יוטגוגיה
יוּטָגוֹגְיָה (heutagogy, בעברית מאוית לעיתים: יוטאגוגיה) או למידה מכוונת עצמי (self-determined learning) היא שיטת לימוד וחקירה, שבה בכל אחד משלבי מערכת החינוך מהגיל הרך ועד לאקדמיה התלמידים הם שקובעים מה עליהם ללמוד ולחקור, ועל אילו שאלות ברצונם להשיב בתוך תחום תוכן נתון. הם מחליטים כיצד עליהם לעשות זאת, מהם מקורות המידע שעליהם יתבססו, מה יהיו תוצרי מחקרם וכיצד יוצגו תוצרים אלה לאחרים. כמו כן, הלומדים הם שותפים מרכזיים במתן ההערכה לתוצאות.[1] בדרך זו של לימוד וחקירה המורים והמרצים אינם מקור הידע העיקרי והאקטיבי בלימוד ובמחקר, וזאת בשונה מגישת הפדגוגיה. ביוטגוגיה סגלי ההוראה משנים את תפקידם המסורתי והופכים להיות מעין מנחים, מאפשרים ומייעצים. עצם נוכחותם ותמיכתם בלומדים היא שמבדילה בין היוטגוגיה לבין לימוד אוטודידקטי.
אטימולוגיה והיסטוריה
עריכהמי שטבעו ואפיינו לראשונה את המושג היו החוקרים האוסטרלים סטיוארט הייס וכריס קניון במאמר משנת 2000. השם הוא הלחם של שתי מילים ביוונית: הסיפא (agogia) מקורה במילה 'להוביל' (כמו במונח 'פדגוגיה') ואילו הרישא היא מעין מניפולציה מכוונת על המילה 'עצמי', שבאה כנראה להבליט את העובדה שהלימוד העצמי ביוטגוגיה נזקק עדיין למורה שמנחה ושמלווה.[2]
שני חוקרים אלה הוסיפו ומוסיפים לפתח את הגישה יחד עם אחרים.[3] את המקורות הפילוסופיים של רעיון הלמידה מוכוונת העצמי הם מצאו בכתביהם של הוגים כדוגמת קארל רוג'רס וז'אן-ז'אק רוסו. יש מי שסבורים שהרעיון מומש כבר בדרך הלימוד היהודית המסורתית הנקראת חברותא.[1]
מקובל לראות את היוטגוגיה כשלב התפתחות שלישי בסולם חינוכי שמתקדם מפדגוגיה לאנדרגוגיה ומשם ליוטגוגיה.[4]
עיקרי השיטה
עריכהשיטת הלמידה אינה כפופה לתוכנית לימודים מוסדרת ואחידה הנקבעת על ידי גורם חיצוני, לסדרי עבודה ידועים וקבועים מראש או להסתמכות בלעדית על מקורות מידע אקדמיים. הלומדים נעים בין מרחבי ידע אנושיים ומרחבי ידע אינטרנטי כשמטרת תנועה זו היא לספק את סקרנותם ולהביאה לידי הבנת מושא מחקרם. התרבות הדיגיטלית שבה נטועים היום הלומדים, צעירים כמבוגרים, היא שמחדשת ושמאפשרת תנועה רב-מרחבית ובין-מרחבית מעין זו.
התנועה המשוטטת והתועה, שמתירה ומאשרת אף טעויות בלמידה ולמידה מהן, ושאינה נדרשת לכל מטרה לימודית קבועה מראש, מבחינה בין היוטגוגיה לגישות דומות. כך, התנועה המשוטטת והתועה שבלב הגישה היוטגוגית, שהיא אישית וייחודית לכל לומד, מבהירה כי דרכי הלמידה מגוונות, וכי אין מסלול למידה יחיד שמתאים לכלל הלומדים, ואף ייחודיות הן ההסכמות בין הלומד למנחה לגבי מסגרת הזמן של הלמידה ודרכי ההתקשרות ביניהם.[5] השיטה מעודדת למידה אישית במסגרת קבוצה שבה כל אחד מהחברים תורם את חלקו הייחודי למחקר, אך מאפשרת למי שבוחר בכך ללמוד ולחקור לבדו.
את מסעם החוקר של הלומדים מלוות באופן מובנה מחשבה וכתיבה רפלקסיביות אודות התקדמות המחקר, אודות יחסם למחקר ואודות עבודת הצוות שבמסגרתה נחקרות אותן שאלות שמעניינות אותם. הרפלקסיה אינה נספחת לתוכן הנלמד. היא הכרחית ליוטגוגיה כרכיב מרכזי בגישה. שהרי היוטגוגיה היא למידה מכוונת עצמי הן מן הטעם שהלומד הוא שמכוון את תוכן ודרך הלימוד שלו, והן בכך שהלומד לומד להכיר גם את עצמו ואת דרך לימודו ובכך יכול הוא לשנות, להשתנות ולהשתפר.
הלמידה והרפלקציה אודות הלמידה מביאות את הלומדים להבנת סגנון הלמידה המועדף עליהם, ובכך הן מכשירות את הלומדים לקראת למידה לאורך החיים (lifelong learning)[6], שניתן לראות בה את מטרת העל של היוטגוגיה. לימוד כפול זה, הן של התחום הנחקר והן הלימוד העצמי של דרך המחקר האישית של כל לומד (מהלך שנקרא בספרות 'לימוד בלולאה כפולה' – double loop learning)[7] ייחודית לדרך הלימוד היוטגוגית לעומת גישות לימוד אחרות.
שלא כמו גישות קרובות שהן בעלות מכוונוּת עצמית בלמידה ושמוצאות את מטרת הלמידה בשינוי התנהגות שכלית, רגשית, חברתית, פיזית, אקדמית ופסיכולוגית של הלומדים, הרי שהיוטגוגיה רואה בלמידה ערך עצמי שאינו נזקק למטרות חיצוניות לה.
שימושים ברעיון היוטגוגי
עריכהבעשור השלישי של המאה ה-21 ממומשת גישת היוטגוגיה במערכות חינוך במדינות שונות ברחבי העולם (אוסטרליה, ניו זילנד, מלזיה, אינדונזיה, קפריסין, בריטניה, פורטוגל, גרמניה, ארצות הברית וקנדה).[8] גם בישראל ניכרת השפעתה של גישת היוטגוגיה, והיא נוכחת ומשפיעה במוסדות ישראלים שונים להשכלה גבוהה ובקהילות למידה אפיסטמיות (epistemic communities) שלומדות, מפתחות ומבקשות להטמיע את הרעיון[9], כמו גם במספר הולך וגדל של בתי ספר.[10]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- לאה קוזמינסקי ואולז׳ן גולדשטיין (עורכות), פורצים גבולות באקדמיה: שילוב למידה מבוססת פרויקטים בהוראה, מכון מופ"ת, 2022
- Amnon Glassner and Shlomo Back, Exploring Heutagogy in higher education: Academia meets the Zeitgeist. Springer, 2020
קישורים חיצוניים
עריכה- הוראה בקורסי חינוך בהשראת הגישה היוטגוגית: מחקר עצמי, אמנון גלסנר, רב-גוונים, 17, 2019, עמ' 103-75
- תהייה אודות תעייה: על היתכנותה של למידה מכוונת עצמי במכללות לחינוך ובבתי-הספר. ערן גוסקוב, רב-גוונים, 24, 2023, עמ' 190-163
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Amnon Glassner and Shlomo Back, Exploring Heutagogy in higher education: Academia meets the Zeitgeist, Springer, 2020
- ^ Amnon Glassner and Shlomo Back, Exploring Heutagogy in higher education: Academia meets the Zeitgeist, Springer, 2020, עמ' 2
- ^ Stewart Hase and Chris Kenyon (eds.), Self-determined learning: Heutagogy in action, Bloomsbury, 2013
- ^ אירית לוי-פלדמן, ממחנך לחונך: המורה הטוב למאה העשרים ואחת, גילוי דעת 16, 2020, עמ' 69-43
- ^ שלמה בק ולאה קוזמינסקי, יוטאגוגיה (heutagogy), לקסי-קיי 5, 2016, עמ' 10-9
- ^ Lisa Marie Blaschke, The dynamic mix of heutagogy and technology: Preparing learners for lifelong learning, British Journal of Educational Technology 52(4), 2021, עמ' 1629-1645
- ^ Lisa Marie Blaschke, Self-Determined Learning: Designing for Heutagogic Learning Environments, Learning, Design, and Technology (Edited by Spector, J.M., Lockee, B.B., Childress, M.D), Springer, 2023
- ^ Fairuzza Hairi et al., A thematic review on the implementation of heutagogy in universities, Journal of Theoretical and Applied Information Technology 100(21), 2022
- ^ שרון הרדוף, אילנה דרור וערן גוסקוב, אתגרים, הזדמנויות ותהיות שלמידה-מוכוונת-עצמי מזמנת למכשירי מורים: חקר מקרים של שתי קהילות למידה, עיונים בחינוך 24, 2024, עמ' 254-239
- ^ שלמה בק, יוטאגוגיה. למידה משוטטת, חזונות חינוך בשישה צעדים: הצעות סדורות לחינוך אחר (עורכים יורם הרפז ואמנון כרמון), 2023