אין תמונה חופשית

יוסף (יוסק'ה) הררי (26 בנובמבר 1926 - 4 בינואר 2017) היה לוחם פלמ"ח, סגן-אלוף בצה"ל, יו"ר אגד[1], יו"ר האגודה להשבת רון ארד[2] וחבר הנהלת ארגון יד לבנים.

ילדותועריכה

הררי נולד בתל עדשים, בבית החולים הקטן ששכן בצריף בעין חרוד - בית החולים הקטן היה מיסודו של ביה"ח המרכזי בעמק (כיום נמצא בעפולה) וראשיתה של קופ"ח הכללית של ההסתדרות[3]. בשנת 1929 - עברה משפחתו לכפר סבא ובשנת 1932 - נמנו עם מייסדי גני עם - חלק מהתיישבות האלף של אברהם הרצפלד.

במקביל ללימודיו בבית הספר בכפר מלל, בגיל 13, פנה הררי לארגון "ההגנה" וביקש להצטרף לשורותיו. הוא שיקר אודות גילו משום שהארגון לא קיבל לשורותיו חברים שגילם מתחת ל-14.

בשנת 1941 סיים את לימודיו בכפר מל"ל ואביו רצה שיפנה ללימודים בגימנסיה בלפור הררי עצמו רצה ללמוד בבית ספר מקצועי או בי"ס חקלאי כמו כדורי או מקווה ישראל בסופו של דבר נשלח אל הגמנסיה בה למד עד 1944.

לימודיו ופעילותו בתנועות נוערעריכה

ב-1944 עזב את הבית וגם את לימודי הגימנסיה ועד 1945 היה בחברת הנוער בניר דוד (תל עמל) לשם הלך בעקבות חברו זלמן בינשטוק לאחר שלא התאים למסגרת השומר הצעיר בקיבוץ, השלים את מבחני הבגרות בצורה אקסטרנית וב-1946 התגייס לפלמ"ח.

שירותו בפלמ"ח ובצה"לעריכה

בסוף שנת 1946 התגייס הררי לפלמ"ח ושובץ לחטיבת הנגב של הפלמ"ח, שם שירת כמ"מ תחת חיים בר-לב ובשלב אחר היה מפקדו הישיר נחום שריג. הוכשר כחבלן וסייר. עקב בעיות לוגיסטיקה ועיכובים בתיקוני כלי הרכב הציע הררי למשה דיין להקים יחידה עצמאית למטרה זו, יחידת החימוש. על רקע זה, בהתגייסו מאוחר יותר לצה"ל, שובץ בחיל החימוש. לאחר מכן שירת בנגב - מסוף 1947 עד 1949, כאשר במהלך 1948 עבר קורס מכי"ם בג'וערה לאחר הקמת המדינה שובץ בחולית הפירוק של הפלמ"ח ולאחר מכן בחיל החימוש עד 1950 עת שוחרר משרות.

החברות ב"אגד"עריכה

1950 - הצטרף לאגד כנהג וב-1955 מונה למנהל סניף נתניה, הסניף הראשון של אגד שאינו בעיר גדולה. בשנת 1956 מונה למזכיר של מנהל אגף משק באגד וב-1958 ממונה למנהל משק דרום (זיכרון עד אילת) ב-1960 מונה הררי לדובר אגד. בתקופה זו הוא הנהיג מסורת של קיום טקס עירוני כל אימת שהוקמת תחנה מרכזית חדשה[4]. בתפקיד הדובר הוא שימש עד 1968 כאשר הוא מונה לראש אגף כוח אדם באגד דרום, בשנת 1971 ממונה למנהל אגף החוץ באגד בתפקידו הביא לישראל את אוטובוסי סקאניה[5], בשנת 1973 הוא מונה ליושב ראש אגד לתקופה של 3 שנים בהן הוא גם שרת במילואים והתקדם עד לדרגת סגן-אלוף במילואים במסגרת חיל החימוש, במסגרת תפקידו כיושב ראש קידם הררי את הסדרת נסיעות חיילים ללא תשלום בקופארטיב אגד, וגם הנהיג תלבושת אחידה מחייבת לנהגים[6]. ב-1976 עזב הררי את ההנהלה וחוזר לתפקד כנהג מן המניין לתקופה של שנתיים ב-1978 מונה למנהל אגף הכספים של הקואופרטיב, ב-1980 שב לאגף החוץ ו-1982 מונה למנהל אגף התכנון והפיתוח, בשנת 1984 פרש באופן פעיל מאגד ומקיים את חברת הבת ניצה טורס ב-1986 חזר לאגד וניהל את קרן הגמלאות של החברה, בסוף השנה פרש בשנית.

פעילות ציבוריתעריכה

1986–1998: יו"ר ארגון גמלאי אגד. 1991–2003: יו"ר העמותה למען רון ארד. 1998–2014: הקים בעמק חפר מטה למשפחת השכול, יו"ר סניף יד לבנים בעמק חפר. 2007: חבר הוועדה הציבורית לבחינת האפליה בקבלת מענקי תמיכה במשפחות שכולות בין אוכלוסיות שונות אשר מונתה על ידי שר הביטחון, רא"ל (מיל') שאול מופז[7]. בין חברי הוועדה האחרים ישבו גם פרופסור יעקב נאמן וחברים בה גם פרופסור אסא כשר, פרופסור רמי פרידמן, פרופסור מאיר שליט, אלוף (במיל') יהודה שגב, והמלצתם כפי שהתקבלה פה-אחד הייתה לבטל את מבחן ההכנסה להורים שכולים. חבר הנהלת סניף יד לבנים במושב ובכפר הסניף ארצי הורים שכולים של תנועת המושבים. חבר הנהלת יד לבנים בהתיישבות העובדת.

הררי היה אב לשלוש בנות (ובן חלל, נמרוד) וסב לעשרה נכדים. התגורר במושב אביחיל.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה