פתיחת התפריט הראשי

יוהנס השלישי (ג'ון השלישי) היה קיסר אתיופיה לסירוגין בין 18401851 היה בנו של הקיסר תקלה גיורגיס הראשון, קיסר זה היה "קיסר בובה" והאימפריה האתיופית נשלטה באופן מעשי על ידי סגן הקיסר עלי השני. על השני גם הכריח את יוהנס לשאת את אמו לאישה, הקיסרית מנן ליבן אמדה שמשלה ביד רמה הן על בנה והן על בעלה השני, הקיסר.

בזמן המאבק בין עלי השני ויריבו הדאג'זמץ וובה היילה מריאם של סאמיאן, הקיסר יוהנס הודח והושב מספר פעמים בין 30 באוגוסט 18401851 והתחלק עם דודנו סהלה דנגל בשלטון. ההדחה הראשונה של יוהנס הייתה באוקטובר 1841 בגלל תמיכתו בדאג'זמץ וובה לאחר מכן הוא הוחזר ב-1845 ואז שוב פעם הודח והוחזר ב-1850 מסיבה לא ידועה.

ההיסטוריון ארנסט וואליס באדג' מתאר את יוהנס כך:

סבלו אותו רק מכיוון שהתשתייך לשושלת הסולומונית. הוא היה גרגרן ובדרך כלל היה שיכור מיין וכאשר לא היה במשתה הוא היה בהרמון.

היסטוריה של אתיופיה: נוביה וחבש, עמוד 483.[1]

לפי דונלד כראמאי יוהנס הושפע מחדירת המיסיונרים הקתולים ושיתף פעולה עם האיטלקי ג'סטין דה ג'קוביס ובכך הוטבל לנצרות קתולית[2].

לא הרבה ידוע על שלטונו וגורלו של יוהנס. ידוע שיוהנס שלט כקיסר ב-18 ביוני 1847 בזמן שאשתו מנן נלחמה עם כוחות צבא בחופו הצפוני של אגם טאנה כנגד קאסה היילו מקווארה, בקרב זה היילו ניצח לכד את הקיסר ואשתו ולאחר מכן שיחרר אותם בתמורה לתואר דאג'זמץ ובתמורה לשטחיו של ראס קינפו בגוג'אם לאחר שזה מת לא מזמן[3]. מקור נוסף מתאר שיוהנס הסכים לוותר על הכתר בתנאי שלא ייאחדו אותו עם אשתו ששנא אותה.

לאחר הדחתו הסופית מהכתר, יוהנס חי חיי פשטות וב-1856 מספר גורמים קתולים באתיופיה ניסו לשכנעו לחזור לשלטון אבל הוא התעניין יותר בעלייה לרגל לירושלים, שנתיים לאחר מכן יוהנס נהפך לנאמנו של הקיסר החדש תוודרוס השני ולבסוף הוטבל חזרה מהקתוליות לכנסייה האתיופית[4]. אחד מהמסמכים ששרדו מה-11 ביוני 1869 מתארים בקשה מקיסר צרפת, נפוליאון השלישי לעזרה כלכלית.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ E. A. Wallis Budge, A History of Ethiopia: Nubia and Abyssinia, 1928 [Oosterhout, the Netherlands: Anthropological Publications, 1970], p. 483. ISBN 0938818910.
  2. ^ Donald Crummey, Priests and Politicians, 1972 (Hollywood: Tsehai, 2007), p. 79. ISBN 1599070219
  3. ^ Mordechai Abir, Ethiopia: The Era of the princes (London: Longmans, 1968), p. 128f. ISBN 0582645174
  4. ^ Crummey, Priests and Politicians, p. 100.


הקודם:
סהלה דנגל
קיסר אתיופיה
18401841
הבא:
סהלה דנגל
הקודם:
סהלה דנגל
קיסר אתיופיה
1845
הבא:
סהלה דנגל
הקודם:
סהלה דנגל
קיסר אתיופיה
18501851
הבא:
סהלה דנגל