יוליוס שנור פון קרולספלד
יוליוס שנור פון קרולספלד (בגרמנית: Julius Schnorr von Carolsfeld; 26 במרץ 1794 – 24 במאי 1872) היה צייר גרמני. הוא זכור בזכות ציורי התנ"ך שלו, ועיצוביו לחלונות ויטראז' בקתדרלות.[1]
 | |
| לידה |
26 במרץ 1794 לייפציג, נסיכות הבוחר מסקסוניה  |
|---|---|
| פטירה |
24 במאי 1872 (בגיל 78) דרזדן, הקיסרות הגרמנית |
| שם לידה |
Julius Veit Hans Schnorr von Carolsfeld |
| מקום קבורה |
Alter Annenfriedhof, Dresden |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| הושפע על ידי |
היינריך פוגר |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
לודוויג שנור פון קרולספלד |
  | |
ביוגרפיה
עריכהשנור נולד בלייפציג, בנו של וייט האנס שנור פון קרולספלד (1764–1841), שרטט, חרט וצייר, ממנו קיבל את השכלתו האמנותית הראשונית, עבודותיו המוקדמות ביותר היו העתקים של רישומים נאו-קלאסיים של ג'ון פלקסמן.[2] בשנת 1811 הוא נכנס לאקדמיה של וינה, ממנה גורשו שנה קודם יוהאן פרידריך אוברבק ואחרים שמרדו בסגנון המקובל הישן. שם למד אצל פרידריך היינריך פוגר והתיידד עם יוזף אנטון קוך והיינריך אוליבייה, שלשניהם תהיה השפעה חשובה על סגנונו. שנור עקב אחר הסגנון של אוברבק ומייסדי תנועת הנצרתיים ברומא בשנת 1815. אסכולה זו של אמנות דתית ורומנטית נטתה לדחות סגנונות מודרניים, בניסיון לחזור ולהחיות את העקרונות והפרקטיקה של תקופות קודמות.
בתחילת תקופתו ברומא, שנור הושפע במיוחד מלימוד מדויק של הציור האיטלקי מהמאה החמש עשרה, אולם עד מהרה הוא זנח את הפשטות המעודנת הזו, והחל להסתכל לעבר סגנונות הרנסאנס המשוכללים יותר.[3]
מראשית דרכה התאמצה תנועת הנצרתיים לשחזר ציורי פרסקו ואמנות מונומנטלית, ושנור הוזמן להפגין את יכולותיו לקשט את אולם הכניסה של וילה מאסימו ליד לטרן עם ציורי קיר הממחישים את עבודותיו של אריסטו. ציורים אחרים שם החלו על ידי פטר פון קורנליוס ויוהאן פרידריך אוברבק.
שנור התחתן עם מריה הלר, בתו החורגת של פרדיננד אוליבייה, בשנת 1827. בנם לודוויג שנור פון קרולספלד היה טנור אופראי שמת בגיל 29. הוא רק התחיל להתפרסם כששר את טריסטן של וגנר. אחיו של שנור, לודוויג פרדיננד (1788–1853) היה גם צייר.
שנור נפטר במינכן בשנת 1872.
קריירה
עריכההתקופה השנייה ביצירה האמנותית של שנור החלה בשנת 1825, כשעזב את רומא, התיישב במינכן, נכנס לשירותו של לודוויג הראשון מבוואריה והביא לגרמניה את אמנות ציורי הקירות שלמד באיטליה. הוא חשב את עצמו כשיר לצייר לחצר המלכות בבוואריה. הוא ארגן צוות של מנהלים מאומנים, וכיסה חמישה אולמות בארמון החדש - "רזידנץ" - בציורי קיר הממחישים את שירת הניבלונגים. הוא גם צייר סדרה של סצינות מחייהם של קרל הגדול, פרידריך ברברוסה ורודולף מהבסבורג.
שנור רצה בתחילה ליצור קבוצת ציורים סמלית מורכבת שבה ישולבו נושאים היסטוריים גרמניים עם סצנות מהתנ"ך. אולם לודוויג דחה זאת, והותיר את שנור להתלונן כי נותרה לו המשימה לצייר "דיווח עיתונאי מימי הביניים בלבד". המבקרים ראו בחיבורים שהציע כיצירתיים, אך גם מוגזמים ובזבזניים.
בשנת 1846 עבר שנור לדרזדן כדי להיות פרופסור באקדמיה שם. פדור פלינצר היה בין תלמידיו.
אומנות
עריכה
תקופתו השלישית של שנור מתאפיינת באיוריו המקראיים. הוא היה לותרני, ובעל השקפה רחבה. תנ"ך התמונות שלו פורסם בלייפציג ב-30 חלקים בשנים 1852–1860, ומהדורה אנגלית יצאה בעקבותיה בשנת 1861. האיורים של התנ"ך היו לעיתים קרובות מורכבים ועמוסים. כמה מבקרים מצאו אותם חסרי הרמוניה של קו וסימטריה, ושפטו אותם כנחותים מיצירה מקבילה שהפיק רפאל. סגנונו שונה מפשטותם של ציורים מזמנים קדומים יותר, ומציג במקום זאת את הסגנון של הרנסאנס המאוחר יותר.
רישומיו המקראיים של שנור ורישומים עבור ציורי קיר היוו הקדמה טבעית לעיצובים של חלונות הכנסייה, שביצע בגרמניה ובבריטניה. שנור היה אחד מעשרה אמנים שסיפקו עיצובים לויטראז'ים לקתדרלת גלאזגו, שהוזמנה בשנים 1856–1857 ויוצרו במפעל המלכותי במינכן, ומאוחר יותר הוא עיצב חלונות לקתדרלת סנט פול בלונדון.
הזכוכית של מינכן עוררה מחלוקת: בימי הביניים התנגדו לחוסר הברק שלה, והתייחסו אל החלונות כאל תריסים צבעוניים. לעומת זאת, בתקופה המודרנית יותר ערכם גדל.
ארבעה חלונות מאת שנור הותקנו בכנסיית סנט פול בלונדון: שלושה בביתן (הוסרו בשנת 1888) ואחד בקצה המערבי (נהרס בשנת 1941). רוב הזכוכית ממינכן בגלאזגו הוסרה במהלך המאה ה-20.
גלריה
עריכה-
עירום -
החתונה בקאנה -
דיוקן קלרה פון קוואנדט -
המדונה והבן -
ביקור משפחת יוחנן המטביל אצל משפחת ישו
קישורים חיצוניים
עריכה
- יוליוס שנור פון קרולספלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי יוליוס שנור פון קרולספלד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
יוליוס שנור פון קרולספלד, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Schnorr von Carolsfeld, Julius Veit Hans", daten.digitale-sammlungen.de
- ^ Lionel Gossman, Unwilling Moderns: The Nazarene Painters of the Nineteenth Century, Nineteenth-Century Art Worldwide 2, 2003
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Schnorr von Karolsfeld, Julius". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.