יוסי שביט

יוסי שביט (נולד ב-1949) הוא פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

יוסי שביט

לידה	1949 (בן 75 בערך) חיפה, ישראל
ענף מדעי	סוציולוגיה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב

ביוגרפיה

יוסי שביט נולד בחיפה ובגיל צעיר עבר לחיות עם משפחתו ביפו ואחר כך לרמת גן, ניו יורק ותל אביב. הוא היה חבר בגרעין "עלומים" של הנוער העובד והלומד ועשה את שירותו הצבאי בנח"ל ובנח"ל המוצנח. במילואים שירת בתחילה בצנחנים ואחר כך בתפקידי מחקר.

הוא בוגר תואר ראשון בסוציולוגיה וכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1975) ובעל תואר שני (בדמוגרפיה) ושלישי (בסוציולוגיה) מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון (1983). שביט זכה במלגת אלון בשנת 1984. הוא החל את דרכו כמרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, בה הגיע עד לדרגת פרופסור חבר (1993), זכה במלגת ספנסר לפוסט-דוקטורט מטעם האקדמיה האמריקאית הלאומית לחינוך (1991-1990). כיהן כפרופסור מן המניין במכון האירופאי האוניברסיטאי (European University Institute) בפירנצה (1996-95) ואף עמד בו בראש המחלקה למדעי החברה והמדינה. ב-1996 הצטרף לחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ועמד בראשו בשנים 2001–2004. הוא עמד בראש מכון דוד הורוביץ ובראש מכון ב.י. ולוסיל כהן למחקרי דעת קהל (2012-2006). הוא הוזמן להרצות באוניברסיטאות שונות כולל כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1989-90, 1993). כ-professore di chiara fama באוניברסיטת פירנצה (2001, 2002) וכחוקר אורח ב-Nuffield College, אוקספורד (2004) ונתן סדרת Famous Foreigner Lectures בניימכן, הולנד (2005). מאז שנת 2008 הוא מופקד הקתדרה לריבוד חברתי ואי-שוויון ע"ש זלמן וסימה ויינברג. ב-2012 נכלל ברשימת המרצים המצטיינים באוניברסיטת תל אביב.

בשנים 2012–2014 שימש כנשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית, ומאז 2008 הוא עומד בראש צוות מדיניות החינוך במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הוא עמית אגודת המחקר לסוציולוגיה Sociological Research Association‏ (SRA) ובשנים 1998–2002 שימש מזכיר ועדת המחקר הבינלאומית לריבוד חברתי (RC28).

עד שנת 2016 שביט שימש כיו"ר הוועד המנהל של עמותת אלין בית נועם המפעילה מערך מגוון של פרויקטים לסיוע בשיפור איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות. כיום הוא חבר הוועד המנהל.

הוא נשוי לגאולה (למשפחת לוי) שביט ולהם שלושה בנים.

מחקריו

תחומי המחקר וההוראה העיקריים שלו הם תהליכי ריבוד חברתי והשכלתי, מדיניות חינוכית, ריבוד תעסוקתי, יחסי יהודים-ערבים בישראל ושוקי נישואים. להלן תיאור של מחקריו העיקריים:

מסלולים בחינוך

בישראל, כמו בארצות רבות אחרות, נהוגה הפרדה ברמת התיכון בין מסלולים עיוניים למסלולים מקצועיים. המסלולים העיוניים מיועדים בדרך כלל לתלמידים ותלמידות בעלות יכולת לימודית גבוהה יחסית ומייעדים אותם להמשך לימודים בהשכלה הגבוהה. לעומתם, המסלולים המקצועיים נועדות ללמד את התלמידים החלשים יחסית מקצוע שיאפשר להם להשתלב בשוק העבודה ללא הכשרה נוספת. המצדדים בפיתוחו של החינוך המקצועי טוענים שהוא מספק למשק כוח אדם מיומן החיוני לפיתוח כלכלי. הם גם מאמינים שבזכות כישוריהם המקצועיים בוגרי מסלולים אלה נהנים מיתרונות כלכליים בשוק העבודה. אחרים טוענים שהמסלולים המקצועיים מונעים למעשה מתלמידיהם השכלה גבוהה ומייעדים אותם בכך למשלחי יד מיעוטי יוקרה והכנסה. בישראל הוויכוח הזה משיק גם לשאלת אי השוויון העדתי. חוקרים שונים טענו שההסללה בחינוך העל-יסודי בישראל מרובדת מבחינה עדתית כך שהמזרחיים מופנים למסלולים המקצועיים ואילו האשכנזים לומדים במסלולים העיוניים. שביט חקר את התופעה מהיבטים שונים ומצא שאכן, בשנות השישים היה פער עדתי בולט בהפניית תלמידים למסלולים השונים. רוב תלמידי החינוך העל-יסודי שמוצאם מזרחי למדו בחינוך המקצועי אך גם כמחצית האשכנזים למדו בו. ההבדלים העדתיים בהפניה למסלולים השונים נבעה במידה רבה מהבדלים בין העדות בהישגים לימודיים קודמים שמקורם בהבדלים בהשכלת ההורים. עם זאת, הייתה גם אפליה עדתית בהפניית ילדים למסלולים השונים. להבדלים הללו היו השלכות ניכרות ביחס לאי השוויון העדתי בהשכלה גבוהה, תעסוקה והכנסה.

אי-שוויון עיקש בחינוך (Persistent Inequality)

מחקר זה נולד בשלהי שנות השמונים בעקבות ההתרחבות הדרמטית של מערכות החינוך במדינות רבות ברחבי תבל. ההתרחבות התרחשה בחינוך היסודי והתיכוני, ובמדינות רבות, גם בחינוך העל-תיכוני. חוקרים החלו לכתוב מחקרים על ההשלכות של התרחבות ההשכלה על אי-שוויון בכלל וכל אי שוויון השכלתי בפרט. שביט ושותפו הנס-פטר בלוספלד (H-P Blossfeld) גייסו את טובי החוקרים מ-13 ארצות וביקשו מהם לאמוד את מידת השינוי באי-השוויון ההשכלתי בארצותיהם לאורך זמן. שביט ובלוספלד ניתחו את תוצאות המחקרים הללו והראו שאי-השוויון ההשכלתי בין מעמדות חברתיים נותר יציב למדי לאורך השנים חרף ההתרחבות העצומה בהשכלה. זאת, למעט מדינות המפעילות מדינת רווחה אגרסיבית, כגון שוודיה. המחקר כולו התפרסם כספר שכותרתו Persistent Inequality: Changing Educational Attainment in Thirteen Countries שיצא לאור בשנת 1993. בעקבות מחקר זה נערכו מחקרים רבים שניסו לאתגר את תוצאותיו ולהסביר את ממצאיו.

מלימודים לעבודה (From School to Work)

פרויקט שני בסדרת המחקרים ההשוואתיים של שביט נערך בשיתוף עם וואלטר מולר (Walter Müller) והתפרסם תחת הכותרת From School to Work‏ (1997) בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. שביט ומולר חקרו את ההבדלים בין ארצות באופי הקשר שבין השכלה לתעסוקה. קיימים הבדלים ניכרים בין מדינות במידה בה ההשכלה מוכרת ומתוגמלת בשוק העבודה. בחלק מהארצות האנשים עובדים לעיתים במשלחי יד שאינם קשורים לתחום אותו למדו. לעומתן יש ארצות בהן הקשר בין השכלה לתעסוקה הדוק - דוגמה לכך היא גרמניה, בה תעודות ההשכלה מבטיחות לעובד תעסוקה בתחום לימודיו. החוקרים מצאו שהסיבה לכך נעוצה באופיה של מערכת ההכשרה המקצועית בארצות השונות. בארצות מהסוג הראשון מערכת ההכשרה המקצועית אינה מוערכת. היא נתפסת כהשכלה סוג ב' ולמעסיקים אין מעורבות בעיצובה. לעומת זאת בארצות מהסוג השני, ההפך הוא הנכון – להכשרה מקצועית יש מעמד מכובד. מערכת ההכשרה המקצועית בארצות הללו מתנהלת תוך שיתוף פעולה בין ארגוני העובדים, המעסיקים והמדינה ומותאמת לצורכי החברות המעסיקות.

ריבוד בהשכלה הגבוהה (Stratification in Higher Education)

זה השלישי בסדרת מחקריו ההשוואתיים של שביט התמקד בהשכלה הגבוהה. המחקר נערך בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, מיד לאחר התרחבות המכללות הציבוריות והפרטיות בישראל. הוא רצה לדעת אלו לקחים אפשר להסיק מניסיונן של מדינות אחרות שעברו תהליכי התרחבות, הפרטה וגיוון מוסדי (בדומה להבחנה בין מכללות לאוניברסיטאות). המחקר, נערך בשיתוף עם ריצ'רד ארום (Richard Arum), אדם גמוראן (Adam Gamoran) וגילה מנחם והתפרסם בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד.

הוא בדק את השינוי באי השוויון בזמינות השכלה גבוהה ב-15 ארצות בעלות מגוון הסדרים מוסדיים בתחום ההשכלה הגבוהה. בין ממצאיו הרבים אנו למדים שהתרחבות ההשכלה הגבוהה שיפרה את נגישותה לכלל שכבות האוכלוסייה ושאי השוויון בין שכבות בנגישות הצטמצם לעיתים, אך אי השוויון באשר לסיכויי הסיום המוצלח של לימודים גבוהים לא השתנה בדרך כלל. הפרטה לא פוגעת בהכרח במידת השוויון המעמדי בנגישות להשכלה גבוהה וגיוון מוסדי לא מצמצם אותו בהכרח.

דמוגרפיה וחינוך

שביט חוקר את הקשר שבין שינויים דמוגרפיים ומערכת החינוך ושוויון הזדמנויות בה. נושא חשוב בתחום זה הוא הקשר בין גודל המשפחה להישגי ילדים. המשפחות בישראל גדולות יותר כמעט מכל מדינה בOECD ומחקרים מלמדים שילדים הגדלים במשפחות גדולות מגיעים להישגים נמוכים בממוצע מאלה הגדלים במשפחות קטנות. הדבר נכון גם בישראל אולם באוכלוסיות החרדית והערבית, ההשפעה השלילית של גודל המשפחה על הישגים דווקא קטן יותר. ישנה טענה שהדבר מסתייע בגין התמיכה החברתית הרבה לה זוכות משפחות גדולות בקהילות אלו.

שביט ניסה לברר ביחד עם ד”ר יריב פניגר באיזו מידה ריבוי הילדים בישראל משפיע על ההישגים היחסיים של תלמידי ישראל בהשוואה למדינות הOECD. מחקרים בינלאומיים מראים שהישגי התלמידים בישראל נמוכים בהשוואה למדינות מפותחות. כמו כן, בישראל כאמור, שיעורי ילודה גבוהים מאוד לעומת אלה של רוב המדינות המפותחות. כתוצאה מכך, המשפחות הישראליות גדולות יחסית, והצפיפות בכיתות גבוהה. שני משתנים אלו מוכרים בספרות המחקר כגורמים המגבילים הישגים לימודיים. פניגר ושביט ניתחו את נתוני פיז"ה והראו ששיעורי הילודה הגבוהים מסבירים את רוב הפער בין ציוני התלמידים הישראלים ובין הממוצע הבינלאומי. ההשפעה שיש לגודל האוכלוסייה הצעירה על ציוני התלמידים נמצאה קשורה הן לגודל המשפחות והן לצפיפות בכיתות. בעוד מחקרים רבים מחפשים את ההסבר לרמת ההישגים הנמוכה במשתני מערכת החינוך עצמה, המחקר של פניגר ושביט הראה שלהקשר החברתי והדמוגרפי שבו פועלת מערכת החינוך תרומה חשובה להבנת הישגי התלמידים. קישור למאמר.

יחסי יהודים-ערבים במערכת החינוך

מחקרו הנוכחי של שביט עוסק בשילוב בין ערבים ליהודים בבתי ספר בישראל. מידת הסגרגציה בין יהודים לערבים בישראל גבוהה מאוד. רוב הערבים גרים ביישובים שאוכלוסייתם היא על טהרת הערבים, ורוב היהודים גרים בשכונות שהן על טהרת היהודים. גם במערכת החינוך ההפרדה בין הלאומים די קיצונית.

עם זאת פועלים בישראל כמה עשרות בתי ספר בהם מתקיים עירוב בין יהודים לערבים. חלקם הם בתי ספר המחויבים אידאולוגית לדו-קיום שוויוני, כגון בתי ספר המאוגדים בעמותת "יד ביד" לחינוך דו-לשוני, אך הרוב הם בתי ספר שבהם העירוב הוא נסיבתי ולא אידאולוגי. הללו שוכנים בשכונות מעורבות, הם מוגדרים כבתי ספר עבריים, אך חלק מהאוכלוסייה הערבית בשכונה בוחרים לשלוח אליהם את ילדיהם. הדוגמה הבולטת לכך היא יפו, שכל בתי הספר העבריים הלא-דתיים שבה הם בתי ספר מעורבים. כך גם ברמלה, לוד ובמקומות אחרים.

המחקר הנערך בשיתוף עם דר' אורי שויד ובמימון קרן יאקובס מברר מהם התהליכים החברתיים המתרחשים בבתי הספר המעורבים הללו. למשל האם מתעוררים מתחים בין ההורים מהקבוצות השונות, האם התלמידים בני הקבוצות השונות מתרועעים זה עם זה, האם יש הבדלים בין בתי הספר מהסוג האידאולוגי לבתי הספר שבהם האינטגרציה היא נסיבתית, האם הרכב האוכלוסייה היהודית במקום (למשל שיעור המהגרים האתיופים והרוסים) משפיע על יחסי הקהילה היהודית כלפי הערבית ולהפך.

ספריו

1. Silbereisen, Rainer K., Peter F. Titzmann, and Y. Shavit (eds.) forthcoming. The Challenges of Diaspora Migration: Perspectives on Israel and Germany. Ashgate Publishing.
2. Shavit, Y., R. Arum and A. Gamoran with G. Menahem, (eds.) 2007. Stratification in Higher Education: A Comparative Study. Stanford, California: Stanford University Press. A paperback edition was published in 2010.
3. Shavit, Y. and W. Müller (eds.) 1998. From School to Work: A Comparative Study of Educational Qualifications and Occupational Destinations. Oxford: Clarendon Press.
4. Shavit, Y. and Hans-Peter Blossfeld (eds.) 1993. Persistent Inequalities: a Comparative Study of Educational Attainment in Thirteen Countries. Boulder Colorado: Westview Press.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסי שביט בוויקישיתוף

• יוסי שביט, באתר גוגל סקולר
• ביוגרפיה קצרה, באתר מרכז טאוב
• נעימה ברזל ולילך לב ארי, פרופ' נעימה ברזל ופרופ' לילך לב ארי משוחחות עם פרופ' יוסי שביט, באתר אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
• יוסי שביט, דף שער בספרייה הלאומית