תום שגב
תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. נחשב לאחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".
.jpg) | |
| לידה |
1 במרץ 1945 (בן 73) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | היסטוריה |
| ארצות מגורים | ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תרומות עיקריות | |
| חוקר תולדות מדינת ישראל | |
  | |
תוכן עניינים
ביוגרפיהעריכה
שגב נולד ב-1945 בירושלים וגדל ברחוב הנביאים. הוריו, ילידי גרמניה, בוגרי בית הספר "באוהאוס" בדסאו, נרדפו עם עליית הנאצים לשלטון בשל היותם קומוניסטים, ועלו לארץ ישראל ב-1935. אביו, היינץ שוורין, היה אדריכל שבישראל התפרנס כיצרן צעצועים, ואמו, ריקרדה שוורין, הייתה צלמת ידועה בירושלים. ב-1948, בזמן מלחמת העצמאות, כששגב היה בן שלוש, נהרג אביו,[1] ואמם היא שגידלה אותו ואת אחותו הגדולה, יוטה. אמם למדה רק עברית בסיסית.[2] שפתו הראשונה הייתה גרמנית ואילו עברית למד רק בגיל שלוש. את לימודי התיכון עשה בתיכון ליד האוניברסיטה.[3]
לשגב תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת בוסטון. שימש מרצה אורח באוניברסיטת רטגרס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובאוניברסיטת נורת'איסטרן (בה העביר קורס על תולדות השואה).
קודם לתחילת עבודתו בעיתון "הארץ" ב-1979, כתב שגב בעיתון "על המשמר", ערך והגיש את "היום הזה" ב"קול ישראל" והיה כתב "מעריב" בבון. כמו כן שימש ראש לשכת ראש העיר טדי קולק בירושלים. בין השנים 1983-1987 ערך יחד עם נחום ברנע את השבועון "כותרת ראשית".
ספריו, העוסקים בהיסטוריה של מדינת ישראל והשואה (יצאו לאור בהוצאת כתר ובהוצאת דומינו) הפכו ברובם לרבי-מכר ופורסמו בארבע-עשרה שפות.
שגב נחשב בעיני רבים כאיש קבוצת ההיסטוריונים החדשים וכפוסט ציוני. עם זאת, על פי תפיסתו הפוסט ציונות איננה אידאולוגיה אלא מצב שבו האידאולוגיה הציונית הגשימה את עצמה, ובמדינת ישראל "אנשים מואסים באידאולוגיה ובקולקטיב ורוצים לחיות את חייהם שלהם כאינדיווידואלים".[4] מנגד, שגב ביטא פעמים רבות את הסכמתו - לעיתים נלהבת - לשיוך לקבוצת ההיסטוריונים החדשים. הטור השבועי של שגב במוסף השבועי של הארץ כתוב במסורת ה"היסטוריה החדשה", והוא אכן עוסק באופן שיטתי וכמעט בלעדי באלמנטים בעייתיים בהיסטוריה הציונית. אלא שבספרו "הציונים החדשים" (2001) הוא טוען כי קבוצת "ההיסטוריונים החדשים" מתוארת כך בטעות:
- "לדעתי נכון יותר לתאר אותם כהיסטוריונים ראשונים. כי בשנים הראשונות לקיום המדינה לא הייתה בישראל היסטוריוגרפיה. הייתה מיתולוגיה. הייתה אידאולוגיה. הייתה הרבה אינדוקטרינציה. ההיסטוריונים הראשונים שהורשו בראשית שנות השמונים לעיין בתיקים אשר היו חסויים עד אז מצאו עצמם שוב ושוב אוחזים במצחם בהשתאות אין קץ. לא זה מה שלימדו אותם בבית הספר, אמרו לעצמם שוב ושוב והתכוננו למתקפה הבאה: מה לכם המנפצים מיתוסים, אומרים להם, מי שׂמכם. יש הזקוקים למיתוסים; זה לגיטימי. אך יש האומרים שאסור לבחון מיתוסים כי אין זה פטריוטי. זו דרכו של כל פטריוט: לעולם יֵדע מי פטריוט ומי לא".[5]
שגב הנחה את התוכנית "היו ימים" בערוץ הכנסת. הוא אב לבן מאומץ מאתיופיה.[6]
ביקורתעריכה
לצד שבחים רבים בישראל ובחו"ל, ספג שגב התקפות רבות מצד גורמים שונים בזירה האקדמית. ההתקפה העזה ביותר על שגב הייתה במאמרם של הפרופסורים יהודה באואר וטוביה פרילינג "לא תום ולא שגב",[7] שנכתב כתגובה לספרו "המיליון השביעי: הישראלים והשואה". טענות דומות הועלו על ידי פרופ' יהושע פורת לגבי הספר "ימי הכלניות"[8] כמו גם ההיסטוריון שלמה אהרונסון[9]. הניו יורק טיימס, לעומת זאת, כלל את הספר בין עשרת ספרי השנה של 2002.
ספריו בעברית ובאנגליתעריכה
- 1949 - הישראלים הראשונים, הוצאת דומינו-כתר, תל אביב, 1984
- Soldiers of Evil: The Commandants of the Nazi Concentration Camps, 1988 (ISBN 0-07-056058-7)
- One Palestine, Complete: Jews and Arabs Under the British Mandate, 2000 (ISBN 0-316-64859-0)
- Elvis in Jerusalem: Post-Zionism and the Americanization of Israel, 2003 (ISBN 0-8050-7288-8)
- 1967: Israel, the War and the Year That Transformed the Middle East, Metropolitan Books, 2006
קישורים חיצונייםעריכה
- יוסי גורביץ, היסטוריונים חדשים, היסטוריונים ישנים: המקרה של תום שגב, באתר "האייל הקורא", 12 בספטמבר 1999
- דליה קרפל, ביוגרפיה חדשה של תום שגב חושפת גילויים חדשים על צייד הנאצים שמעון ויזנטל, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2010
- מיכל סטרנין ומרב ז'נו, ראיון עם הסופר והחוקר תום שגב, זיקה 25, 2011
- אבנר שפירא, ההיסטוריון תום שגב יקבל פרס בגרמניה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2015
- עופרה עופר אורן, "ימי הכלניות": האם מדינת ישראל קמה "בזכות" השואה?, בבלוג "סופרת ספרים", 17 באוקטובר 2016
- עופר אדרת, במיטה עם בן־גוריון: ביוגרפיה חדשה חושפת צדדים חדשים במנהיג, באתר הארץ, 14 בפברואר 2018
- תום שגב בתוכנית "בין השמשות" בהגשת דב אלבוים, בערוץ היוטיוב של כאן - תאגיד השידור הישראלי, 2018
הערות שולייםעריכה
- ^ חלק ראשון מראיון עם תום שגב.
- ^ לימים יכתוב שגב: "הנה פרדוקס ישראלי, מפתח להבנת הספקנות המייחדת את יחסם של ישראלים כה רבים אל המדינה: קשה להם להשתחרר מהתחושה שבבואם לחיות בישראל - החמיצו משהו. בין היקים הייתה התחושה הזאת מרכיב עיקרי בין מרכיבי זהותם" (תום שגב, אני וכל היהודים, באתר הארץ, 15 ביוני 2005).
- ^ תום שגב, הציונים החדשים, הקדמה, עמ' 7: אברהם ב. יהושע היה המורה שלו לספרות.
- ^ נרי ליבנה, עלייתה ונפילתה של הפוסט ציונות, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2001.
- ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 9–10.
- ^ "היו ימים" עם ראובן מרחב, ערוץ הכנסת, 26 בפברואר 2009.
- ^ יהודה באואר וטוביה פרילינג, 'לא תום ולא שגב: שליחות יואל ברנד ו"המיליון השביעי"', עתון 77 160–161 (מאי–יוני 1993, תשנ"ג), 24–28.
- ^ יהושע פורת, המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, אביב 2000.
- ^ שלמה אהרונסון, סקירת ספרים, היסטוריה מדומה לעומת היסטוריה ראויה לשמה : תחכומה של פשטנות, עמ' 678–687.
- ^ ביקורת: טוביה פרילינג, המיליון השביעי כמצעד האיוולת והרשעות של התנועה הציונית, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 367-317
- ^ ביקורת: יהושע פורת, המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, 2000, עמ' 166-158 ; בני מוריס, הזמן האדום, ישראל אביב תשס"ב, עמ' 148-143
- ^ ביקורת: גדי טאוב, האם העבר היהודי הוא העתיד האמריקני?, אופקים חדשים 20, 2005
- ^ ביקורת: יצחק לאור, עוד איש גדול מבוצ'אץ', באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010