יוטה אוסטרלה-שוורין
יוטה אוסטרלה-שוורין (בגרמנית: Jutta Oesterle-Schwerin; נולדה ב-25 בפברואר 1941) היא פוליטיקאית גרמנייה ממוצא יהודי. בין השנים 1987–1990 הייתה חברת הבונדסטאג הגרמני.
 | |||
| לידה |
25 בפברואר 1941 (בת 83) ירושלים, פלשתינה (א"י)  | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
גרמניה, ישראל | ||
| השכלה |
האקדמיה הממלכתית לאמנויות היפות שטוטגארט | ||
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, מפלגת הירוקים הגרמנית | ||
| |||
  | |||
חייה עריכה
יוטה שוורין היא בתם של היינץ שוורין (1910–1948) וריקרדה מלצר, ואחותו הגדולה של ההיסטוריון הישראלי תום שגב. אביה היה יהודי קומוניסט שהיגר מגרמניה לישראל בשנת 1935.
שוורין נולדה בירושלים ובילתה את ילדותה בישראל. ב-1948 נהרג אביה במלחמת העצמאות.[1] בערך בהיותה בת 10, הייתה לחברת תנועת השומר הצעיר. לאחר מכן הצטרפה לתנועת הנוער הקומוניסטית. בשנת 1958, בהיותה בת 17, סירבה לשרת בצבא. העילה שסיפקה לסירוב הייתה שהיא בת לאם לא יהודיה. בהקשר זה, הגיעה גם לשיחה אישית עם דוד בן-גוריון.
בשנת 1960, לאחר לימודיה בבית הספר, עזבה את ישראל. למשך זמן מה, עבדה בבית ילדים יהודי בשווייץ. ב-1962 החלה ללמוד באקדמיה לאמנויות בשטוטגרט (גר'). באותה שנה החלה את עיסוקה בפוליטיקה בגרמניה בתנועת אוסטרמארש (גר'), הפציפיסטית והאנטי-מיליטריסטית. בתקופה זו באה גם בקשר עם אגודת הסטודנטים הסוציאליסטית הגרמנית (גר') (SDS).
שוורין התחתנה בשנת 1967, ב-1970 ילדה את בנה וב-1974 ילדה את בתה. ב-1969 סיימה את לימודיה כמעצבת פנים. לאחר שנפרדה מבעלה, הייתה פעילה כמעצבת פנים עצמאית בעיר אולם.
מאז הולדת בנה, הקדישה עצמה ל"קינדרלאדן" (גר') (גן ילדים אלטרנטיבי) ולתנועה הפמיניסטית הגרמנית. ב-1974 הפכה לחברה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD), שממנה יצאה ב-1980 במחאה נגד ההחלטה הכפולה של נאט"ו (אנ'). ב-1983 הפכה לחברת מפלגת הירוקים הגרמנית. בין השנים 1975–1980 הייתה חברת מועצת העיר אולם מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ובין השנים 1984–1987 הייתה חברה בה מטעם הירוקים.
ב-1987 נבחרה דרך הרשימה הארצית לבונדסטאג, וב-1989/90 הייתה אחת משלושת חברי הנהלת סיעת הירוקים, ומלבד זאת הייתה גם חברת ועדות התכנון האזורי, תעשיית הבנייה והתכנון העירוני. היא הפכה ידועה כפוליטיקאית מסורה שהציגה שאילתות רבות בבונדסטאג. הפעולה המפורסמת ביותר שלה הייתה מחאתה נגד נאום הזיכרון מעורר המחלוקת של נשיא הבונדסטאג, פיליפ ינינגר (Philipp Jenninger), ביום השנה ה-50 לפוגרומים של נובמבר 1938 (ליל הבדולח). ב-9 בנובמבר 1989 הייתה שוורין בין שלושת הצירים שעזבו את אולם המליאה בשל שירת ההמנון הגרמני על ידי חלקים מסיעת CDU/CSU.
לאחר כישלון הירוקים לעבור את אחוז החסימה (5%) בבחירות הפדרליות של 1990, היא התפטרה מהבונדסטאג והפכה לעמיתתה של הצירה כריסטינה שנק (גר') בקבוצת הבונדסטאג "ברית 90 / הירוקים". ב-1990 הייתה דוברת הארגון הלסבי "לסבנרינג" (אנ') ועסקה בשנים הבאות בהכללת אורח החיים הלסבי בפוליטיקה של הנשים. לפני הבחירות הפדרליות של 1994, היא נכשלה בהקמה מחדש של הירוקים. בפברואר 1994 עזבה את המפלגה והתמודדה בעיר בון מטעם מפלגת הנשים הפמיניסטית.
עד 2008 עבדה יוטה שוורין כאדריכלית עצמאית בברלין.
בשנת 2012 הופיע סיפורה האוטוביוגרפי בהוצאת "ספרי ספקטור לייפציג" (Spector Books Leipzig) תחת השם "הבת של ריקרדה – חיים בין גרמניה וישראל" (Ricardas Tochter – Leben zwischen Deutschland und Israel).
קישורים חיצוניים עריכה
- ?Sind Lesben feministisch - ראיון עם יוטה שוורין על פמיניזם לסבי (בגרמנית)