יוליה וינר

סופרת ישראלית

יוליה וינררוסית: Юлия Винер; ‏193513 בפברואר 2022)[1] הייתה משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית בשפה הרוסית. חייתה במוסקבה עד 1971 ומאז ועד מותה בירושלים.

יוליה וינר
Julia Wiener יוליה וינר 2013.JPG
לידה 22 ביולי 1935
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 2022 (בגיל 86)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות גבעת שאול
תאריך עלייה 1971
עיסוק משוררת, סופרת, מתרגמת
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, רוסית, אנגלית
תקופת הפעילות ? – 13 בפברואר 2022 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

יוליה וינר נולדה ב-1935 במוסקבה בירת ברית המועצות. אביה, מאיר וינר (ווינער; 1893–1941), סופר, מבקר וחוקר ספרות, נישא לתמרה לוריא, בתו של ידידו הקרוב, סופר היידיש והמחנך הסובייטי נח לוריא (לוריע; 1885–1960). אמה הייתה צעירה בהרבה מאביה, ובתוך זמן קצר הם נפרדו, אף שנשארו ידידים טובים.[2] כשהייתה ילדה פרצה מלחמת העולם השנייה, ובקיץ 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות; אביה התנדב לצאת לחזית, ונהרג בחודשים הראשונים למלחמה.[3] אמה, תמרה נויחובנה לוריא (Тамара Нояховна Лурье;‏ 1911–1990), הייתה מתרגמת, שתרגמה לרוסית מיידיש ומפולנית.

סיימה לימודים בפקולטה לתסריטאות במכון הממלכתי הסובייטי לאמנות הקולנוע (ВГИК). התפרנסה מכתיבת תסריטים לטלוויזיה,[4] וכן עסקה בתרגום לרוסית מצרפתית ופולנית.[4] בחודש מרץ[4] 1971 עלתה לישראל והתיישבה בירושלים, שבה היא התגוררה עד למותה. לדבריה, "מחצית חיי חייתי כיהודייה ברוסיה. את המחצית השנייה אני חיה כרוסייה בישראל".[5] עד סוף שנות ה-80[4] או אמצע שנות ה-90,[6] עבדה בתסריטאות לסרטים דוקומנטריים. בסוף שנות ה-80 החלה לעבור לעיסוק בתרגום לרוסית מאנגלית ומעברית וכן לכתוב יצירה מקורית בשפה הרוסית – בתחילה שירה, ובהמשך פרוזה. בעשרים השנים האחרונות מתפרסמים שיריה, סיפוריה ומסותיה בעיתונות בכתבי עת בשפה הרוסית בישראל וברוסיה, בהם "נוֹבִי מיר" (Новый мир), "דרוּז'בָּה נָרוֹדוֹב" (Дружба народов), "אריון" (Арион) ו-"לחיים" (Лехаим).

בשנת 1998 ראה אור בירושלים קובץ שיריה הראשון, "על כסף, על זקנה, על מוות וכו'" (О деньгах, о старости, о смерти и пр.‎) (ב-2007 הופיע במהדורה מורחבת בהוצאת "טקסט" (אנ') במוסקבה). ב-2006 התפרסם בהוצאת "טקסט" במוסקבה הרומן הראשון פרי עטה, "האָדָמַנט האדום" Красный адамант), שב-2008 הופיע בברלין בתרגום לגרמנית.[7] ב-2011 ראה אור קובץ סיפוריה "מקום לחיות בו" (Место для жизни), וב-2012 רומן נוסף – "היהלום שבתיק" (Бриллиант в мешке), שניהם בהוצאת "טקסט" במוסקבה.

וינר תרגמה את שירתה מרוסית לעברית ולאנגלית. יצירותיה בתרגום עברי התפרסמו בעיתונות בישראל, בכתבי עת כמו "מאזנים" ו"גג" וכן באנתולוגיות "שיח משוררים" (אנתולוגיה דו-לשונית של תרגומים עבריים לשירה הנכתבת בישראל בשפה הרוסית) שבעריכת גלי-דנה זינגר ופטר קריקסונוב (תל אביב 1999) ו"רוחות הרפאים של ישראל" (מבחר סיפורים של סופרים ישראלים הכותבים ברוסית 1970–2000) שערכו מרגריטה שקלובסקי ומרינה גרוסלרנר (תל אביב 2003). בשנת 2003 ראה אור בהוצאת כרמל קובץ שיריה "על כסף, על זקנה, על מוות וכו'" בתרגום עברי מאת חמוטל בר-יוסף.

הלכה לעולמה ב-13 בפברואר 2022 בגיל 86 בירושלים והובאה למנוחות בבית הקברות גבעת שאול בירושלים.[1][8]

ספריהעריכה

  • О деньгах, о старости, о смерти и пр., Иерусалим: Alphabet Publishers, 1998. (תורגם לעברית)
    • О деньгах, о старости, о смерти и пр., Москва: Текст Книжники, 2007
  • Красный адамант: роман, Москва: Текст (Еврейская книга), 2006. (רומן)
  • Место для жизни: квартирный сюжет в рассказах, Москва: Текст (Проза еврейской жизни), 2011.
  • Бриллиант в мешке: роман, Москва: Текст Книжники, 2012.

יצירתה בתרגוםעריכה

  • על כסף, על זקנה, על מוות וכו': (ארבע פואמות); תרגמה מרוסית: חמוטל בר יוסף, ירושלים: כרמל, תשס"ג 2003. (О деньгах, о старости, о смерти и пр.‎)
  • Mischas roter Diamant: Roman, Berlin: Berliner Taschenbuch Verlag BVT, 2008. (בגרמנית)

תרגומיהעריכה

  • Юрий Суль, Партизаны дяди Миши; пер. с англ. Ю. Винер, ירושלים: Библиотека Алия (Молодежная серия), 1989. (Yuri Suhl, Uncle Misha's Partisans)
  • Леа Наор, Поэт: повесть о Бялике; перевод с иврита Ю. Винер, ירושלים: Библиотека Алия (Молодежная серия), 1993. (לאה נאור, המשורר)
  • Натан Авиезер, В начале: сотворение мира и наука; перевод Юлии Винер, תל אביב: נ. אביעזר, תשנ"ה.
  • Амос Бар, Рахель: повесть о еврейской поэтессе; перевод с иврита Ю. Винер, Иерусалим: Библиотека Алия (Библиотека алия Молодежная серия), 1996. (עמוס בר, המשוררת מכנרת)
  • Натан Авиезер, Вера в эпоху науки: как понимать Тору с точки зрения науки; перевод Юлии Винер, Тель Авив: Н. Авиезер, 2001.
  • Хамуталь Бар-Йосеф, Пища: стихи; перевод Юлии Винер, Санкт-Петербург: Академический проект, 2004. (חמוטל בר-יוסף, מזון: שירים)
  • Амнон Йона, Не оставляя следов: воспоминания ветерана израильских спецслужб; перевод с иврита Юлии Винер. (אמנון יונה, שליחות ללא עקבות)
  • Биньямин Файн, Вера и разум: наука и иудаизм: мысли о науке, Божественном управлении, свободе выбора, вере и о событиях жизни; перевод с иврита: Мириам Китросски, Зеев Дашевский, Юлия Винер; редактор перевода, Ирена Верник, Иерусалим: Маханаим, 2007. (בנימין פיין, יש מאין)
  • Лея Гольдберг, Сдается квартира; художник Нэнси Коут ; перевела с иврита Юлия Винер, Москва: Книжники (Кешет/Радуга), 2012. (לאה גולדברג, דירה להשכיר)

קישורים חיצונייםעריכה

מיצירתה:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 В Иерусалиме умерла писательница и поэтесса Юлия Винер, NEWSru.co.il (ברוסית)
  2. ^ אסתר רוזנטל-שניידרמן, 'מאיר וינר ומאכס אריק', בספרה נפתולי דרכים: זכרונות, מאורעות, אישים, כרך ב; מיידיש: שלמה אבן-שושן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 144, 152.
  3. ^ לווינר עוד אח-למחצה – בנו של אביה מאישה אחרת בצ'כוסלובקיה, שבהמשך חי בלונדון (חיים בעז (רעדאקטאָר), פּנקס פֿאַר דער פֿאָרשונג פֿון דער יִידישער ליטעראַטור און פּרעסע, כרך ב, ניו יורק: אַלוועלטלעכער יִידישער קולטור קאָנגרעס, 1972, עמ' 554.).
  4. ^ 1 2 3 4 מרגריטה שקלובסקי (עורכת רוסית); מרינה גרוסלרנר (עורכת עברית), רוחות הרפאים של ישראל: מבחר סיפורים של סופרים ישראלים הכותבים ברוסית 1970–2000, תל אביב: משכל, 2003, עמ' 138.
  5. ^ יוליה וינר, באתר Либрусек.
  6. ^ יוליה וינר באתר "מקום לשירה".
  7. ^ נטשה מוזגוביה, ועוד ספר...: "האדמנט האדום" מאת יוליה וינר, בבלוג של מוזגוביה, 28 באוגוסט 2007; על הספר באתר Literary Agency Galina Dursthoff (באנגלית).
  8. ^ В Иерусалиме умерла писательница Юлия Винер, STMEGI (ברוסית)