פתיחת התפריט הראשי

יון אגרביצ'אנו

יון אגרביצ'אנורומנית: Ion Agârbiceanu‏; 12 בספטמבר 1882 צ'נאדה, אלבה - 28 במאי 1963 קלוז') הוא סופר ועיתונאי רומני, וכן כומר יווני-קתולי. היה חסיד זרם ה"סמנטוריזם" (נגזר משמו של כתב העת "סמנטורול" Semănătorul ("הזורע") שקידש את האידיאלים של חיי הכפר ושל מעמד האיכרים). היה חבר באקדמיה הרומנית. היה חבר בפרלמנט ובסנאט של רומניה מטעם המפלגה הלאומית הרומנית מטרנסילבניה.

יון אגרביצ'אנו
יון אגרביצ'אנו
יון אגרביצ'אנו
לידה 12 בספטמבר 1882
צ'נאדה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במאי 1963 (בגיל 80)
קלוז'-נאפוקה, הרפובליקה העממית הרומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי, סופר ילדים, משורר, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי Semănătorism עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר המלאכה
  • מסדר הכוכב של רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יצירותיו של אגרביצ'אנו, המתאפיינות בדמיון אפי, ריאליזם וחוש פסיכולוגי חד[1], מתארות גלריה של דמויות מחיי הכפר הרומני בטרנסילבניה ובעיות מוסריות איתן הן מתמודדות. "יש אצל יון אגרביצ'אנו חוש הסתכלות, כשרון לקדש אפילו נושאים מן העלובים ביותר, יש בו רצינות מאופקת של חרט בנחושת, כישורים המעלים אותו עד ליצירה הרואית והמנקרים בתוך נפש הקורא כמו מים קשים" (פרפסיצ'וס, 1924).

ילדותועריכה

 
הכפר אגרביצ'ו באזור קלוז', שבו התגורר סבו של הסופר ושהיווה המקור לשם משפחתו. צולם על ידי צטקו מירצ'ה רארש
 
הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית בצ'נאדה, כפר הולדתו של אגרביצ'אנו

אגרביצ'אנו נולד בכפר צ'נאדה, במחוז אלבה, בטרנסילבניה, אז תחת השלטון האוסטרו-הונגרי, כבן השני מבין שמונת ילדיהם של היערן ניקולאיֶה אגרביצ'אנו ושל אשתו, אנה, בת לבית אולארו. סבו מצד אביו, וסילה בואריו, יערן גם הוא, היה יליד הכפר "אגרביצ'ו" במחוז קלוז' ועל כן קיבל את הכינוי "אגרביצ'אנו", כלומר "איש אגרביצ'ו", שהפך בסופו של דבר לשם המשפחה של צאצאיו. האם הורישה לבנה, יון, את כשרונה לספר סיפורים. האב, למרות היותו אדם פשוט, אהב לקרוא והיה מנוי לכתבי העת שהיו נפוצים באותה תקופה בקרב האוכלוסייה הרומנית בטרנסילבניה.

יון למד שלוש כתות בבית-הספר היסודי של הכפר ואחר כך, בין השנים 18911900 עשה לימודי גימנסיה ותיכון בעיר בלאז', אחד ממרכזיה העירוניים העיקריים של התנועה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה. בשנותיו בבלאז' זכה ללמוד אצל גבריל פרקופ, מורה אהוב לספרות הרומנית וללטינית והתענג על קריאת ספרים מהקלאסיקה הרומנית - במיוחד מהסיפורים של קוסטקה נגרוצי, יון קריאנגה, יון לוקה קאראג'אלה, שירי וסילה אלכסנדרי ומשלי גריגורה אלכסנדרסקו וגם שירי עם רומניים מהקובץ של ג. דם. תאודורסקו. שירים בוסריים משלו פורסמו לראשונה בעיתון "אוניריה" בבלאז', שם הופיע בשנת 1900 גם רשימה שלו תחת הכותרת "בצום הפסחא" În postul Paştelui. אחרי בחינות הבגרות נסע אגרביצ'אנו ללמוד תאולוגיה באוניברסיטת בודפשט בין השנים 19001904. אחרי שהוסמך ככומר, בחזרתו לטרנסילבניה היה סגן מנהל בפנימיה לבנים בבלאז' בין השנים 19041905. בספטמבר 1905 קיבל מלגה וחזר לבירת הונגריה על מנת להירשם לקורסים בפקולטה לספרות של אוניברסיטת בודפשט, החוג ללימודים קלאסיים, השפה הרומנית והיסטוריה. בו זמנית השתתף בקורסים של החברה התרבותית הרומנית "פטרו מאיור" שפעלה בבודפשט.

קריירהעריכה

החליט לוותר על המשך הלימודים בבודפשט ולעומת זאת בשנת 1906 נסע דרומה מעבר להרים וביקר לראשונה בבוקרשט, בירת רומניה העצמאית. בהזדמנות זאת הכיר בני האליטה הרומנית הטרנסילבנית שפעלה שם - למשל את ג'ורג'ה קושבוק, כמו כן את ההיסטוריון ניקולאיה יורגה ואת הסופר אמיל גרליאנו. באותה תקופה אגרביצ'אנו התחתן עם מריה אורליה ראדו. בין השנים 19061910 כיהן ככומר הכפר ("פארוך") ביישוב בוצ'ום-סאסא בהרי הקרפטים המערביים - Munţii Apuseni במחוז אלבה, לא רחוק מהעיר אברוד. אחר כך, בין 19101916 בכפר אורלאט במחוז סיביו. בשנים האלה קרא ספרים רבים ממיטב הסיפורת הרוסית והצרפתית, סופרים כמו פלובר, מופסאן, זולה, גוגול, גורקי, לב טולסטוי, דוסטויבסקי, לאוניד אנדרייב, שהשפיעו על אמנותו. אחרי פריצת הקרבות בין רומניה ובין אוסטרו-הונגריה, נסוג עם הצבא הרומני לשטח רומניה אל העיר רמניקו ולצ'ה בחבל מונטניה, אחר כך למולדובה, משם פונה לרוסיה. שם שימש בין השנים 1917–1918 ככומר צבאי ביחידה מורכבת משבויים רומנים טרנסילבנים שהתנדבו להילחם בעד רומניה. בתום המלחמה, אחרי איחוד טרנסילבניה עם ממלכת רומניה, התיישב בקלוז' והיה למנהל העיתון "פאטריה" שם (19191927) ולאחר מכן מנהל העיתון "טריבונה" - משנת 1938 ועד 1940 כשהעיר קלוז' סופחה עקב תכתיב וינה בחזרה להונגריה.

אגרביצ'אנו התגייס גם לפעילות פוליטית באווירת ההתלהבות שלאחר איחוד טרנסילבניה עם שאר רומניה. בתוקף חברותו במפלגה הלאומית הרומנית Partidul Naţional Român נבחר בשנת 1919 כחבר בפרלמנט של רומניה המאוחדת ושוב ב-19221926, מאוחר יותר היה חבר בסנאט וסגן יושב ראש הסנאט. החל משנת 1930 עבד ככומר בכיר - פרוטופופ - בקלוז' והחל משנת 1931 כ"קאנוניק" של הבישופות היוונית-קתולית (כלומר של "הכנסייה הרומנית המאוחדת עם רומא") של קלוז'-גרלה. בשנות הכיבוש ההונגרי בצפון-טרנסילבניה וימי מלחמת העולם השנייה 19401944 אגרביצ'אנו התגורר בסיביו לשם הועתקו גם האוניברסיטה הרומנית ורוב המוסדות הרומניים מקלוז'.

דרכו הספרותיתעריכה

 
ביתו של אגרביצ'אנו בעיר קלוז'. הוא גר בו בין השנים 1963-1924

החל משנת 1912 אגרביצ'אנו נעשה מוכר בחוגי החברה הרומנית לתרבות בטרנסילבניה "אָסטרָה". התקבל בה כחבר מלא בשנת 1925. בהמשך, בין השנים 19251940, היה מזכיר כללי של המחלקות לספרות ומדע של חברת "אסטרה" והיה לפרק זמן עורך הבטאון שלה, "טרנסילבניה".

תחת שמות עט פרסם שונים שירים בכתבי עת לספרות בשפה הרומנית - "טריבונה" בסיביו, "גאזטה טרנסילבניי" בבראשוב, "פמיליה" באוראדיה, "דראפלול" בלוגוז'. החל משנת 1903 עבד עם כתב העת "סמנטורול", שבו פרסם בהתחלה את ה"אגדה בחרוזים" Legendă în versuri. את הקובץ הראשון לרשימות וסיפורים - "מהכפר" De la ţară הוציא לאור בשנת 1906 בעזרת כתב העת הרומני בבודפשט, "לוצ'אפרול". בהמשך פרסם הסופר מדי שנה ושנה אחד או יותר ספרי סיפורת על חיי האנשים בכפר - על האיכרים והכורים, ועל ממעמד המשכילים - מורים, כמרים וכו'. הסיפור המזוהה הכי הרבה עם שמו הוא 'פפליאגה" Fefeleaga המופיע בכל המקראות וספרי הלימוד ברומניה והמתאר חייה העגומים של אלמנה ששכלה את כל ילדיה ואשר על מנת לקבור את ילדה האחרון נאלצה למכור את סוסה היחיד. סיפור עצוב אחר הוא "לומיניצה" Luminiţa - על מותה של איכרה קשישה. בין הנובלות הארוכות יותר יש לציין: "פופה מאן" Popa Man (הכומר מאן), הז'נדארם "Jandarmul", הפרעונים Faraonii". הרומן המפורסם ביותר של הסופר הוא "הארכאנגלים" (Arhanghelii) מ-1914 המתאר את חיי כורי הזהב מטרנסילבניה. שם הרומן לקוח משם מכרה הקרוי "ארכאנגלים" (שם סוג של מלאכי-על). אגרביצ'אנו כתב סיפורים רבים לילדים שנקבצו בספר, "דפים מספר הטבע" File din cartea naturii. עם הסיפורים האהובים ביותר מתוכם נמנים: "נכדתו של דוד מיטרוץ" Nepoata lui Moş Mitruţ, "הסבתא" Bunica, "הנכד" Nepotul, "במזחלות" "La săniuş", "העפרוני" "Ciocârlia" וכו'.

בשנת 1919 נבחר לחבר בהתכתבות של האקדמיה הרומנית, ובימי השלטון הקומוניסטי, בשנת 1955 נבחר לחבר של האקדמיה (אז "אקדמיית הרפובליקה העממית הרומנית"). פעל בהנהגת חברת הסופרים הרומנים ומשנת 1921 עמד בראש האיגוד המקצועי - הסינדיקט - של העיתונות הרומנית בטרנסילבניה ובאנאט.

נפטר בשנת 1963 ,בגיל 81, בבית חולים בקלוז', עקב אוטם שריר הלב, בטקס לזכרו בקלוז' ב-31 במאי נאמו בין השאר הסופרים זכריה סטאנקו ומיכאי בניוק והבלשן יורגו יורדאן.

הנצחהעריכה

  • ככר בעיר קלוז'-נפוקה בשכונת אנדריי מורשאנו, רחובות בבוקרשט ובערי רומניה רבות נקראים על שמו
  • בית הספר התיכון העיוני בעיירה ז'יבאו ובתי ספר אחרים נושאים את שמו
  • בשנת 2008 לרגל מלאות מאה שנה לכתיבת הנובלה הקלאסית "פפליאגה" של אגרביצ'אנו, הוקם מתחם מוזיאלי ע"ש פפליאגה בכפר בוּצ'וּם.

יצירותיועריכה

אגרביצ'אנו פרסם כ-80 ספרים.

  • De la țară, Budapesta, 1905 מהכפר, בודפשט
  • În clasa cultă, Vălenii de Munte, 1909 במעמד המשכיל, ולני דה מונטה
  • Două iubiri, Vălenii de Munte, 1909 שתי אהבות, ולני דה מונטה
  • În întuneric, București, 1910 באפלה, בוקרשט
  • Arhanghelii. Roman din viața românilor ardeleni, Sibiu, 1914 (הופיע בפיליטון 1913 בכתב העת „Luceafărul”) 'הארכאנגלים. רומן מחיי הרומנים הטרנסילבנים סיביו
  • Luncușoara în Păresemi, București, 1920 החורשה בתענית הגדולה
  • Popa Man. Povestire după o legendă, București, 1920 פופה מאן (הכומר מאן)ץ סיפור לפי אגדה, בוקרשט
  • Ceasuri de seară, București, 1921 שעות ערב, בוקרשט
  • Trăsurica verde, București, 1921, הכרכרונת הירוקה, בוקרשט
  • Chipuri de ceară, București, 1921 דמויות שעווה, בוקרשט
  • Spaima, Craiova, 1922 האימה, קראיובה
  • Dezamăgire, București, 1924, אכזבה ' בוקרשט
  • Legea trupului. Povestea unei vieți, București, 1926 חוק הגוף. ספור חיי אדם.

בוקרשט

  • Legea minții. Povestea altei vieți, București, 1927 חוק השכל. סיפור חיי אדם אחר, בוקרשט
  • Stana, Cluj, 1929, סטאנה, קלוז'
  • Biruința, București, 1930 הניצחון בוקרשט
  • Dolor. Zbuciumul lui Ilarie Bogdan, Craiova, 1930 דולור. יסוריו של אילאריה בוגדן

קראיובה

  • Răbojul lui Sfântu Petru, București, 1934 בוקרשט
  • Sectarii, București, 1938 הכיתתיים בוקרשט
  • Licean...odinioară, București, 1939 גיטמנסיסט פעם, בוקרשט
  • Amintirile, București, 1940 הזכרונות בוקרשט
  • Jandarmul. O mare dramă în Maramureș, București, 1941 - הז'נדארם. דרמה גדולה במרמורש בוקרשט
  • Domnișoara Ana, București, 1942 העלמה אנהבוקרשט
  • În pragul vieții, București, 1942 על סף החיים בוקרשט
  • Vremuri și oameni. Lumea nouă, București, 1943 עולם חדש. זמנים ואנשים בוקרשט
  • Vâltoarea, Sibiu, 1944 המערבולת, סיביו
  • Din copilărie. Chipuri și povestiri, București, 1956 דמויות וסיפורים מילדות בוקרשט
  • Din munți și din câmpii, București, 1957 מהרים ומשדות בוקרשט
  • File din cartea naturii, București, 1959 - דפים מספר הטבע בוקרשט
  • Faraonii, București, 1961 הפרעונים בוקרשט
  • Strigoiul, București, 1968 (postum) הרוח, בוקרשט (פורסם אחרי מות הסופר), בוקרשט
  • Din pragul marei treceri, Cluj, 1978 (postum) בסף המעבר הגדול (פורסם אחרי מות המחבר) קלוז'-נפוקה
  • Fața de lumină a creștinismului, Cluj-Napoca, Eikon, 2006. פני האור של הנצרות קלוזש-נפוקה
  • Intâiul Drum - המסע הראשון

פרסים ואותות כבודעריכה

  • 1927 הפרס הלאומי לספרות
  • 1930 חבר מתכתב של האקדמיה הרומנית
  • 1954 העיטור "אורדינול מונצ'י" ("מסדר העבודה") (של רומניה תחת השלטון הקומוניסטי) על זכויות מיוחדות בתחום היצירה הספרותית
  • 1955 חבר באקדמיה הרומנית
  • 1962 העיטור "סטיאווה רפובליצ'י" (כוכב הרפובליקה) דרגה ראשונה, לרגל מלאת לו שמונים.

קישורים חיצוניים ומקורותעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יון אגרביצ'אנו בוויקישיתוף

Ion Agârbiceanu Fefeleaga, Biblioteca Şcolarului, Editura "Litera" Chişinău, 2001 editori:Anatol şi Dan Vidraşcu, biografie şi tabel cronologic

לקריאה נוספתעריכה

  • Mircea Zaciu: Ion Agârbiceanu. București, 1972

(מירצ'ה זאצ'יו - יון אגרביצ'אנו, בוקרשט, 1972)

  • Dorina N. Rusu, Membrii Academiei Române, 1866-1999, Editura Academiei Române, Bucureşti, 1999,ISBN 973-27-06967

(דורינה נ. רוסו - חברי האקדמיה הרומנית, 1866-1999, הוצאת האקדמיה רומנית, בוקרשט, 1999) Boris Crăciun- Galeria scriitorilor - 50 de portrete color Ed. Porţile Orientului, Iaşi 2009 (בוריס קרצ'ון - גלריית הסופרים - חמשים תמונות בצבעים, הוצאת פורצילה אוריינטולוי, יאש

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הדי הבקורת ליצרתו של יון אגרביצ'אנו - ראה הערכותיהם של ניקולאיה יורגה, אנרי ז'אקייה ואחרים