יוזף קורנסקי
יוזף קורנסקי (בצ'כית: Josef Kořenský; 26 ביולי 1847 – 8 באוקטובר 1938) היה חוקר ארצות, מחנך וסופר צ'כי. הוא תיעד והפיץ ידע על המקומות בכדור הארץ, בחברה הצ'כית, בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-20.
 | |
| לידה |
26 ביולי 1847 Susno, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
8 באוקטובר 1938 (בגיל 91) סמיחוב, צ'כיה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קורנסקי נולד כילד שני מתוך חמישה ילדים בסושנו, במשפחה ענייה של איכרים. מאז ילדותו הייתה לו תשוקה למוזיקה ולהיסטוריה של הטבע, שלא השתנתה במשך כל חייו. הוא למד בפראג בתוכניות להכשרת מורים. במהלך תקופה זו פגש מספר טיילים, ביניהם אמיל הולוב, והם נשארו חברים קרובים עד סוף חייהם. בתור חוקר טבע נלהב, עבד קורנסקי גם במוזיאון פראג, שם סייע לאנטונין פריטש.[1]
קריירת ההוראה שלו החלה בשנת 1867. הוא עבד כעוזר והמשיך כמורה בליטומישל בשנת 1871. בשנת 1874 מונה למורה בסמיחוב, פראג. פראג הציעה לו הזדמנויות תרבותיות וחינוכיות שחיפש.
נסיעות עריכה
נסיעתו הגדולה הראשונה התקיימה בשנת 1872 במהלך שהותו בליטומישל. הוא ביקר בהרי האלפים ואחריהם יצא לסיורים נוספים באירופה, שחזרו על עצמם כמעט בכל קיץ. הוא ניצל את ההזדמנות של חופשות בית ספר בקיץ ובתמיכה הכספית של אנשים שונים ועמותות, יחד עם מועצת העיר סמיכוב, רשויות בתי הספר, משרד התרבות והחינוך של וינה ומוסדות אחרים. כולם היו משוכנעים שמסעותיו של קורנסקי יביאו יתרונות באוספים של מוזיאונים ובידע שיוכל להעביר קורנסקי לא רק לילדים, אלא גם לקהל הרחב.
הוא ידע גרמנית, צרפתית ואנגלית, אך לא התקשה להבין גם שפות אחרות. מסלול הטיול שלו היה תמיד ברור ומדויק ומסעותיו היו אימות של העובדות שכבר ידע ואסף. הוא האמין שמורה צריך לנסוע כמה שיותר כדי לקבל מידע מושלם על המצב בארצות אחרות. ניתן ללמד ילדים רק באמצעות חוויה אישית אמיתית. במהלך הדרך, הוא ציין בקפידה את כל ההיבטים של עולם הטבע, כמו גם את כל המאפיינים של החיים הכלכליים, התרבותיים והדתיים של החברה. כמורה, מטבע הדברים הוא הקדיש תשומת לב לחינוך בעמים שונים ידע שהעשיר את שיטת ההוראה שלו.
הוא סיים שני מסעות גדולים וארוכים ביותר במהלך חייו.
מסעו הראשון מסביב לעולם החל בשנת 1893, הוא היה מלווה על ידי חברו קארל רזנייק (1845–1914). הם הפליגו מהנמל הגרמני ברמן, חצו את האוקיינוס האטלנטי כדי לבקר ביריד העולמי בשיקגו. מטבע הדברים, הם ביקרו אתרים אמריקאים נוספים בדרך, למשל מפלי הניאגרה והפארק הלאומי ילוסטון. הם המשיכו לכיוון האוקיינוס השקט ולאחר מכן ליפן על ספינת קיטור, עם עצירת ביניים קצרה בהוואי. לסין והונג קונג הגיעו לאחר מכן, עם הפלגה ימית נוספת לחצי האי המלאי ויאווה לפני שחצו את האוקיינוס ההודי לציילון. לאחר מכן הם המשיכו יבשתית לדרג'ילינג ומרגלי הרי ההימלאיה עברו למומבאי ובספינת קיטור לים האדום ולמצרים כדי ללמוד את ההיסטוריה המצרית העתיקה. הם חזרו לפראג דרך טריאסטה ב-1894.הנסיעה הגדולה השנייה שלו התקיימה בשנים 1900–1901. הוא הפליג מנאפולי דרך תעלת סואץ לעדן ולקולומבו ולאחר מכן לפרת' האוסטרלית המערבית, אדלייד ודרך באלרט למלבורן. יעדו הבא היה טסמניה וניו זילנד, עם דנידין, קרייסטצ'רץ' וולינגטון, שם פגש צייר צ'כי מפורסם גוטפריד לינדאואר (1839–1926), שצייר דיוקנאות של האוכלוסייה המאורית. מאוקלנד הפליג לחקור את הארכיפלגים של אוקיאניה - טונגה, סמואה ופיג'י. הוא חזר לאוסטרליה לסידני ולאחר מכן נסע ברכבת לבריסביין. היעד הבא שלו היה האי סלבס, ואחריו יאווה, שם ביקר במתחם המקדשים של בורובודור ובערים בנדונג ובטאוויה.
לסינגפור, בנגקוק והונג קונג הוא הגיע בהמשך. משם חזר ליפן האהובה עליו, קובי, טוקיו. הוא נסע לקוריאה לאחר מכן לוולדיווסטוק ולאורך נהר האמור, ולאורך מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית דרך אירקוטסק לנובוסיבירסק. לבסוף, מעבר להרי אוראל למוסקבה ופראג.
קורנסקי מעולם לא חקר שום חלק לא ידוע של העולם, למעשה, הוא תיאר בצורה יסודית את העולם הידוע, הוא תיווך את הידע לתלמידיו ולציבור הרחב. הוא פרסם ספרים על מסעותיו, הם נכתבו במיוחד עבור צעירים, אבל השפיעו באופן חיובי על כלל האוכלוסייה. הוא תרם רבות להרחבת האופקים של האומה הצ'כית, שהשתלבה באותה תקופה בהדרגה בעולם.[2]
הוא היה חבר בוועדה המנהלית של המוזיאון הלאומי ובמספר מוסדות - כמו המכון המזרחי של צ'כוסלובקיה. המחווה הגדולה ביותר למאמציו בתחום המדע הוענק ב-1927: דוקטור לשם כבוד למדעי הטבע של אוניברסיטת צ'ארלס. בשנות ה-20 הוא היה הנוסע הראשון שהוזמן כאורח לשידורי הרדיו הצ'כי על בסיס קבוע. הוא נפטר בסמיכוב ב-1938, בגיל 91.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Todorovová, Jiřina – Chovaneček, Jan: Kolem světa, Sbírka fotografií z cest Josefa Kořenského v Náprstkově muzeu asijských, afrických a amerických kultur, Národní muzeum, Praha, 2011
- ^ CHovaneček, Jan. Přínos Josefa Kořenského (1847–1938) k rozšiřování obzorů české společnosti. 1.. vyd. Hradec Králové: Pedagogická fakulta, Univerzita Hradec Králové, 2000. 73 p.