אנתרופולוגיה
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבולבל, כולל כמעט אך ורק סקירה היסטורית, מבנה לקוי, תרגמת. | |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
אַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Anthropology) היא תחום מדעי העוסק בחקר תרבות האדם באופן הוליסטי על היבטיו השונים (מיוונית: אנתרופוס, άνθρωπος – "אדם" + לוגיה, λογία – תורה; תורת האדם). מבחינת היבטים אלה, נהוג להבין את האנתרופולוגיה לפי חלוקה למספר ענפים של מוקדי מחקר אנתרופולוגיים: אנתרופולוגיה חברתית-תרבותית, שמבקשת לעסוק בהסבר הרבגוניות של החברות והתרבויות האנושיות; אנתרופולוגיה פיזית/ביולוגית, שנפוצה בעיקר בארצות הברית ומוקדה הוא הגוף האנושי; אנתרופולוגיה פילוסופית, שנפוצה בעיקר בגרמניה ומוקדה הוא מציאת הגורמים שמבדלים את האדם מן החיות ושמגדירים את האנושיות הייחודית של האדם; וכן (בארצות הברית) משוייכים לאנתרופולוגיה לא פעם גם תחומי הבלשנות והארכאולוגיה.
השיוך המדעי של האנתרופולוגיה, תלוי באוריינטציה המחקרית של החוג או המחלקה באוניברסיטה, ואף בזיקה של התחום לדיסציפלינות אחרות במוסד האקדמי, מה שבאופן טבעי משתנה ממדינה למדינה ומאוניברסיטה לאוניברסיטה. במדינת ישראל ובמדינות רבות אחרות בעולם, ענף האנתרופולוגיה החברתית-תרבותית משויך בדרך כלל למדעי החברה או ההתנהגות, כשאנתרופולוגיה פיזית נלמדת במחלקות למדעי החיים ו/או לרפואה. בארצות הברית, בתלות בזהות האוניברסיטה, ניתן לראות את הענפים השונים (למעט האנתרופולוגיה הפילוסופית) נלמדים יחדיו. בצרפת, על פי רוב, אנתרופולוגיה מובנת כענף בתוך הסוציולוגיה. מה שלא יהיה, המונח "אנתרופולוגיה" בארץ מקושר לרוב לאנתרופולוגיה החברתית-תרבותית (למשל בחוגים לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ברוב אוניברסיטאות המחקר בארץ), ופחות לענפים האחרים שנתפסים כעצמאיים יותר.
אנתרופולוגיה פילוסופית
עריכההאנתרופולוגיה הפילוסופית צומחת מתוך הכרה בנכונותו של הנרטיב האבולוציוני, ספציפית בעקבות טענתו של דרווין כי לאדם ולשאר בעלי החיים יש מוצא משותף. השאלה היסודית, בהתאם, היא "בהינתן שהאדם ובעל החיים חולקים מוצא משותף ואינספור מאפיינים, מה בכל זאת מייחד את האדם? שלושת השמות הגדולים בענף הזה של האנתרופולוגיה הם מקס שלר (Scheler), הלמוט פלסנר (Plesner) וארנולד גלהן (Gehlen). לאנתרופולוגיה הפילוסופית יש קשר חזק לנצרות, לפחות בווריאציות מסוימות שלה, והיה אף אפיפיור שבעברו היה אנתרופולוג פילוסופי. גם דמויות אחרות, דוגמת הנס בלומבנברג שיחקו תפקיד מרכזי בהמשך ההפצה של האנתרופולוגיה הפילוסופית.[1]
האנתרופולוגיה הפילוסופית הגרמנית מקושרת עמוקות לפנומנולוגיה הפילוסופית. שלר, פלסנר, גלן ובלומנברג היו כולם פנומנולוגים מרכזיים בגרמניה מולדתם.[2]
היסטוריה
עריכהמקס שלר[2][3], שמייסד את התחום לקראת סוף חייו, מבקש להתנגד לשלוש דרכים מרכזיות לתפוס בהן את האדם. דרך אחת, אותה הוא מכנה "יוונית", מדגישה את היכולת של האדם להיות יצור רציונלי. דרך שנייה היא "יודו-נוצרית" קלאסית, דרך שמדגישה את הרעיון כי בני ובנות האדם נבראו בצלם אלוהים ולכן הם מעל בעלי החיים בכל מובן. דרך שלישית, לדבריו, היא ה"דרך המדעית" שמדגישה את האדם כמכונה משוכללת ומבוססת כימיקלים. כנגדם, שלר טוען שהאדם הוא אורגניזם מתפתח, שנע בין אינסטינקט שמכוון להפיכה למגוון יותר. יכולת התגוונות זו מונעת בידי המוכוונות הפנומנולוגית, כלומר שבשונה מאצל בעלי חיים (כך שלר), האדם מסוגל לרצות דברים ולא לממשם מיד; או למשל לעבוד לקראתם. ניצחון זה על הרצייה המיידית משחק כאן תפקיד מרכזי. פלסנר הולך קרוב מאוד לשלר, ומדגיש את ממדי היכולת של האדם להתאים עצמו לסביבות מגוונות[4].
גלן[4], בינתיים, פונה לכיוון אחר. עבור גלן, האדם הוא יצור חסר, פגום, שאין לו יכולת מותאמת להסתדר בסביבה, ובניסיון להתמודד עם החוסרים הללו, האדם מפתח מערך שלם של כלים, רעיונות, פרקטיקות, שכל תכליתן לפצות על החוסרים הללו. בהתאם, הוא טוען שכדי להבין את האדם, עלינו להבין את התנאים שמאפשרים לו להתקיים ולהיות אדם במאבק ההישרדות המלתוסיאני אותו תיאר דרווין. התשובה שגלן מספק היא ה"תרבות". כדי להבין את התרבות הוא מציע תיאור היסטורי, ומתמקד בפעולות ובמניעים ליצירה של שלל טכנולוגיות ופרקטיקות, בינן היכולת של האדם לחיות בחברות. בלומנברג[4][5], שהולך בעקבות גלן, מוסיף וטוען שהמערך התרבותי נועד להרחיק את האדם מן הטבע, כדרך להתגוננות מהיותו יצור טבעי בסופו של דבר.
אנתרופולוגיה חברתית-תרבותית
עריכההאנתרופולוגיה החברתית-תרבותית צומחת בסוף המאה התשע עשרה, ובצורות שונות היא מתקיימת גם כיום. מטרתה היא להבין את המגוון החברתי והתרבותי של הקהילות האנושיות, ובתוך כך לתאר ולהסביר את האופנים השונים שבהם מתקיימים הבדלים אלה, למשל מניתוח טקסים לסוגיהם במקומות שונים בעולם, ובתוך כך לתרגם ולהשוות את הפרקטיקות הללו עם הנעשה בתרבות האם ממנה מגיעה החוקרת. בהתאם, המתודה המרכזית באנתרופולוגיה החברתית-תרבותית היא השוואתית[6], כשישנן שתי דרכים עיקריות לעשות זאת: ניתן לבצע מחקר "אתנוגרפי" וניתן לבצע מחקר "אתנולוגי". באתנוגרפיה, הכוונה היא למחקר שמבקש להשתלב בתרבות מסוימת (שיכולה להיות ילידית ויכולה להיות מערבית) לאורך זמן רב, באופן שניתן לכנות "תצפית משתתפת". תצפית שכזו מאפשרת להיחשף באופן מעמיק, ולא פעם מגוף ראשון, לאורחות החיים ולתרבות הנחקרת, וכך להבין אותה טוב יותר. אתנוגרפיה מתמקדת בתרבות אחת, ולא פעם נמשכת שנים. מקור המתודה הוא בעבודתם של שני אנתרופולוגים: פרנץ בועז, שחונך על המסורת של ההיסטוריה התרבותית הגרמנית, והיגר עם הניסיון המחקרי לארצות הברית, וכן ברוניסלב מלינובסקי, פולני שהיגר לבריטניה והיווה דמות מרכזית באנתרופולוגיה הבריטית המוקדמת. כל אחד בדרכו הוא ביקשו - בין מרצון ובין מכורח הנסיבות - לתאר באופן מעמיק יותר את התרבויות אליהם נקלעו, וגילו ששהות מתמשכת ומשתתפת בתרבות היעד מאפשרת להם הבנה מלאה[7][8][9].
המתודה האפשרית השנייה היא המחקר האתנולוגי. מחקר אתנולוגי מבקש לקחת כנקודת מוצא את המחקרים האתנוגרפיים השונים, ועל בסיס ניתוחם למצוא את המשותף ואת המבדל בין תרבויות שונות. המטרה, בדומה לאנתרופולוגיה הפילוסופית, היא להבין את שהופך את האדם - שמובן כאן, ובשונה מבאנתרופולוגיה הפילוסופית - לאנושי מתוך הבנה של היותו יצור שמתקיים בתוך חברה ותרבות. המייצג המפורסם ביותר של הגישה האתנולוגית הוא קלוד לוי-שטראוס[10][11].
בנקודה זו יש להבחין בין שני סוגים של היסטוריה לאנתרופולוגיה החברתית-תרבותית: ראשית כל, ניתן לאפיין היסטוריה מוסדית, כלומר היסטוריה של היחסים בין התאגדויות האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות עם הממסד האקדמי ועם החברה בכלל, היסטוריה של האנתרופולוגיה כדיסציפלינה; ושנית כל, ניתן לאפיין היסטוריה של המחשבה האנתרופולוגית בענף החברתי-תרבותי.
היסטוריה מוסדית
עריכההאנתרופולוג אריק וולף פעם אפיין את האנתרופולוגיה כמדעית ביותר מבין מדעי הרוח, או הרוחנית ביותר מבין מדעי החברה. הבנה של צורת התפתחותה של האנתרופולוגיה תורמת להבנה של היחס שלה לנושאי מחקר אקדמיים אחרים. האנתרופולוגיה החברתית-תרבותית הייתה מהדיסציפלינות האחרונות להיפרד מהפילוסופיה ומהסוציולוגיה, כשבחלק מהמדינות הפירוד נעשה באמצעות פנייה לתיאוריות של מדע חברתי (מכאן הפנייה לתורת האבולוציה). עם זאת, שורשיה מגיעים עד עידן הנאורות, למשל בכתיבה של בופון, שביקש לבדל את חקר האדם ממדעי הטבע, וכן בכתיבה של מונטסקייה, בספרו "מכתבים פרסיים" שם ביקש לתאר את החברה הצרפתית מבחוץ, בכלים של הזרה, באצטלה של פליטים מאיראן (היום פרס) מדומיינת. הכתיבה האנתרופולוגית והכתיבה הסוציולוגית לא פעם קשורות זו לזו בעוד מובן: פעמים רבות, ובעיקר בתחילת המאה העשרים, ניתן היה למצוא סוציולוגים - בעיקר צרפתיים - שעשו מה שמכונה היום "אנתרופולוגיה במובנה האתנולוגי"[12].
עד תחילת המאה העשרים, הייתה כמעט הבחנה, בין מחקר סוציולוגי בו חוקרים חקרו את החברות המודרניות[1], לבין האנתרופולוגיה, שהתמקדה בחברות שאינן מודרניות (ולא פעם גם אינן לבנות). חלוקה זו החלה להישבר עם המאבקים לדה-קולוניזציה שהתחילו במהלך שנות השלושים, לכל המאוחר, וחלוקה זו לובשת כיום לבוש חדש: היום ישנם לא-לבנים רבים שחוקרים תרבויות ילידיות ומודרניות, וכן ישנם לבנים רבים שחוקרים את חברת האם שלהם. הסיבות למהפך הזה עוברות בהשלכות של מאבקי הדה-קולוניזציה, ובעיקר בגרסתם התאורטית. גם להתמסדות הדיסציפלינה כמפעל אקדמי אוניברסלי יש תפקיד בכך.
היסטוריה מחשבתית
עריכהאת ההיסטוריה של המחשבה האנתרופולוגית לא ניתן לנתק משורשיה בקולוניאליזם המערבי את תרבויות ה"אוריינט". פעמים רבות, ניתן לתאר רבים מהמהלכים של האנתרופולוגיה - לפחות מהלכים מחשבתיים - לפי הניסיון לתקן את עוולות העבר.
שורשיה של המחשבה האנתרופולוגית בעבודות אבולוציוניות, למשל של הרברט ספנסר ושל לואיס מורגן[13]. הניסיון, שיצא אז מתפיסה מסוימת של "משא האדם הלבן" הייתה שתפקיד המחקר האנתרופולוגי החברתי-תרבותי הוא ללמוד את שמאפיין את החברות הילידיות השונות, מתוך הנחה שהן מבטאות שריד חי (לעיתים תוארו גם כמאובנים חיים) של חברות אנושיות בתקופת הציידים הלקטים. היכן שהחברה הייתה "מתקדמת" יותר, לפי הסולם שבנו אותם חוקרים, ניתן היה לזהות שלבי ביניים בהתפתחות האנושית. מבחינת חברות המערב האירופיות, אבל גם מבחינת ארצות הברית ויפן, העולם נתפס כמאבק הישרדות בו הגזע העליון חייב לנצח את המאבק כדי לצלוח את "השנים הבאות"[14]. לאנתרופולוגיה היה, בהתאם, תפקיד מרכזי בהבנת המבדיל בין הגזעים.
אולם תפיסה זו החלה להשתנות בעשור שלאחר סוף מלחמת העולם הראשונה. בועז ומלינובסקי, שכל אחד מהם העמיד עשרות (ולעיתים אף מאות) תלמידים, שיחקו תפקיד מרכזי בכך. בועז ביקש להדגיש תפיסה פרטיקולריסטית, לפיה אין מסלול התפתחות יחיד לכל התרבויות, אלא נכון יותר לדבר על תרבויות שונות שלכל אחת היה ועוד יהיה סיפור חיים משלה. על כן, גרס בועז, יש לחקור את התרבות באופן מעמיק, ותוך השוואה שלה להיסטוריה שלה בלבד, בלי להשוות לתרבויות אחרות היכן שאין זה הכרחי הדבר. מלינובסקי, שטען גם הוא לחשיבות המחקר המעמיק ממקור ראשון, ביקש להבין את הטקסים השונים שממלאים את התרבויות, וכן את הפונקציות שאלה ממלאים עבורן[1].
בשנים שעד מלחמת העולם השנייה, עוד ועוד אנתרופולוגים אימצו את השיטות למחקר מעמיק של התרבויות הילידיות. בועז, למשל, ביקש לאפיין את האנתרופולוגיה כמעוניינת בארבעה שדות (אותם הזכרנו מעלה, אנתרופולוגיה תרבותית, אנתרופולוגיה פיזית, ארכאולוגיה ובלשנות). מלינובסקי, ושותפו למחלקה בקיימבריג' רדקליף-בראון, הקימו שני דגמים מתחרים של אנתרופולוגיה פונקציונלית-מבנית: דגמים אלה ביקשו להדגיש את יחסי הפרט-חברה, וכן את יחסי הפסיכולוגיה-סוציולוגיה-אנתרופולוגיה ככלים הסבריים[1].
לאחר המלחמה, היה זה קלוד לוי-שטראוס שהחזיר את האנתרופולוגיה למרכז הבמה - הן בצרפת, מולדתו, והן בעולם דובר האנגלית (גם אם פעמים רבות הובן לא נכון, לפחות לדבריו) - וזאת בעזרת הצעה של אנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית מזן נבדל משתיארנו קודם. אחד הדגשים של לוי-שטראוס, בהקשר זה, היה על השפה כדרך להגיע למבני העומק של החשיבה, אבל גם שילוב מסובך בין עקרונות פנומנולוגיים, אתנוגרפיים, בלשניים, פסיכואנליטיים, וכמובן אנתרופולוגים קודמים[10]. במובנים רבים ניתן להתייחס אליו כמסמן הגבול בין התקופות[11]. הגלים הבאים, של הפונקציונליזם המבני המאוחר בגרמניה (מרי דאגלס[15], ששיחקה תפקיד מרכזי בשילוב של הסטרוקטורליזם הצרפתי לתוך גוף העבודות הפונקציונליסטי-מבני בבריטניה, כמו גם מרשל סאלינס), הכינו את הקרקע עבור הגעתו של קליפורד גירץ, במידה רבה האנתרופולוג המשפיע ביותר של דורו ואולי בכלל[16]. גירץ עיצב מודל חדש של מחקר מעמיק, בעזרת שימת הדגש על המשמעויות הפומביות יותר או פחות שנושאות פרקטיקות מסוימות בתרבות. מאמר המפתח, שזכה לשם "תיאור גדוש", הוא מאמר יסוד גם עבור התחום המתקרא "לימודי תרבות". הניתוח המשולב - איכותני וכמותני - בפרק שחותם את ספרו "פרשנות של תרבויות"), מאמר שעוסק ב"קרבות התרנגולים בבאלי", נחשב למשמעותי לא פחות.
הרעיון המשפיע ביותר של גירץ, עם זאת, היה האופן בו הגדיר תרבות כטקסט שיש לפרשו באופן כמעט-הרמנויטי[17]. טענה זו הכינה את הקרקע למה שנהוג לכנות "הדילמה הפוסטמודרנית באנתרופולוגיה" או אפילו כ"משבר הייצוג" באנתרופולוגיה[18]. במשבר זה, שהספרים שמייצגים אותו יותר מכל נכתבו בידי קבוצת תלמידים לשעבר של גירץ, ביקש להפנות את המבט האנליטי לעיסוק האנתרופולוגי עצמו. שינוי נקודת המבט הוביל לכך שבעשורים הבאים, האנתרופולוגיה החלה לראות עצמה הן כמושא מחקר והן כמשקפיים שמאפשרים מתן כלים לביקורת חברתית ותרבותית (לא פעם מתוך מטרה להעניק מעין כלי נשק מטאפוריים עבור המאבקים של הקבוצות הנחקרות, קבוצות שמעצם מיקומן התכוף בשולי החברה המערבית הן גם חסרות קול בדיונים שהאנתרופולוגיה רואה כחשובים - למשל דיונים של המדינה). כך, למשל, נפוץ הדיון - החל מסוף שנות התשעים - ב"מפנה האונטולוגי"[19], בו ניסו האנתרופולוגים, לפחות בתחילת המפנה, לתרגם קוסמולוגיות לא מערביות, יותר מכל של האמרינדיים בברזיל ושל האבורג'ינים באוסטרליה, כך שהמערב יוכל לראות שנקודת הראות שלו את הדברים - בין אם המדע ובין אם מערכת האמונות הדתית - אינה היחידה האפשרית, ולבטח לא הנכונה בהכרח. מכיוון אחר, מחקרים באנתרופולוגיה של המדינה[20] ובאנתרופולוגיה של האתיקה[21] ביקשו להראות כיצד השיקולים של שחקניות ושחקנים בשדה המחקר אינם שווים פחות משל הפילוסופים והאתיקנים של החברה המערבית, תוך ניסיון להעניק מקום רב יותר לצורות אחרות לנהל חיים ולהתמודד עם הבעיות שהחיים מעמיסים על הפרט.
דפוס הפעולה האנתרופולוגי, לפחות בשנים שאחרי משבר הייצוג, היה ונותר ניסיון להראות שפרקטיקות ואמונות מסוימות שבמערב נלקחות כמובנות מאליהן הן בעצם רק דרך אפשרית אחת להבין ולהתערב בעולם[18].
מוקדי ההתבוננות האנתרופולוגית
עריכהעיקר עניינה של האנתרופולוגיה הוא בחקר תרבות האדם בכדור הארץ במשך ההיסטוריה. האנתרופולוגיה מתייחסת לשפה, תקשורת וסמלים בכדי להבין ולנתח את המשמעות שהאדם יצר סביב אלמנטים אלו, וכן בהשפעות השונות של מופעי התרבות האנושית והסמלים השונים שהיא מייצרת – בין אם טקסים, מסגרת רעיונית, או שיוך רעיונות מופשטים או אמונות לחפץ פיזי. בחקירתה את התרבויות השונות, האנתרופולוגיה בוחנת כיצד התרבות נוצרת ומשתנה, דרך התבוננות בקשת רחבה מאוד של תופעות ותפישות, וביניהן: היחס למיניות והאופן בו נותנים לה ביטוי, הגורמים התרבותיים, הרעיוניים והחברתיים שעומדים מאחורי מוסדות פוליטיים ודתיים, חקר אמנות כביטוי וייצוג של מופעים שונים הקיימים בחברה, חקר השפעת תרבויות על תפיסת העצמי ולהפך, חקר תפישות של זהות על מופעיה השונים הבאים לידי ביטוי באמצעים או במוסדות תרבותיים, ועוד. בעבר, המחקר האנתרופולוגי התמקד בהשוואה בין תרבויות שונות באזורים גאוגרפיים מרוחקים, אך כיום האנתרופולוגיה עוסקת גם בחקר חברות כשלעצמן באזורים קרובים (בדגש על הצד של החברה). לפיכך, ההבחנה בין הרכיבים הללו, תרבות וחברה, היטשטשה. מכאן באופן מדעי נוצרו שתי אסכולות באוניברסיטאות, אנתרופולגיה חברתית ואנתרופולוגיה תרבותית. מבחינה מתודולוגית, האנתרופולוגיה עושה שימוש באתנוגרפיה ככלי מרכזי העוסק בתיאור תופעות תרבותיות, המתבססת (בעקבות אמיל דורקהיים) על תצפית משתתפת, שיטת חקר המאפשרת להקיף מנעד רחב של ידע.
תחומים במחקר האנתרופולוגי
עריכהניתן לחלק את האנתרופולוגיה לארבעה תחומים עיקריים:
- אנתרופולוגיה תרבותית (הנקראת גם אנתרופולוגיה חברתית או תרבותית-חברתית) – "מחקר שטח"[22] של ביטויי הַתַּרבּוּת: רשתות חברתיות אנושיות, דיפוזיה (פעפוע רעיוני), התנהגות חברתית, דפוסי התנהגות של קרובי משפחה, חוק, פוליטיקה, אידאולוגיה, דת, אמונות, דגמי ייצור וצריכה, הדדיות, חיברות, מגדר.
- אנתרופולוגיה פיזית – חקר התנהגות קבוצת הפרימטים (קופי האדם), אבולוציה אנושית, וגנטיקה של האוכלוסייה; יש הקוראים לשדה מחקר זה אנתרופולוגיה ביולוגית. תחת הכותרת אנתרופולוגיה פיזית יש המכניסים גם את החקר לצורך זיהוי פלילי (פורנזי) של מבנה גוף האדם.
- בלשנות – חקר והשוואת שפות בזמן ובמקום, חקר שימושים חברתיים של שפה, והיחסים בין שפה לתרבות.
- ארכאולוגיה – חקר ממצאי השרידים החומריים של חברות העבר והתפתחותן של חברות במשך הזמן.
כמו כן בהמשך לכך, נהוג לחלק את מסגרת המחקר האנתרופולוגי, מבחינה מתודולוגית לשניים:
- מחקר איכותני: העיסוק הרעיוני, התאורטי ופיתוח קונספטואלי.
- מחקר כמותני: העבודה הניסיונית (האמפירית), העוסקת בניתוח, פרשנות ועיבוד הנתונים לאור הממצאים. הנשענים על התצפיות, הראיונות והאתנוגרפיה.
היסטוריה של האנתרופולוגיה ומוסדותיה
עריכההאנתרופולוג אריק וולף אפיין בעבר את האנתרופולוגיה כמדעית ביותר מבין מדעי הרוח, או הרוחנית ביותר מבין מדעי החברה.
האנתרופולוגיה החלה את דרכה כתוצר של תנועת הנאורות בתחילת המאה ה-18. בתקופה זו, האירופאים החלו לחקור בשיטתיות את ההתנהגות האנושית. מסורות המשפט, ההיסטוריה, הפילולוגיה (חקר נוסחים ומקורות כתובים) והסוציולוגיה התפתחו, ותרמו להתפתחות מדעי החברה, שהאנתרופולוגיה היא אחת מהם.
הזרם הרומנטי שהופיע כתגובת נגד לנאורות, הוציא מתוכו הוגים כהרדר ולאחר מכן וילהלם דילתיי. דילתיי הניח את הבסיס למושג תרבות, המרכזי לתחום חקר האנתרופולוגיה.
תנועות אינטלקטואליות של הנאורות ולעומתה הרומנטיקה, התמודדו בעבר עם אחת הסתירות המובְנות הקיימות בעת החדשה: ככל שהעולם נעשה יותר נגיש ויותר מאוחד ומשולב, חווית האנשים היא של התפוררות והיפרדות מהכלל. התלות ההדדית בכלכלה לא הובילה לסולידריות אנושית גדולה יותר, אלא היא חופפת לפערים גדלים והולכים על רקע גזעי, אתני-לאומי, דתי ומעמדי. תהליך זה נוצר כבר במאה ה-16, והואץ במאה ה-19.
חקר "הפראים" – כחלק ממדעי הטבע
עריכהמבחינה מוסדית, האנתרופולוגיה קיבלה מעמד עצמי נפרד משאר מדעי הטבע, בעקבות כותבים כמו הרוזן בופון, אשר חקרו תרבויות וקבוצות אנשים במושבות (קולוניות) האירופאיות שמחוץ לאירופה. חקר השפה, התרבות, הפיזיולוגיה והארטיפקטים (ה"ממצאים") של מושבות אלו נעשה פחות או יותר במקביל לחקר החי והצומח באותם מקומות. לכן, למשל, לואיס הנרי מורגן היה יכול לכתוב גם על "הליגה של האירוקוי" וגם על "הבונה האמריקאי ופועלו". זו גם הסיבה שהתרבות החומרית של עמים "מתורבתים" כמו סין תמיד הוצגה במוזיאונים יחד עם אמנות אירופאית, בעוד שחפצים מאפריקה או תרבויות אמריקניות ילידיות הוצגו במוזיאוני טבע יחד עם עצמות דינוזאורים.
חקר חברות קדומות, נדודים, וגזעים
עריכהבספרו של תומאס קנת פנימן "מאה שנות אנתרופולוגיה" משנת 1935, בה שלטה עדיין השיטה ההשוואתית לפיה כל החברות עוברות תהליך אבולוציוני אחיד מהפרימיטיבי ביותר עד למפותח ביותר, נכתב כי חברות לא-אירופאיות ייצגו "מאובנים חיים" שניתן לחקור אותם על מנת ללמוד על עברן של החברות האירופאיות. מלומדים כתבו לעיתים מפרי דמיונם על היסטוריות של נדודי עמים קדומים פרהיסטוריים, על סמך התבוננות בשבטים נודדים, אך גם תיעדו לראשונה כיצד העמים יושבי האיים מפולינזים נדדו ברחבי האוקיינוס השקט, אך גם העלו השערות לגבי מקורם ממצרים העתיקה. החוקרים בתקופה זו מיינו דירגו וסיווגו את בני האדם על פי מושגי גזע, שהתבססו על ההבדלים הביולוגיים ביניהם.
השיח האנתרופולוגי
עריכהבשנים האחרונות השיח האנתרופולוגי השתנה באופן דרמטי, והאנתרופולגיה עצמה, על עברה, הפכה למושא מחקר ביקורתי (כולל ביקורת עצמית), כמו גם ביקורת על התנהגות השלטון הקולוניאלי והשוביניזם והאימפריאליזם האירופאי.
הפיצול למדעי הטבע, הרוח והחברה
עריכהעד סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים האנתרופולוגיה הייתה חלק ממדעי הרוח. במאה ה-20 החל פיצול בתחום המדעים כולם, סביב שלושה מוקדים עיקריים: מדעי הטבע, מדעי הרוח, ומדעי החברה.
- במדעי הטבע נבדקו תופעות וממצאים מן הטבע על ידי ניסויים, שניתן לחזור עליהם או להוכיח את הטעות שבהם.
- החקר במדעי הרוח התמקד במסורות לאומיות, בהיסטוריה של לאומים אלה, ובאמנות שלהן. במדינות לאום חדשות באירופה מדע זה סייע להפקת תחושת משמעות לזהותם הלאומית.
- בחקר מדעי החברה פיתחו שיטות מדעיות לבחינת תופעות חברתיות, בניסיון לזהות מהתוצאות בסיס כלל עולמי משותף (אוניברסלי) ולהפיק ידע חברתי.
האנתרופולוגיה אינה עומדת כולה באף אחת משלוש הדיסציפלינות הללו, וכל ענף ממנה שואב מכל שלושת סוגי המדע, במינונים שונים.
התצפית המשתתפת
עריכהבנוסף לשיטות שהתקבלו ממדעי הטבע, בחקר האנתרופולוגי פותחה גם שיטה חדשה, שיטת תצפית משתתפת בעקבות אמיל דורקהיים, כנגד "חוקרי כורסה" שהציגו השערות ממוחם הפורה. השיטה דרשה את הגעתו של החוקר למקומם של הנחקרים, ולחיות איתם בתנאי השטח לצורך מעורבות והכרה מלאה ומעמיקה של מושא המחקר.
האנתרופולוגיה אימצה את רעיונות מדעי ההתפתחות והסברי האבולוציה דרך ברירה טבעית.
המונח "תרבות" הוא מרכזי בתחום, והגדרתו שנויה במחלוקת. אחת ההגדרות לתרבות הוא היכולת הכלל אנושית לחשיבה, למידה ופעולה חברתית באמצעות מסורות שורדות כתוצר של התפתחות האדם (האבולוציה האנושית).
לפי ההסבר ההתפתחותי, התרבות מותאמת לתנאי הסביבה המקומית, דרך אמונות ומנהגים. לאור זאת, מכלילים האנתרופולוגים במושג תרבות הן את הטבעי והן את המלאכותי, ומשתמשים בו כרעיון שחוצה את גבולות הטיפול בחקר תופעות שבאירופה הופרדו זה מזה ומודרו כמו פוליטיקה, דת, משפחה, וכלכלה. היו שראו בתחום זה, מדע מכליל והוליסטי.
כיום מקובל שהאנתרופולוגיה חוקרת את הממדים הביולוגיים, הלשוניים, החומריים והסמליים של החברה והאנושות בכל צורותיה.
ראשית האנתרופולוגיה בחלוקה גאוגרפית
עריכהבארצות הברית
עריכהאת פריצת הדרך של האנתרופולוגיה בארצות הברית השיג צוות הלשכה לענייני אינדיאנים והמדור לאתנולוגיה אמריקאית במוזיאון הסמית'סוניאן, שם עבדו בין היתר ג'ון ווסלי פאוול ופרנק המילטון קושינג.
אנתרופולוגיה בועזיאנית והמלחמה בגזענות
עריכהאנתרופולוגיה אקדמית נוסדה בידי החוקר היהודי-גרמני האמריקאי פרנץ בועז, שהעמיד דורות רבים של תלמידים בתחום בשיעוריו באוניברסיטת קולומביה ובמוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע. אנתרופולוגיה בועזיאנית הייתה אקטיבית מבחינה פוליטית, פקפקה בממצאי מחקרים שמומנו בידי הממשלה האמריקאית או פטרונים עשירים, וסמכה על ניסויים אמפיריים בלבד. העמדה ה"בועזיאנית" דחתה הכללות נרחבות וניסיונות להעמיד חוקים אוניברסליים.
פרנץ בועז עצמו חקר ילדי מהגרים על מנת להראות ולהוכיח כי גזע ביולוגי אינו קובע דבר, וכי ההתנהגות האנושית היא תוצאה של חינוך ולא של הנתונים הטבעיים.
כשהוא שואב משורשיו הגרמניים, הוא טען כי העולם מלא בתרבויות שונות זו מזו, שניתן למדוד את שונותן כפי שמודדים את מידת הקרבה האבולוציונית (התפתחותית) של יצורים חיים. בועז הדגיש, כי יש לחקור כל חברה בנפרד, וטען כי הכללות בין-תרבותיות כגון אלו שנעשו במדעי הטבע אינן אפשריות במקרה זה. הוא נלחם נגד האפליה כלפי מהגרים, אמריקאים-אפריקאים וילידים (שבאותה תקופה נקראו עדיין "אינדיאנים", כלומר הודים).
אנתרופולוגים אמריקאים רבים תמכו ברעיונות של בועז לרפורמה חברתית, והביקורת נגד תאוריות גזעניות דמוי-מדעיות נשענת עד ימינו אלה במידה רבה על הבחנותיו ומחקריו של בועז.
הדור הראשון של תלמידיו של בועז כלל את אלפרד קרובר, רוברט לואי ואדוארד ספיר. כל אלו פרסמו מחקרים מפורטים שהיו הראשונים לתאר את החברות הילידיות באמריקה הצפונית והדרומית. במחקרים אלה, הם תקפו בפירוט רב את התפישה הרווחת אז של תהליך התפתחותי אחיד לכלל האנושות, ומדרוג הרמה של חברות שונות על "סולם התפתחותי" זה. ההתמקדות שלהם בשפות ילידיות, בסיוע הבלשנות החדשה, ביססה את מקומה כמדע כלל עולמי (אוניברסלי) ושחרר את האנתרופולוגיה מהקיבעון שהיה לה על שפות הודו-אירופיות.
מרגרט מיד ורות בנדיקט
עריכהתלמידותיו הצעירות של בועז היו מרגרט מיד מחברת הספר הפופולרי בארצות הברית "התבגרות בסמואה" החוקר את המיניות המשוחררת לכאורה באפריקה, ורות בנדיקט מחברת הספר הפופולרי "החרצית והחרב" בו הציגה את יתרונות השוויונות ושיתוף הפעולה בין בני האדם, אך גם תמכה בהמשך שלטון קיסר יפן, מתוך ״תאוריית כורסה" פרי דמיונה על התנהגות החיילים היפנים במלחמת העולם השנייה. מיד ובנדיקט הושפעו ממייסדי הפסיכולוגיה האנליטית זיגמונד פרויד וקרל יונג וניסו להבין את השפעת התרבות והחברה של אדם על אישיותו.
אך הכללת התחומים הנוספים של פוליטיקה ופסיכולוגיה דחקה אותן ממוקד האנתרופולוגיה, למרות איסוף ופרסום חומר בן שלושה עשורים. וכך ספרי ההמשך שלהן על אנתרופולוגיה, כמו "תרבות וחברה" של בנדיקט, לא זכו לאהדה רבה.
כשבועז התכוון לפרוש נוצרה באוניברסיטת קולומביה מלחמת ירושה. מרגרט מיד נועדה, לדעת בועז, לרשת את מקומו. אך ראלף לינטון מונה, והצר את צעדיה, כך שהפעילות שלה הצטמצמה למשרד שלה במוזיאון להיסטוריה של הטבע.
הספר אנתרופולוגיה מאת אלפרד קרובר
עריכהנקודת מפנה באנתרופולוגיה האמריקאית באה עם פרסום ספר הלימוד של אלפרד קרובר "אנתרופולוגיה".
בבריטניה
עריכהבעוד שבועז תקף את יריביו על ידי שימת לב לפרטים, בממלכה המאוחדת האנתרופולוגיה המודרנית נוצרה על ידי דחיית החקר ההיסטורי לטובת מדע חברתי עכשווי שמתמקד בבחינת מצבם של חברות בהווה.
שני שמות החשובים ביותר במסורת זו הם אלפרד רדקליף-בראון וברוניסלב מלינובסקי. שניהם פרסמו את חיבוריהם הראשונים ב-1922. מחקרי השדה הראשונים של רדקליף-בראון באיי אנדמן נערכו בשיטה המסורתית והישנה, אך לאחר שהוא קרא את כתביו של אמיל דורקהיים הוא פרסם תיאור של מחקריו (שנקרא "תושבי איי אנדמן") שהושפעו רבות מהסוציולוג הצרפתי. לאחר זמן הוא פיתח גישה הידועה כפונקציונליזם-סטרוקטורלי, שהתמקדה בכיצד מוסדות בחברה גורמים לאיזון במערכת החברתית כדי לשמור על פעילותה ההרמונית והתקינה. מלינובסקי, מאידך, תמך ב"פונקציונליזם" בלבד, תוך שהוא שם דגש על צורכי היחיד, וכיצד החברה מספקת מענה לצרכים אלה. מלינובסקי ידוע לא רק בזכות תרומתו התאורטית כי אם גם בגלל האתנוגרפיה המפורטת שלו, תרומתו המתודולוגית העצומה לדיסציפלינה האנתרופולוגית, ובגלל יומניו האישיים שפורסמו לאחר מותו. ספרו הקלאסי "ימאים במערב האוקיינוס השקט" (Argonauts of the Western Pacific) הציע לנסות להביט מ"נקודת המבט של היליד", ולגישה בעבודת שדה, שמאוחר יותר אף נעשתה לסטנדרט בתחום.
משנות השלושים המאוחרות ועד לאחר מלחמת העולם השנייה, פורסמה שורה של מונוגרפים וספרים שחיזקו את הפרדיגמה של האנתרופולוגיה החברתית הבריטית. אתנוגרפיות מפורסמות כוללת את "הנואר" מאת אדוארד אוונס-פריצ'רד ו"דינמיקות של שבטיות אצל הטלנסי" ("The Dynamics of Clanship Among the Tallens") מאת מאייר פורטס, וספרים ידועים הם "מערכות אפריקניות של קרבה ונישואין", ו"מערכות פוליטיות אפריקניות".
בצרפת
עריכהלאנתרופולוגיה בצרפת יש ייחוס פחות ברור מאשר המסורות הבריטיות או האמריקניות. רבים מחשבים את מרסל מוס כמייסדה של המסורת האנתרופולוגית הצרפתית. מוס היה חבר בקבוצת ה"אני סוציולוג'יק" של אמיל דורקהיים, ובעוד שדורקהיים וחוקרים אחרים חקרו את מצבן של חברות מודרניות, מוס וחבריו (כגון הנרי הוברט ורוברט הרץ) שאבו מהאתנוגרפיה והפילולוגיה על מנת לבחון חברות שלא היו "מפוצלות" כמו החברות הלאומיות האירופאיות. בייחוד, הספרון "על המתנה" של מוס, אשר נעשה לרלוונטי מאוד במחקרים אנתרופולוגיים של חליפין והדדיות.
בשנים שבין המלחמות, ההתעניינות הצרפתית באנתרופולוגיה חפפה לתנועות תרבותיות רחבות יותר כמו סוריאליזם ופרימיטיביזם, ששאבו את השראתם מהאתנוגרפיה. מרסל גריול ומישל לייריס, למשל, צירפו את האנתרופולוגיה לאוונגרד הצרפתי. בזמן זה מה שנודע כ"אתנולוגי" הוגבל למוזיאונים, והאנתרופולוגיה הייתה קרובה יותר למחקרי פולקלור.
מעל לכל, קלוד לוי-שטראוס הוא שעזר למסד את האנתרופולוגיה בצרפת. בנוסף להשפעה העצומה של הסטרוקטורליזם בדיסציפלינות שונות, לוי-שטראוס ייסד קשרים עם אנתרופולוגים בריטיים ואמריקאיים. באותו זמן הוא ייסד מרכזים ומעבדות בתוך צרפת על מנת ליצור מוסדות מתאימים בתוך האנתרופולוגיה, בזמן שהוא מכשיר תלמידים משפיעים כמו מוריס גודלייה ופרנסואז אריטייה שהשפיעו אחר כך בעולם האנתרופולוגיה הצרפתית. הרבה מהאופי המיוחד של האנתרופולוגיה בצרפת היום הוא בכך שהמחקר מתבצע במעבדות מחקר שממומנות על ידי המדינה, ולא במחלקות האקדמאיות באוניברסיטאות.
אנתרופולוגיה לאחר מלחמת העולם השנייה
עריכהלפני מלחמת העולם השנייה, "אנתרופולוגיה חברתית" בריטית ו"אנתרופולוגיה תרבותית" אמריקאית היו עדיין מסורות נפרדות. בקווים כלליים ניתן לומר כי האנתרופולוגים הבריטים שהו יותר זמן בשדה המחקר, חקרו יותר באפריקה ובאסיה, חקרו חברות סטטיות תוך ראיית עולם פונקציונליסטית המדגישה מערכות חברתיות. האנתרופולוגים האמריקאים שהו זמן מועט יותר בשדה, חקרו בעיקר באמריקה הצפונית והדרומית, וחקרו חברות דינמיות על סף הכחדה תוך כדי שימת דגש על ההיבטים התרבותיים כגון טקסים וסמלים והשפעתם על החברה. לאחר מלחמת העולם השנייה שתי המסורות התקרבו זו לזו עד כדי מסמוס מרבית ההבדלים ויצירת אנתרופולוגיה "חברתית-תרבותית". בשנות ה-50 וה-60 האנתרופולוגיה הלכה אחר התבנית שהציבו מדעי הטבע. חוקרים כגון ליד סלרס וקליפורד גירץ התמקדו בתהליכי המודרניזציה שמדינות חדשות מפתחות. אחרים, כגון ג'וליאן סטיוארד ולזלי וייט התמקדו בשאלה איך חברות מתפתחות ומתאימות את עצמן לנישה האקולוגית שלהן – גישה שנעשתה פופולרית על ידי מרווין האריס. אנתרופולוגיה כלכלית, שהושפעה מקרל פולניי, ונוסתה בידי מרשל סהלינס וגרג דלטון התמקדה בשאלה כיצד הכלכלה המסורתית התקיימה במקביל לגורמים חברתיים ותרבותיים. באנגליה, הפרדיגמה של האנתרופולוגיה החברתית הבריטית החלה להיסדק כשמקס גלקמן ופיטר וורסלי התנסו במרקסיזם וכותבים כמו רודני נידהם ואדמונד ליץ' הכניסו את הסטרוקטורליזם של לוי-שטראוס לתוך המחקרים שלהם.
בשנות ה-60 וה-70 חולל הסטרוקטורליזם מספר התפתחויות בתחום האנתרופולוגיה הקוגניטיבית והניתוח המרכיבי. כותבים כמו דייוויד שניידר, קליפורד גירץ, ומרשל סהלינס פיתחו את מושג התרבות כרשת של משמעות או סימול. בהתאם לרוח הזמן, הרבה מהאנתרופולוגיה נעשתה לפוליטית בהתנגדותה למלחמת וייטנאם ומלחמת העצמאות האלג'יראית, מחבריהם של ספרים כמו "המצאה מחדש של האנתרופולוגיה" העלו ספיקות לגבי הרלוונטיות של הדיסצפלינה, ומרקסיזם נעשה יותר ויותר פופולרי.
בשנות ה-80 נושאים של כוח – כגון אלה שנבחנו ב"אירופה והאנשים ללא היסטוריה" של אריק וולף – היו מרכזיים בדיסציפלינה. ספרים כמו "אנתרופולוגיה ושוויון קולוניאלי" דנו בקשר בין האנתרופולוגיה לאי שוויון קולוניאלי, בעוד שהפופולריות הרחבה של מחברים כמו אנטוניו גראמשי ומישל פוקו הביאו נושאים של כוח והגמוניה למרכז ההתעניינות. מגדר ומיניות נעשו לנושא פופולרי, וכך גם היחס בין היסטוריה לאנתרופולוגיה, התעניינות שהושפעה על ידי מרשל סאהלינס, ששאב מלוי-שטראוס ומפרננד ברודה כדי לבחון את היחס בין מבנים תרבותיים לגורמים אישיים.
בשנות ה-80 וה-90 מחברים כמו ג'ורג' מרכוס וג'יימס קליפורד עסקו בסמכות אתנוגרפית ובאיך ולמה ידע אנתרופולוגי אפשרי וסמכותי. השאלות הללו עלו כחלק מנטייה כללית לפוסטמודרניזם שהיה פופולרי באותו זמן, כשאחת מכותרותיו הייתה "משבר הייצוג" ו"מבט רפלקסיבי" של החוקר על עצמו. כיום אנתרופולוגיה מתמקדת בגלובליזציה, ברפואה ובביוטכנולוגיה, בזכויות ילידים ובאנתרופולוגיה של אירופה.
אנתרופולוגיה יישומית
עריכהאנתרופולוגיה יישומית עוסקת ביישומן של התאוריות האנתרופולוגיות והמתודולוגיה האתנוגרפית על מנת להפיק ידע וליישם אותו על בעיות וסוגיות קונקרטיות. אנתרופולוגים יישומיים עוסקים בתחומים מגוונים, כגון בריאות הציבור, צרכנות, ובעיות הגירה. דוגמה אפשרית למחקר אנתרופולוגי-יישומי היא חקר התנהגויות מרחביות של אוכלוסיות עירוניות לצורך תכנון המרחב העירוני, כך לדוגמה יתכננו גן ציבורי בשכונה חרדית בצורה שונה מאשר בשכונה חילונית. דוגמה נוספת היא שימוש בטכניקות חקירה של האנתרופולוגיה הפיזית לצרכים של זיהוי פלילי.
פוליטיקה באנתרופולוגיה
עריכהההתעסקות המסורתית של האנתרופולוגיה בתרבויות שאינן מערביות גרמה לה להיות מעורבת בפוליטיקה בדרכים שונות. יש הטוענים כי עמים ילידים מרגישים כי האנתרופולוגיה היא סוג אקדמי של קולוניאליזיציה, שמתקיימת רק מהשימוש שלה בתרבות הילידית, פעמים רבות ללא רשות. מבחינה היסטורית, בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, אנתרופולוגים בריטים, ובעיקר אלה שעבדו באפריקה, נחשבו כמשתפי פעולה עם הכוחות הקולוניאליים. היום ביקורות אלה מתבטאות בצורה של ביקורת על ניצול של משאבים ביולוגיים ובעלות על תרבות ילידית, וכן מאבקים מתמשכים לשימור שרידים ילידיים ותרבות חומרית.
הדגש של האנתרופולוגיה האמריקאית על יחסיות תרבותית וההתנגדות למושג הגזע תמיד היה פוליטי. כפי שצוין למעלה, בועז היה רפורמטור חברתי ידוע, שהאקטיביזם שלו וההוראה המסורתית האנתרופולוגית שלו היו קשורים זה בזה.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- משה שוקד, פרקים באנתרופולוגיה חברתית, הוצאת שוקן, 1980.
- קליפורד גירץ, פרשנות של תרבויות, הוצאת כתר, 1990.
- משה שוקד ושלמה דשן, החוויה הבין-תרבותית: מקראה באנתרופולוגיה, הוצאת שוקן, 1998.
- אורית אבוהב, קרוב אצל אחרים – התפתחות האנתרופולוגיה בישראל, הוצאת רסלינג, 2011.
- תומאס היילנד אריקסן, מקומות קטנים, סוגיות גדולות: מבוא לאנתרופולוגיה חברתית ותרבותית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: רונית גרוסמן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2021.
- 2018, Schools and Styles of Anthropological Theory, edited by Matei Candean
קישורים חיצוניים
עריכה
- האגודה האנתרופולוגית הישראלית
- בחברת האדם – אנתרופולוגיה בישראל
- דף הבית של האגודה האנתרופולוגית האמריקאית, הארגון המקצועי הגדול ביותר של אנתרופולוגים בעולם
- בלוג של חדשות באנתרופולוגיה חברתית ותרבותית
- Anthrobase.com אוסף של טקסטים אנתרופולוגיים
- ספריית האנתרופולוגיה הווירטואלי
- החוג לאנתרופולוגיה אוניברסיטת חיפה
- אנתרופולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנתרופולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית- האגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 Eriksen, Thomas Hylland, and Finn Sivert Nielsen. A history of anthropology. Pluto Press, 2013.
- ^ 1 2 Frings, Manfred S. "The mind of Max Scheler: the first comprehensive guide based on the complete works." (1997).
- ^ Scheler, Max. On feeling, knowing, and valuing: Selected writings. University of Chicago Press, 1992.
- ^ 1 2 3 Pavesich, Vida. Hans Blumenberg: An Anthropological Key. University of California, San Diego, 2003.
- ^ Blumenberg, Hans. Work on myth. mit Press, 1988.
- ^ Candea, Matei. Comparison in anthropology. Cambridge University Press, 2019.
- ^ Roldán, Arturo Alvarez. "Malinowski and the origins of the ethnographic method." Fieldwork and footnotes. Routledge, 2013. 143-155.
- ^ Malinowski, Bronislaw. Argonauts of the western Pacific: An account of native enterprise and adventure in the archipelagoes of Melanesian New Guinea [1922/1994]. Routledge, 2013.
- ^ Boas, Franz. A Franz Boas reader: the shaping of American anthropology, 1883-1911. University of Chicago Press, 1989.
- ^ 1 2 Lévi-Strauss, Claude. Structural anthropology. Basic books, 2008.
- ^ 1 2 Hénaff, Marcel. Claude Lévi-Strauss and the making of structural anthropology. U of Minnesota Press, 1998.
- ^ Christie, John. "The human sciences: origins and histories." History of the Human Sciences 6.1 (1993): 1-12.
- ^ McGee, R. Jon, and Richard L. Warms. Anthropological theory: An introductory history. Rowman & Littlefield, 2024.
- ^ Claeys, Gregory. "The" survival of the fittest" and the origins of social darwinism." Journal of the History of Ideas 61.2 (2000): 223-240. ראו גם בסדרת ההרצאות הזו: https://www.coursera.org/learn/modern-world/reviews?&campaignid=20858198824&adgroupid=&device=c&keyword=&matchtype=&network=x&devicemodel=&creativeid=&assetgroupid=6490027433&targetid=&extensionid=&placement=&gad_source=1
- ^ Douglas, Mary. Purity and danger: An analysis of concepts of pollution and taboo. Routledge, 2003.
- ^ ראו דוגמה לכך, מחוץ לשדה האנתרופולוגיה, כאן: Iser, Wolfgang. The range of interpretation. Columbia University Press, 2000.
- ^ Bachmann-Medick, Doris. Cultural turns: New orientations in the study of culture. Walter de Gruyter GmbH & Co KG, 2016.
- ^ 1 2 Marcus, George E., and Michael MJ Fischer. Anthropology as cultural critique: An experimental moment in the human sciences. University of Chicago press, 1999.
- ^ Viveiros de Castro, Eduardo. "Cannibal metaphysics." (2014).
- ^ Sharma, Aradhana, and Akhil Gupta, eds. The anthropology of the state: a reader. John Wiley & Sons, 2009.
- ^ Laidlaw, James. "For an anthropology of ethics and freedom." Journal of the royal anthropological institute 8.2 (2002): 311-332.
- ^ חקר שטח הוא שיטה שפיתח אמיל דורקהיים לפיה החוקר מצטרף וחי בקרב הקבוצה הנחקרת לאורך זמן.