יוזף גרסטמן

יוזף גרסטמן (בגרמנית: Josef Gerstmann;‏ 17 ביולי 1887 למברג, גליציה המזרחית, האימפריה האוסטרו-הונגרית כיום באוקראינה – 23 במרץ 1969 ניו יורק) היה נוירולוג ופסיכיאטר יהודי-אוסטרי, אחר כך אמריקאי. נודע בתיאור הראשון של תסמונת הרכס הזוויתי השמאלי (תסמונת גרסטמן) ובתיאור - יחד עם שיינקר ושטרויסלר - של הפרעה נוירולוגית נדירה, בעלת אטיולוגיה פריונית המוכרת החל משנת 1989 כתסמונת גרסטמן-שטרויסלר-שיינקר.

יוזף גרסטמן
Josef Gerstmann

צילום מאת מקס שניידר בשנת 1930
לידה	17 ביולי 1887 למברג, ממלכת גליציה ולודומריה, נחלת כתר אוסטריה, במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	23 במרץ 1969 (בגיל 81) ניו יורק, ארצות הברית
לימודי רפואה	אוניברסיטת וינה
תפקידים	נוירולוג, מרצה באוניברסיטה

קורות חיים

ילדות וצעירות

יוזף גרסטמן נולד ביולי 1887 בעיר לבוב, אז למברג, בירת ממלכת גליציה ולודומריה שבמסגרת הכתר האוסטרי (ציסליתניה) באימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא היה בנם של יואכים גרסטמן ושל ברטה, לבית צוקר. למד בגימנסיה התיכונית הקיסרית-ממלכתית מס. 2 בלבוב וסיים בחינות בגרות בשנת 1907. אחר כך למד רפואה באוניברסיטת וינה בשנים 1907–1912 וקיבל בה ב-29 בנובמבר 1912 את התואר דוקטור ברפואה. בשנים 1912–1914 עבד סטאז'ר והשתלמות במחלקה הרפואית ב' של בית החולים הכללי בווינה.

בימי מלחמת העולם הראשונה הצטיין גרסטמן בשירותו הצבאי כקצין רפואה בחזית האיטלקית ובבית החולים הצבאי נוירופסיכיאטרי Reservehospital באינסברוק.

המשך הקריירה הרפואית באוסטריה

בשובו לווינה עבד בשנים 1918–1930 בקליניקה לפסיכיאטריה ונוירולוגיה של יוליוס וגנר-יאורג בשנת 1921 עבר מבחני "הביליטציה" והתמנה למרצה בכיר ובשנת 1929 התמנה כפרופסור שלא מן המניין. ב-1930 ירש את מקומו של אמיל רדליך כמנהל בית החולים לעצבים מריה תרזיה שלסל ( Nervenheilanstalt Maria-Theresien-Schlössel) בווינה. באותה תקופה התגורר ברחוב קוך (Kochgasse) 5. בשנת 1920 התחתן עם מרתה שרה לבית שטיין, מן העיר פלזן.

בארצות הברית

בשנת 1938 אחרי האנשלוס בגלל היותו יהודי ב-22 באפריל פוטר גרסטמן מתפקידיו כפרופסור וכרופא ראשי ונאלץ להימלט מאוסטריה יחד עם אשתו ועם ידידו ועמיתו למקצוע אוטו מרבורג, והיגר על האונייה Cunard White Star RMS Aquitania דרך נמל סאות'המפטון לניו יורק. הגיע לניו יורק ב-14 ביוני 1938 גרסטמן נמנה עם 47 מדעי המוח בנמלטו מהרייך השלישי בשנים 1939-1933. בארצות הברית עבד גרסטמן החל מאוקטובר 1939 ללא תשלום מספר חדשים בבית החולים הפרסביטריאני ונדרבילט בניו יורק ובדצמבר 1939 הוכרה הכשרתו הרשמית כרופא. עבד בהמשך בבית החולים ספרינגפילה בסייקסוויל, מדינת מרילנד. בשנים 1941-1940 עבד כעוזר מחקר וכיועץ נוירולוג בבית החולים סנט אליזבת בוושינגטון. ב-1941 עבר לניו יורק ועבד כעוזר מחקר במכון הנוירולוגי של ניו יורק ו בשנים 1941–1946 כנוירו-פסיכיאטר בבית החולים גולדווטר ואחר כך ב Postgraduate Hospital בניו יורק - עד שנת 1949. ב-1 בספטמבר 1943 קיבל את האזרחות האמריקאית. במשך השנים, אחרי הכרתו כמומחה, עבד במרפאתו הפרטית ב־240 Central Park South בניו יורק ולא קיבל יותר תפקידים ניהוליים. אחרי מלחמת העולם השנייה רכושו שהופקע על ידי הנאצים הוחזר בשנת 1948. עם זאת רק לאחר עוד 13 שנה, בשנת 1955, הוחזר לו על ידי הרשויות האוסטריות תואר הדוקטור שנשלל לו על ידי הנאצים בשנת 1942 מסיבות "גזע". התקבל כחבר לשם כבוד באיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי וכמו כן, כחבר באקדמיה לנוירולוגיה של ארצות הברית, חבר באיגוד באמריקאי לפסיכופתולוגיה, בחברה לפסיכותרפיה, בחברת פירקה ובאגדות רודולף וירכו. גרסטמן נפטר במרץ 1969 בדירתו בניו יורק. על שמו נקראו תסמונת גרסטמן ותסמונת גרסטמן-שטרויסלר -שיינקר.

מחקריו

וגנר-יאורג וצוותו. גרסטמן נראה על יד יאורג, הרביעי מימין.

בשנת 1918 פרסם גרסטמן מקרה של אגנוזיית מגע חד צדדית, טהורה, שהופיע אצל חייל רגלי בן 34 עם פצע ירי בראשו ונזק הרכס המדיאלי ובחלק התחתון של האונה הקודקודית. הפצוע לא היה מסוגל לזהות חפצים כשמישש אותם בידו השמאלית, על אף שימור קליפת המוח הסומטו-סנסורית.

בשנת 1924 פרסם גרסטמן את הראשון מתוך מחקריו על מה שידוע כיום כתסמונת העורק הזוויתי, תסמונת גרסטמן או תסמונת גרסטמן-באדאל (השם האחרון הוא בשימוש נדיר, בעיקר בספרות הצרפתית. התיאור המוקדם על ידי ז'ול באדאל נחשב בלתי מדויק). לפי גרסטמן, התסמונת הזאת מתאפיינת באגנוזיה של האצבעות, אגרפיה, אי הבחנה בין ימין לשמאל, אקלקוליה או דיסקלקוליה. בספטמבר 1930 הציג את תגליתו בכנס ה-20 של החברה הגרמנית לנוירולוגיה בדרזדן. גרסטמן עצמו לא היה משוכנע שהתסמונת שתיאר היא יחידה נוסולוגית נפרדת. נוירולוגים, בני דורו ומאוחרים יותר, הטילו ספק בקיומה של התסמונת, והצביעו, למשל, על הנדירות הסטטיסטית של התרחשותם של כל ארבעת מאפייניה בו זמנית. עם זאת קיימת הסכמה כללית לגבי משמעות ארבעת התסמינים של התסמונת לגבי נזקים באונה הרקתית.

בשנת 1930 המליץ גרסטמן על וריאציה למבחן רומברג, הידועה כ"מבחן גרסטמן":נטייה להתהפכות אחרי כמה כיפופים ויישורים של פלג הגוף העליון עם עיניים עצומות וכפות רגליים צמודות, מצביעה על אטקסיה צרבלרית. יחד עם וגנר-יאורג עסק גרסטמן בטיפול שיתוק כללי מתקדם (שלב של העגבת של מערכת העצבים) באמצעות הדבקת אותם החולים במלריה. בשנת 1927 קיבל וגנר-יאורג על כך פרס נובל לרפואה. וגנר-יאורג כתב פתח-דבר למנונוגרפיה שכתב גרסטמן על הנושא: "הטיפול על ידי מלריה אצל חולי השיתוק המתקדם". (1925, וינה)

ב-18 ביוני 1935 יחד עם איליה שיינקר ועם ארנסט שטרויסלר, הציג גרסטמן בכנס בווינה של החברה לנוירולוגיה ולפסיכיאטריה מקרה של מחלה, הידוע כיום למחלת גרסטמן-שטרויסלר-שיינקר והיא נחשבת למחלת פריונים. התגלית פורסמה ב-1936. מוקדם יותר, במרץ 1928 במפגש של החברה הווינאית לפסיכיאטריה ולנוירולוגיה הציג גרסטמן מקרה של צעיר "העלמה H" בת 25, מאותה המשפחה, שסבלה מהפעות בשיווי המשקל, בהליכה ועם שינויים בהתנהגות. הוא מצא בה תסמין לא רגיל:כאשר הראש פנה באופן פסיבי או פעיל לצדדים, זרועות המטופלת הזדקפו ישר קדימה והיד הייתה תמיד יותר גבוהה מהצד הנגדי מאשר הכיוון אליו הופנה הראש.

בשנת 1942 תיאר גרסטמן הפרעה נדירה בתדמית הגוף, שהוא קרא לה "סומטופרפרניה" (somatoparafrenia) .בשני מקרים של נזק בצד הימני של המוח, עם תסמינים ידועים של אנסוגנוזיה של ליקויים מוטוריים וסומטוסנזוריים הוא תיאר מחשבות שוא שנגעו בחלק השמאלי של הגוף - והתייחסו למודעות ל"בעלות" על אותו חלק של הגוף. הוא הבדיל אבחנה מבדלת בין ה"סומטופרפרניה" הנ"ל ל"אוטוסומטואגנוזיה" (אוטוסומטואמנזיה) - חוסר מודעות אגנוסטי או אמנסטי לחלקי גוף, התעלמות מנוכחותם לבין חוויית אי קיומם. לפי גרסטמן הסומטופרפרניה התאפיינה בתסמינים "חיוביים", פרודוקטיביים:"מחשבות שוא או עיוותים תפיסתיים וקונפבולציות או מחשבות שוא הנוגעות להחצי הנגוע בגוף או גפיים".

סוגיות נוספות שבהן התמקד גרסטמן היו הפרעות מוחיות במחלת הכפיון (אפילפסיה), בפיגור השכלי, שיתוק מוחין, סכיזופרניה, אסטראוגנוזיה, הפרעות סנזוריות והפרעות בשיווי המשקל אחרי פציעות ירי בראש. יחד עם אוטון קאודרס חקר הפרעות פסיכיאטריות אצל ילדים חולים בדלקת מוח, יחד עם שילדר חקר הפרעות בכתיבה (מיקרוגרפיה אצל חולי אפאזיה, יחד עם שטרויסלר - קורלציות קליניות ופתולוגיות באנצפלומייליטיס וטרשת נפוצה . עם תלמידיו של גרסטמן נמנה ויקטור פרנקל.

מונחים רפואיים הקרויים על שמו

• תסמונת גרסטמן- או תסמונת הפיתול הזוויתי
• תסמונת גרסטמן-שטרויסלר-שיינקר

פרסים ואותות הוקרה

• חבר באקדמיה הנוירולוגית האמריקאית
• חבר בחברה לנוירולוגיה ופסיכיאטריה של רוסריו, ארגנטינה

מבחר פרסומים

• Beiträge zur Pathologie des Rückenmarks. Zeitschrift für die gesamte Neurologie und Psychiatrie 29, 1, 97-167, 1915 doi:10.1007/BF02897494
• Gerstmann J, Schilder P. Zur Kenntnis der Bewegungsstörungen der Pseudosklerose. Zeitschrift für die gesamte Neurologie und Psychiatrie 58, 1, 33-41, 1920 doi:10.1007/BF02902023
• Über die einwirkung der malaria tertiana auf die progressive paralyse. Zeitschrift für die gesamte Neurologie und Psychiatrie, 1920
• Die Malariabehandlung der progressiven Paralyse. Wiedeń, 1925; 2. wydanie 1928. (ספר)
• Beitrag zur Kenntnis der Entwicklungsstörungen in der Hirnrinde bei genuiner Epilepsie, Idiotie, juveniler Paralyse und Dementia praecox. Arbeiten Neurol Inst Wiener Univ 21:286–313 (1916)
• Fingeragnosie. Eine umschriebene Störung der Orientierung am eigenen Körper. Wiener Klin Wochenschr 37:1010–1012 (1924)
• Gerstmann J, Schilder P. Studien über Bewegungsstörungen. Zeitschrift für die gesamte Neurologie und Psychiatrie 70, 1, 35-54, 1921 doi:10.1007/BF02867524
• Zur frage der umwandlung des klinischen bildes der paralyse in eine halluzinatorisch-paranoide erscheinungsform im gefolge der malariaimpfbehandlung. Zeitschrift für die gesamte Neurologie und Psychiatrie 93, 1, 200-218, 1924 doi:10.1007/BF02900053
• Gerstmann J, Schilder P. Mikrographie bei Sensorisch-Aphasischen. 1925 doi:10.1007/BF01814177
• Fingeragnosie und isolierte Agraphie; ein neues Syndrom. Zeitschr Gesamte Neurol Psychiatr (Berlin) 108:152–177 (1927)
• Über ein noch nicht beschriebenes Reflexphänomen bei einer Erkrankung des zerebellaren Systems. Wiener Med Wochenschr 78:906–908 (1928)
• Über ein neuartiges hirnpathologisches Phänomen. Wiener Klin Wochenschr 50:294–296 (1928)
• Gerstmann J, Kestenbaum A. Monokuläres Doppeltsehen bei cerebralen Erkrankungen. Zeitschrift für die gesamte Neurologie und Psychiatrie 128, 1-4, 42-56, 1930 doi:10.1007/BF02864243
• Gerstmann J, Sträussler E. Zum Problemgebiet der Encephalomyelitis und der multiplen Sklerose. 1931
• Zur Symptomatologie der Stirnhirnerkrankungen. Mschr Psychiat Neurol 1936;93:102-110 doi:10.1159/000148805
• THE PHENOMENON OF BODY ROTATION IN FRONTAL LOBE LESIONS. 1940
• Some notes on the Gerstmann syndrome. Neurology 7: 866–869 (1957)
• PSYCHOLOGICAL AND PHENOMENOLOGICAL ASPECTS OF DISORDERS OF THE BODY IMAGE. The Journal of Nervous and Mental Disease, 1958
• Right-Left Discrimination and Finger Localization. The Journal of Nervous and Mental Disease, 1960
• Some posthumous notes on the Gerstmann syndrome by J. Gerstmann. Wiener Zeitschr Nervenheilk 28:12–19 (1970)

לקריאה נוספת

• Josef Gerstmann. In: Judith Bauer-Merinsky: Die Auswirkungen der Annexion Österreichs durch das Deutsche Reich auf die medizinische Fakultät der Universität Wien im Jahre 1938: Biographien entlassener Professoren und Dozenten. (Memento vom 9. November 2014 im Internet Archive) (PDF; 182 kB). Dissertation. Wien 1980, S. 71–73b.

יודית באואר-מרינסקי - השלכות הסיפוח של אוסטריה לרייך הגרמני לגבי הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת וינה בשנת 1938:ביוגרפיות של הפרופסורים והמרצים המפוטרים) - עבודת תואר, וינה 1980

George Russu Boli și sindroame cu nume proprii, Ghid-Dicționar, Junimea, Iași 1975 (ג'ורג'ה רוסו - מחלות ותסמונות בעלי שמות פרטיים - מדריך-לקסיקון)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוזף גרסטמן בוויקישיתוף

• יוזף גרסטמן באתר who named it
• ביוגרפיה באתר קרבנות הנאציזם 2015- Katharina Kniefacz, Herbert Posch

הערות שוליים

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יוזף גרסטמן".