יוסף שילה

חוקר גנטיקה ישראלי

יוסף (יוסי) שילה (נולד ב-1 בפברואר 1949) הוא פרופסור אמריטוס ומופקד על הקתדרה לחקר הגנטיקה של הסרטן על שם דייוויד ואינז מאיירס במחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2005 וחבר האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים משנת 2023, חתן פרס א.מ.ת לחקר הסרטן לשנת 2005, זוכה פרס קלואוז מטעם האגודה האמריקאית לחקר הסרטן וחתן פרס ישראל בתחום מדעי החיים לשנת 2011.

יוסף שילה
לידה 1 בפברואר 1949 (בן 75)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביוכימיה
מקום מגורים ישראל
מוסדות אוניברסיטת תל אביב (1 בספטמבר 1985) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל בתחום מדעי החיים לשנת 2011
www.tau.ac.il/~yossih/
תרומות עיקריות
חקר מחלה התורשתית חשוכת המרפא אטאקסיה-טלאנגייקטאסיה (ataxia-telangiectasia; A-T).
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

יוסף שילה נולד בחיפה וגדל בשכונת נווה שאנן, שהייתה אז שכונת פועלים, ובה קנה את חינוכו הבסיסי. הוריו עלו לארץ בשנות ה-20 והיו אנשי תנועת העבודה. הוא קרוי על שם דודו, אחי אביו, שנפל במלחמת השחרור. את שירותו הצבאי עשה ב"גלי צה"ל" ככתב ועורך תוכניות. למד לתואר ראשון בביולוגיה בטכניון, ואת תוארי המוסמך והדוקטור בגנטיקה של האדם קיבל מהאוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטור סיים בשנת 1983 וכתב אותה בהדרכת פרופ' יחיאל בקר.[1] השתלם כעמית בתר-דוקטורי במחלקה לגנטיקה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון, ומאז 1985 הוא חבר סגל אוניברסיטת תל אביב. ב-1995 מונה לפרופסור מן המניין, וב-2001 הופקד על הקתדרה ע"ש מאיירס לחקר הגנטיקה של הסרטן. היה עמית מחקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן (1992–1993), עמית פוגארטי במכון הלאומי לחקר גנום האדם במכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית במרילנד (2005–2006), וחוקר אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק (2013-2012), במכון סלואן קטרינג לחקר הסרטן בניו יורק (2016) ובאוניברסיטת רוקפלר בניו יורק (2019).

יוסף שילה נשוי לפרופסור שושנה שילה מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, והם הורים לשני ילדים וסבים לשלושה נכדים.

פרסים וחברויות עריכה

מחקריו עריכה

יוסף שילה עוסק מאז עבודת הדוקטור שלו ועד היום במחלה התורשתית חשוכת המרפא תסמונת אטקסיה טלנגיאקטזיה (המכונה בקיצור A-T). המחלה הנדירה מופיעה באוכלוסיות שונות בעולם, ובישראל נמצאו חולים במחלה בעיקר בין יהודים יוצאי צפון אפריקה, ערבים, דרוזים ובדואים. המחלה מאופיינת על ידי ניוון עצבי, הגורם לנכות קשה, מחלת ריאות כרונית חסר חיסוני, נטיית-יתר לסרטן (בעיקר לויקמיות ולימפומות), הזדקנות מואצת, אי-יציבות הגנום, המתבטאת בשברים בכרומוזומים, ורגישות קיצונית לקרינה מייננת, כגון קרינת X ולכימיקלים שונים הפוגעים בדנ"א.

 
יוסף שילה

זיהוי הגן הפגוע במחלה A-T עריכה

בשנים 1988–1995 התרכזה קבוצת המחקר של שילה באוניברסיטת תל אביב במשימה אחת – זיהוי הגן הפגוע בחולי A-T. זיהוי הגן בוצע בשיטת השיבוט האיתורי (positional cloning), שפותחה באותה עת וחייבה השקעת משאבים נרחבת ורכישת הטכנולוגיה לחקר הגנום, שעשתה אז את צעדיה הראשונים. מאמץ זה הניב פרי ב-1995, והגן הפגוע במחלה זוהה על ידי הקבוצה וכונה (ataxia-telangiectasia mutated) ‏ ATM. שיבושים (מוטציות) בגן זה גורמים למחלה A-T בכל אוכלוסיות האדם. זיהוי הגן אפשר לראשונה אבחנה טרום-לידתית מדויקת של המחלה ופתח פתח להבנת הבסיס המולקולרי שלה. [3]

הבנת תפקיד החלבון ATM עריכה

מאז גילוי הגן שוקדת הקבוצה על הבנת תפקידו של תוצר הגן – החלבון המקודד על ידו, המכונה אף הוא ATM. קבוצתו של שילה וקבוצות אחרות הבהירו, כי חלבון זה הוא המפעיל והבקר הראשי של תגובת התא לנזק ייחודי, הנגרם למולקולת ה-DNA על ידי קרינה מייננת וכימיקלים שונים – שבר בשני גדילי ה-DNA (שבר דו-גדילי). זהו נזק חמור וקטלני, שאם אינו נענה על ידי תגובה מתאימה של התא, הוא עלול להביא למות התא, או להפיכתו לתא סרטני. החלבון ATM מפעיל רשת תגובות מסועפת לנזק זה, המאפשרת את תיקונו והחזרת חיי התא למסלולם התקין בתוך מספר שעות. הוא עושה זאת על ידי גרימת שינוי כימי זעיר, המכונה זרחון, במספר רב של חלבונים בתא, המשמשים שחקני מפתח במגוון תהליכים. שינוי זה גורם לשינוי בתפקודם או ביציבותם של חלבונים אלה, ועל ידי כך – לשינוי בתהליכים המבוקרים על ידם. בדרך זו מצליח חלבון אחד – ATM להשפיע על מספר רב של תהליכים בתוך זמן קצר ביותר מעת גרימת השברים ב-DNA. היעדרו של חלבון זה בחולי A-T מונע מתאי גופם להגיב תגובה ראויה לנזקים הנגרמים ל-DNA על ידי קרינה וכימיקלים שונים, וכן לנזקים הנגרמים על ידי תוצרי לוואי נורמליים של חילוף החומרים התאי.

הקבוצה ממשיכה לחקור את דרכי הפעלתו של החלבון ATM בעקבות גרימת נזקי DNA ואת התהליכים המבוקרים על ידו[4] . לאחרונה, מתמקדת הקבוצה בהבנת הסיבה לניוון העצבי במחלה A-T, וכן בהבנת ההזדקנות המואצת הקשורה לאי-יציבות הגנום.

לקריאה נוספת עריכה

יוסי שילה, הגנטיקה החדשה ותורשת האדם, בהוצאת משרד הביטחון: אוניברסיטה משודרת, 1991

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יוסף שילה, מאפייני גידול בתרבית ותיקון נזקי ד.נ.א. בתאים מחולים במחלה התורשתית אטאקסיה-טלאנגייקטאסיה ומקרוביהם ההטרוזיגוטים (בהדרכת יחיאל בקר), ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1983
  2. ^ פרופ' יוסי שילה זכה בפרס קלואוז(הקישור אינו פעיל, 26.10.2023)
  3. ^ Savitsky, K., Bar-Shira, A., Gilad, S., Rotman, G., Ziv, Y., Vanagaite, L., Tagle, D.A., Smith, S., Uziel, T., Sfez, S., Ashkenazi, M., Pecker, I., Frydman, M., Harnik, R., Patanjali, S.R., Simmons, A., Clines, G.A., Sartiel, A., Gatti, R.A., Chessa, L., Sanal, O., Lavin, M.F., Jaspers, N.G.J., Taylor, A.M.R., Arlett, C.F., Miki, T., Weissman, S., Lovett, M., Collins, F.S. and Shiloh, Y. (1995) A single ataxia telangiectasia gene with a product similar to PI-3 kinase. Science, 268:1749-1753.
    • Savitsky, K., Sfez, S., Tagle, D., Ziv, Y., Sartiel, A., Collins, F.S. Shiloh, Y., and Rotman, G. (1995) The complete sequence of the coding region of the ATM gene reveals similarity to cell cycle regulators in different species. Hum. Mol. Genet., 4:2025-2032.
  4. ^ Banin, S., Moyal. L., Shieh, S.-Y., Taya, Y., Anderson, C.W., Chessa, L., Smorodinsky, N.I., Prives, C., Reiss, Y., Shiloh, Y., and Ziv, Y. (1998) Enhanced phosphorylation of p53 by ATM in response to DNA damage. Science, 281:1674-1677.
    • Shiloh, Y. (2006) The ATM-mediated DNA damage response: taking shape. Trends Biochem. Sci., 31:402-410.
    • Biton, S., Barzilai, A., and Shiloh, Y. (2008) The neurological phenotype of ataxia-telangiectasia: solving a persistent puzzle. DNA Repair, 7:1028-1038.