באבי יאר

אתר רצח עם שבוצע על ידי הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה באוקראינה

באבי יאראוקראינית: Бабин Яр, באבין יאר; מרוסית: Бабий Яр) הוא גיא הנמצא צפונית-מערבית למרכז קייב בירת אוקראינה, שבו רצחו הנאצים בין 100,000 ל-150,000 איש, החל מ-29 בספטמבר 1941 ומתוכם כ-50,000 יהודים. בנוסף ליהודים נרצחו בבאבי יאר במשך כשנתיים כ-50,000 צוענים, חולי נפש, שבויי מלחמה סובייטים ואזרחים רבים שהואשמו כמפרי הסדר.

אנדרטה לציון קברי האחים היהודיים בבאבי יאר, שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם
אנדרטה לציון קבר אחים בבאבי יאר
בול אוקראיני שהונפק לזכר נרצחי באבי יאר, שבעים שנה לאחר הרצח ההמוני
אנדרטה לזכר נרצחי באבי יאר בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב

רקעעריכה

כיבוש קייבעריכה

ב-19 בספטמבר 1941 התקדמו הנאצים מזרחה בברית המועצות (מבצע ברברוסה) עד כדי הגיעם לפאתי קייב בירת אוקראינה. קייב נכבשה על ידי הארמייה השישית והקורפוס ה-29. בטרם הכיבוש הצליחו יותר מ-100,000 מתוך 160,000 יהודי העיר להימלט ממנה.

מטה הצבא הנאצי הכובש התמקם ברחוב חרשצ'אטיק במרכז העיר, וב-24 בספטמבר – 5 ימים לאחר כניסת הנאצים לקייב – התפוצצה בו פצצה שהממה את הכובשים. האזור כולו נסגר ואזרחים עוכבו לחקירה, אך פצצה נוספת שהתפוצצה דקות לאחר מכן גרמה לפאניקה ומנוסה כללית של הנאצים והאזרחים שרוכזו. בימים שלאחר מכן התפוצצו פצצות נוספות ברחוב חרשצ'אטיק, תוך שהן פוגעות והורגות גרמנים ואזרחים אוקראינים רבים. לאחר תום מלחמת העולם השנייה התברר כי האחריות לפיצוצים הייתה של קבוצת אנשי נ.ק.ו.ד. (השירות החשאי הסובייטי), שהושארו בקייב הכבושה על מנת לחבל בכוחות הנאצים.

ב-26 בספטמבר נערכה ישיבה, בהשתתפות המושל הצבאי של קייב, גנרל מיור אברהרט, מפקד האס אס והמשטרה שליד מטה עורף גיס דרום אס אס אובר-גרופנפיהרר פרידריך יקלן, מפקד איינזצגרופה C בריגדפיהרר ד"ר אוטו רש, ומפקד זונדרקומנדו 4a אס אס שטנדרטנפיהרר פאול בלובל. בישיבה הוחלט לרצוח את כל יהודי קייב כתגמול על פעולות החבלה. ההוצאה לפועל הוטלה על זונדרקומנדו 4a. ביחידה זו היו אנשי אס דה וסיפ"ו, פלוגה 3 מגדוד הוואפן אס אס לתפקידים מיוחדים, ומחלקה מגדוד המשטרה 9. צורפו אליה יחידות שוטרים מגדוד 45 ומגדוד 305, וכן יחידות של משטרת העזר האוקראינית.

ההודעה ליהודי קייבעריכה

ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעה של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בגרמנית, באוקראינית וברוסית בזו הלשון:

על כל היהודונים[1] המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.
כל יהודון שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה.
כל אזרח שייכנס לדירות שפונו על ידי היהודונים ויגנוב רכוש יירה.

היהודים חשבו שהכוונה היא לגירוש היהודים מהעיר.

הרצחעריכה

בשעה היעודה ואף לפניה התייצבו עשרות אלפי יהודים במקום, ההמונים שהגיעו הופנו לאורך רחוב מלניקובסקי לעבר בית-הקברות היהודי שבפאתי האזור, אשר גודר בתיל יחד עם חלק מבאבי יאר, ושמרו עליו השוטרים וחיילי הוואפן אס אס מהזונדרקומנדו, וכן שוטרים אוקראינים. משחצו את השערים הצטוו האנשים להשאיר את חפציהם שיועמסו על "קרון מטען" לכאורה. הנאצים לקחו קבוצה קטנה של אנשים בכל פעם והעבירו אותם קדימה, קולות ירי נשמעו במרחק והאנשים החלו להבין מה התרחש באמת - אך למי שרצה לחזור כעת כבר היה מאוחר מדי. הנאצים לא אפשרו יציאה חזרה מבעד לשערים למי שמסמכיו זיהו אותו כיהודי.

קבוצות של 10 אנשים הובלו מראש התור בכל פעם דרך "מסדרון" של שתי שורות חיילים נאצים אשר הכו אותם באכזריות באלות אל תוך אזור שבו נצטוו להתפשט מבגדיהם ולהתייצב על שפת הגיא, מקום שבו נורו ונפלו מטה אל תוך הגיא, ששימש כבור ירי. אחת הניצולות הבודדות היא דינה פרוניצ'בה שעדותה מופיעה בספרו התיעודי של אנטולי קוזנצוב באבי יאר[2]. שורדת נוספת שעדותה מופיעה בספר השחור שכתבו איליה ארנבורג ווסילי גרוסמן היא נדיה אלגרט (נסיה אלגורט) שתיארה כיצד היא ביחד עם בנה איליה (אילושה) ניצלו בנס מבורות הירי בבאבי יאר[3][4][5][6][7][8][9].

האתר בו הושאר רכושם של הנרצחים צולם על ידי הצלם הצבאי הגרמני יוהנס הלה, והתצלומים נחשפו לאחר עשרות שנים.

לפי דוח מס' 101 של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר 1941 (ח' וט' בתשרי ה'תש"ב) בבאבי יאר. זה היה כנראה מבצע ההשמדה הגדול ביותר בשואה שבוצע תוך תקופה כה קצרה, אך בזאת לא הסתיים הרצח בגיא.

קרבנות נוספיםעריכה

במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שנתפסו בעיר ובסביבתה. הנאצים רצחו בבאבי יאר רבים נוספים: צוענים, חולים מבית החולים הפסיכיאטרי ע"ש פבלוב, שבויי מלחמה סובייטיים ואזרחים רבים שנרצחו בשל סיבות טריוויאליות כהפרת סדר (כ-50 אלף בני אדם).

העלמת הראיותעריכה

 
באבי יאר, צילום מאויר, 26 בספטמבר 1943 - צולם על ידי הלופטוואפה

החל מיולי 1943, קיבלו חיילי האס אס הוראה להעלים את כל הראיות לרצח בבאבי יאר.

פאול בלובל הגיע לקייב כממונה על טשטוש עקבות הרצח, בתיאום עם ד"ר מקס תומאס, מפקד הסיפ"ו והאס דה באוקראינה. בלובל הקים שתי יחידות מיוחדות וכינוין בצופן 1005 (מבצע 1005). יחידה 1005A הורכבה משמונה עד עשרה אנשי אס. דה. ו-30 שוטרים גרמנים, מפקדה היה אס. אס. אוברשטורמפיהרר באומן.

על מנת להעלים את הראיות, נשרפו הגופות, עבודה שבוצעה בכפייה על ידי אסירי מחנה הריכוז סיירץ, אשר כמאה מתוכם היו יהודים. בערב 29 בספטמבר 1943, פרצו במרד 329 האסירים העובדים בשריפת הגופות שהבינו מה יעלה בסוף בגורלם. 18 מהם הצליחו להימלט בחסות הערפל ו-311 הנותרים נרצחו. מספר הקורבנות של מחנה הריכוז סירצק נאמד ב-25,000 איש.

עבודת הטשטוש הנאצית כה הצליחה, עד שלא נשאר זכר לקברי ההמונים בבאבי יאר, ולזמן רב לא הוקמה במקום כל אנדרטה לזכר הנרצחים.

באבי יאר בזמן השלטון הסובייטיעריכה

ב-13 במרץ 1945 בצו של מועצת קומיסרי העם של אוקראינה הסובייטית ושל הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית (בולשוויקית) האוקראינית הוחלט על הקמתם של פארק ואנדרטה "במקום קבורתם של קרבנות הכובשים הנאצים בבאבי יאר". על הפרויקט הופקד האדריכל א.ו.ולאסוב. בשנת 1947 החליטו הרשויות שהאנדרטה העתידית לזכר "קרבנות הטרור הפאשיסטי בבאבי יאר" תשולב בתוכנית לשיקומה ופיתוחה של העיר קייב בשנים 1948–1950. אולם בשנת 1948 פרצה במלוא המרץ המסע האנטישמי המאורגן על ידי סטלין בסיסמת "המאבק בקוסמופוליטיזם", מה שמנע ככל הנראה את הקמת האנדרטה. השלטונות חזרו אז לתוכנית הקמת הפארק שתוכננה לפני המלחמה.

אחרי מות סטלין, בימי חרושצ'וב הפך המקום לאתר עלייה-לרגל ועלתה התביעה להקמת אנדרטה במקום. בין משמיעי התביעה היו הסופרים איליה ארנבורג וויקטור נקרסוב, אך בלא הועיל.

בשנת 1961 ארעה מפולת הבוץ בקייב - אסון שנבע מהתמוטטות סכר שהוצב על גיא באבי יאר. לטענת אנטולי קוזנצוב, הסכר הוצב על הגיא כדי לטשטש את זכר הרציחות ולמנוע מחקר בנושא וכך למנוע את הנצחת זכרם של הקורבנות היהודיים[10].

המשורר יבגני יבטושנקו פרסם ב-1961 את הפואמה המפורסמת "באבי יאר" הנפתחת במילים:

על באבי יאר אין יד ואין מצבת
ערוץ תלול - כדמות גולל על קבר
אני אחוז אימה
היום זקנתי כמו
לו אני העם היהודי עצמו

המלחין דמיטרי שוסטקוביץ' הלחין את הפואמה וכלל אותה בסימפוניה ה-13 שלו, אך לנוכח לחץ השלטונות הסובייטיים נאלץ שוסטקוביץ' "לתקן" את הנוסח בהתאמה לטעמם.

הפואמה והלחן זכו להצלחה ותהודה בברית המועצות ומחוצה לה, ולחץ דעת הקהל להקמת אנדרטה בבאבי יאר גבר. בשנת 1966 נערכה תחרות בין אדריכלים ואמנים וב-1974 נסתיימה הקמת האנדרטה. האנדרטה לא ציינה כי יהודים היו בין הקורבנות שנרצחו במקום.

באבי יאר לאחר סיום השלטון הסובייטיעריכה

בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר.

ב־29 בספטמבר 2006 נערך טקס לציון 65 שנה לטבח, ובו מי שהיה הרב הראשי לישראל בשנים 19932003, ישראל מאיר לאו, נשא תפילת יזכור, והרב הראשי לקייב הרב יונתן בנימין מרקוביץ'. באותו מעמד הוענק גם עיטור הגבורה של הצבא האוקראיני לאנטולי שפירו, רב-סרן יהודי שפיקד על יחידה מהצבא האדום שהשתתפה בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ואף פתח במו ידיו את שערי המחנה, אך נפטר שנה קודם להענקת העיטור.

בשנת 2009 הוצב בשטח באבי יאר פסל של טניה מרקוס, יהודייה שפעלה נגד הנאצים בעיר קייב במהלך הכיבוש, נתפסה והוצאה להורג.

בשנת 2016 לציון 75 שנה לטבח התקיים באתר טקס בהנחיית אלכס אנסקי בו התזמרות הסימפונית של אוקראינה נגנה יצירות של ברוך ברלינר.

ב-2021 התקיים אירוע לציון 80 שנה לטבח. באירוע השתתפו בין היתר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, נשיא ישראל יצחק הרצוג נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר והרב הראשי לקייב הרב יונתן בנימין מרקוביץ', ובמהלכו נחנך באתר מרכז הנצחה חדש הכולל מספר אנדרטאות[11].

משפטיםעריכה

לאחר המלחמה, בתחילת 1946 נדון פרידריך יקלן, מפקד האס אס והמשטרה של גזרת 'רוסיה-דרום', שכללה בעיקר את אוקראינה, למוות על ידי בית דין צבאי סובייטי והוצא להורג, בין השאר על חלקו בטבח באבי יאר. אחריו הועמד פאול בלובל לדין על חלקו בטבח באבי יאר ופשעים נוספים, במשפט האיינזצגרופן. הוא נדון למוות בשנת 1948 ונתלה בכלא בשנת 1951.

בשנת 1967 הועמדו 11 אנשי אס אס נוספים לדין על חלקם בטבח בבאבי יאר[12][13]. חלק מהנאשמים הורשעו ונדונו לעונשים של בין 4 ל-15 שנות מאסר[14][15].

הפגיעה באתר על ידי רוסיהעריכה

ב-1 במרץ 2022, רוסיה פוצצה מגדל טלוויזיה שהיה בסמוך לאתר במסגרת הפלישה הרוסית לאוקראינה. ההפגזה, שהרגה על פי מקורות אוקראינים חמישה בני אדם, פגעה גם באתר ההנצחה. הנהלת יד ושם גינתה את התקיפה הרוסית[16]. עם זאת, בסיור שרון בן ישי ביצע באזור, נטען כי דבר לא נפגע בפיצוץ[17]. על אף דבריו של בן ישי, כן נפגעו הקברים באזור אך לא אתר ההנצחה עצמו.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ביטוי הגנאי ("ז'ידים") היה רק ברוסית
  2. ^ אנטולי קוזנצוב, באבי יאר, עם עובד 1968, עמ' 65-50
  3. ^ אילנה שטוטלנד, 80 שנה אחרי הטבח הנורא בבאבי יאר, שהתרחש בספטמבר 1941, מרינה בורוביצ'יק מספרת את סיפור הישרדותם הבלתי ייאמן של נדיה אלגרט ובנה הקטן אילושה, שהיו מהבודדים שהצליחו להינצל מידי הנאצים, מעריב, ‏2021\9\29
  4. ^ המשדר המלא, 80 שנה לבאבי יאר, יוטיוב, המידע מופיע בדקה 35:10
  5. ^ איריס ליפשיץ-קליגר, הרצוג בטקס 80 שנה לטבח באבי יאר: "הציפורים צייצו והשוחט שחט", Ynet, ‏06.10.21
  6. ^ L'Ucraina ricorda la "Shoah dei proiettili", 100mila ebrei e oppositori politici massacrati dai nazisti
  7. ^ איריס ליפשיץ-קליגר, חוזרים לבאבי יאר: "הבטתי בתקרת בית הכנסת - ושאלתי, ריבונו של עולם, איך היית עד לתופת הזו?", Ynet, ‏06.10.21
  8. ^ אלי אשכנזי, נדיה ניצלה מתופת בבאבי יאר ונלחמה שהסיפור לא יישכח. 80 שנה אחרי הטבח, המעגל נסגר, וואלה, ‏08/10/2021
  9. ^ A Massacre in a Park, a Miracle Survivor, and a Stash of Hidden Letters
  10. ^ אנטולי קוזנצוב, באבי יאר (תל אביב: עם עובד, 1971), ע' 364.
  11. ^ שרון אלמקייס, ‏80 שנה לטבח באבי יאר: "עלינו להבטיח לאנושות כולה שלעולם לא יהיה עוד באבי יאר", בעיתון מקור ראשון, 7 באוקטובר 2021
  12. ^ רוצחי רבבות בבאבי יאר לדין, מעריב, 12 באוקטובר 1967
  13. ^ היום ייגזר דין הנאצים הנאשמים, מעריב, 29 בנובמבר 1968
  14. ^ עונשים קלים לפושעים נאצים שרצחו רבבות, מעריב, 1 בדצמבר 1968
  15. ^ פיחות הפשע, דבר, 2 בדצמבר 1968
  16. ^ מערכת JDN, צפו בתיעוד ההרס בבאבי יאר • כך גינו בישראל ובארגוני הנצחת השואה, באתר JDN, ‏1 במרץ 2022
  17. ^ רון בן ישי, סיירתי באתר ההנצחה בבאבי יאר. שום דבר לא נפגע שם אתמול, באתר ynet, 2 במרץ 2022


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל