יוסף שכטמן

היסטוריון אוקראיני

יוסף בוריס (בר) שכטמן (6 בספטמבר 18911 במרץ 1970) היה סופר יהודי ופעיל פוליטי ציוני רוויזיוניסטי. מחברם של ספרי היסטוריה, ביוגרפיה ויצירות רבות על הציונות[1].

יוסף שכטמן
אין תמונה חופשית
לידה 6 בספטמבר 1891
אודסה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במרץ 1970 (בגיל 78)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אודסה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, רוסית, גרמנית, אנגלית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

ראשית חייועריכה

שכטמן נולד באודסה באימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בזמן שהשתתף בתנועת הנוער הציונית, הוא פגש את זאב ז'בוטינסקי.

שכטמן למד באוניברסיטת נובורוסיה הקיסרית (רו') באודסה, שם הוא יצר קשרים עם חברי התנועה הלאומית האוקראינית. בשנת 1910 פרסם מאמר בכתב העת Еврейский мир ("העולם היהודי") בסנקט פטרבורג שקרא לדיאלוג אוקראיני–יהודי. בשנת 1917 הוא פרסם באודסה עלונים תחת השמות Евреи и украинцы ("יהודים ואוקראינים") ו-Национальные движения в свободной России ("תנועות לאומיות ברוסיה החופשית").

במאי 1917 נבחר שכטמן כנציג לוועידת הציונים הכל-רוסית השביעית שהתקיימה בפטרוגראד ולקונגרס היהודי הכל-רוסי שהתקיים במוסקבה ביוני–יולי 1918. בשנת 1918 הוא נבחר לחבר המועצה הלאומית היהודית באוקראינה. בשנים 1918–1919 עבד בסוכנות המבצעת שלה, המזכירות הלאומית היהודית.

בשנת 1920 היגר שכטמן מרוסיה הבולשביקית. הוא החל ללמוד באוניברסיטת ברלין והשתתף באופן פעיל בפדרציה של ציונים רוסים–אוקראינים (שהיגרו). החל מספטמבר 1922 ערך יחד עם ז'בוטינסקי את השבועון בשפה הרוסית "ראזסווייט" ("השחר"), שיצא לאור באותה עת בברלין ומ-1924 בפריז.

שכטמן היה ממקימי האיגוד העולמי של ציונים-רוויזיוניסטים (פריז, 1925). בשנים 1929–1931 היה עורך שבועון היידיש Der Noyer Veg ("הדרך החדשה") בפריז. משנת 1931 עד 1935 היה חבר הוועד המנהל של ההסתדרות הציונית, אולם הוא עזב אותה עם ז'בוטינסקי כדי להקים יחד את ההסתדרות הציונית החדשה.

בארצות הבריתעריכה

בקיץ 1941 היגר שכטמן לארצות הברית ועד מהרה הפך לחלק מ"המעגל הפנימי" של ההסתדרות הציונית החדשה של אמריקה (NZOA). בשנים 1941–1943 עבד בייווא (YIVO). בשנים 1943–1944 היה מנהל המשרד לחקר הגירת אוכלוסין, שמוקדם יותר היה אחד ממקימיו. בשנים 1944–1945 עבד כיועץ בשאלות ההגירה עבור המשרד לשירותים אסטרטגיים. שכטמן היה יו"ר איגוד הציונים-רוויזיוניסטים האמריקאים. בשנת 1946 ההסתדרות הציונית החדשה נסגרה כדי להצטרף מחדש להסתדרות הציונית העולמית. שכטמן שימש כחבר הוועד המנהל של ההסתדרות הציונית העולמית עד 1970. בשנים 1963–1965 ובשנים 1966–1968 היה חבר בוועד המנהל של הסוכנות היהודית.

כתביועריכה

יוסף שכטמן הפך למקורבו ומזכירו של זאב ז'בוטינסקי, ובהמשך כתב את הביוגרפיה שלו (The Vladimir Jabotinsky story, 1956; Fighter and prophet: The Vladimir Jabotinsky story : the last years, 1961).[2] שכטמן כתב ספרים ומאמרים רבים המוקדשים להיסטוריה יהודית ועולמית, הגירות אנושיות, העברת אוכלוסיות וסוגיות פליטים. בספרו "Star in Eclipse: Russian Jewry Revisited", שיצא ב-1961 ועוסק בהיסטוריה של יהדות רוסיה, סיפק תיאור של הטרגדיה של באבי יאר. מאוחר יותר כתב ביוגרפיה של המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני (The Mufti and the Fuehrer; the rise and fall of Haj Amin el-Husseini, 1965).

כבר בשלב מוקדם, ביסס שכטמן את המוניטין שלו כחלוץ וכסמכות בנושא שינוי תנועות אוכלוסייה בעולם והעברות אוכלוסין. לדברי רות רייטן (Ruth Reitan, 2001), ד"ר ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת מיאמי, שכטמן היה "הראשון שקבע הנחיות בסיסיות להעברות מוצלחות ושטען באופן משכנע שיש להתייחס אל העברות כאל צעדי מניעה ולא ענישה".

ספרו על בעיית הפליטים הפלסטיניםעריכה

על ספרו על בעיית הפליטים הפלסטינים (1952) נמתחה ביקורת קשה על ידי ארסקין צ'ילדרס (אנ'), כתב ה-BBC, וסטיבן גלזר (1980), ד"ר להיסטוריה באוניברסיטת ג'ורג'טאון, בטענות על ציטוט שגוי, בחירה מדוקדקת של מילים והוצאת אמירות מהקשרן כדי שיתאימו לנראטיב שלו.

ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי ייחס לשכטמן את העמדה, אותה ח'אלידי ראה כחסרת יסוד, כי הפלסטינים ברחו מעריהם וכפריהם בשנת 1948 בתגובה לשידורים ערביים שהמליצו להם לעשות זאת. שכטמן היה מחברן האלמוני של שתי יצירות קטנות יותר שפורסמו בשנת 1949 לגביהן הוא לוקח קרדיט בהקדמה לספרו מ-1952, ושם, על פי ח'אלידי, הופיעה לראשונה ההתייחסות להוראת הפינוי.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יוסף כרוסט, תולדות הרוויזיוניזם בעיני אחד ממחולליו, מעריב, 25 בספטמבר 1970
  2. ^ יוסף בוריסוביץ שכטמן, זאב ז'בוטינסקי : פרשת חייו, כרך א: 1880–1923, כרך ב: 1923–1935, כרך ג: 1935–1940; הוצאת קרני, 1959.