יוסף פרנס
יוסף פרנס (ברוסית: Джозеф Фернс; 1901-1941) היה יהודי, משפטן ועורך דין במקצועו חי בעיר לבוב. שימש כראש היודנראט בגטו לבוב.[1] והועד המנהל מטעם הממשלה לפני שלטון הנאצים בעיר לבוב באוקראינה משנת 1941 עד שנרצח על ידי הנאצים באוקטובר 1941 לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה בשואה.
 | |
| לידה |
1901 לבוב אוקראינה  |
|---|---|
| נרצח |
1941 (בגיל 40 בערך) גטו לבוב |
  | |
קורות חיים עריכה
בן למשפחה נכבדה בגליציה. למד משפטים והיה עורך דין.[1]
מלחמת העולם השנייה עריכה
החל מיולי 1941, אחרי מבצע ברברוסה, הוכרחו היהודים לסמן עצמם בסרט זרוע עם מגן דוד, והוקם יודנראט בעיר שבראשו הועמד יוסף פרנס.[2] יוסף פרנס מונה לתפקיד בהמלצת ראש העיר לאחר שאחרים סירבו לתפקיד.
בזמן שהיה ראש היודנראט, מחלקות רבות הוקמו ביודנראט בלבוב,[2] המחלקה הכי חשובה הייתה מחלקת המשק, שהייתה אחראית על הקצבה ואספקת מצרכים מזון. למרות מאמציה, הורגש מחסור גדול במצרכי מזון.[1] מכיוון שהגרמנים הקצו כמות מזון מצומצמת ביותר. חלק מהיהודים בגטו הטיחו ביקורת על התנהלות היודנראט וטענו שהמקורבים לחברי היודנראט, זוכים בטובות הנאה. כך חלק מגדול מהמזון שהוקצב ליהודים הלך לעובדי היודנראט והמקורבים אליהם.[2] תחת ניהולו של יוסף פרנס פעלה גם מחלקת שירות הסדר היהודי. בנוסף, פרנס ביקש לשקם את מוסדות הדת, והאמין שגל הגזרות של התקופה הראשונה של הכיבוש ישכך. לכן חשב להקים את הרבנות כמחלקת דת,[2] אולם לקח זמו עד שזאת הוקמה בפומבי וזאת מפני שהיו הרבה דרישות לגירושים מבני זוג מעורבים יהודים ונוצרים.
ד"ר יוסף פרנס נרצח על ידי הנאצים, לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה ינובסקה.
לקריאה נוספת עריכה
- ספר עשן בחולות אליהו יונס
- ספר בבוא האימה – מאת גוטרמן, בלה
- ספר פי העדות - מאת בלה גוטרמן