת לאירוע, לנגפלד פוטרה בגלל אהדה יתרה לאסירים פולנים; היא הופרדה מבנה, ונלקחה במעצר לורוצלב, שם בית דין של ה-SS תכנן משפט נגדה. לנגפלד מעולם לא עמדה למשפט, ושוחררה מתפקידיה במחנה. לאחר מכן היא עברה למינכן והחלה לעבוד במפעל ב.מ.וו.

מעצר ומוות

כמה חודשים לאחר תום מלחמת העולם השנייה ב-20 בדצמבר 1945 נעצרה לנגפלד על ידי צבא ארצות הברית, ובספטמבר 1946 הוסגרה למערכת המשפט הפולנית לקראת משפט בקרקוב, אך ב-23 בדצמבר 1946 היא ברחה מהכלא. מכיוון שהאסירים הפולנים העדיפו אותה על פני מחליפתה מנדל, ככל הנראה הם סייעו לה לברוח. לאחר הבריחה היא הסתתרה במנזר, ועבדה בבית פרטי. בסביבות 1957, היא חזרה באופן בלתי חוקי לגור עם אחותה במינכן.

היא מתה באוגסבורג, גרמניה ב-26 בינואר 1974, בגיל 73.

לקריאה נוספת

• Johannes Schwartz, Das Selbstverständnis Johanna Langefelds als SS-Oberaufseherin, in: Ulrich Fritz, Silvija Kavčič, Nicole Warmbold (ed.): Tatort KZ, Neue Beiträge zur Geschichte der Konzentrationslager, Ulm 2003, pp. 71–95.
• Johannes Schwartz, Geschlechterspezifischer Eigensinn von NS-Täterinnen am Beispiel der KZ-Oberaufseherin Johanna Langefeld, in: Viola Schubert-Lehnhardt (ed.),Frauen als Täterinnen im Nationalsozialismus, Protokollband der Fachtagung vom 17.-18. September 2004 in Bernburg, im Auftrag des Kultur - und Bildungsvereins Elbe-Saale e.V. in Sachsen-Anhalt, Gerbstadt 2005, pp. 56–82, ISBN 3-00-017407-9.
• Johannes Schwartz, Handlungsoptionen von KZ-Aufseherinnen. Drei alltags - und geschlechtergeschichtliche Fallstudien, in: Helgard Kramer (ed.), NS-Täter aus interdisziplinärer Perspektive, Martin Meidenbauer Verlag, München 2006, S. 349-374.