יו אלס
לוטננט גנרל סר יו ג'יימיסון אלס KCB, KCMG, KCVO, DSO (באנגלית: Sir Hugh Jamieson Elles; 27 במאי 1880 – 11 ביולי 1945) היה קצין בריטי והמפקד הראשון של חיל הטנקים החדש שהוקם במהלך מלחמת העולם הראשונה.
 | |
| לידה |
27 באפריל 1880 הודו הבריטית   |
|---|---|
| פטירה |
11 ביולי 1945 (בגיל 65) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1899–1938 (כ־39 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד חיל הטנקים מפקד הדיוויזיה ה-42 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהיו ג'יימיסון אלס, שנולד בהודו הבריטית ב-27 במאי 1880, היה בנו הצעיר של סר אדמונד אלס. כשחזר לאנגליה, הוא התחנך בקליפטון קולג' [1] ובאקדמיה הצבאית המלכותית, וולוויץ', ולאחר מכן הוסמך כלוטננט משנה ב-Royal Engineers ביוני 1899. הוא שירת בדרום אפריקה במהלך החלק האחרון של מלחמת הבורים השנייה ולאחר מכן לקח על עצמו תפקיד גדודי באלדרשוט. בשנת 1913 הוא למד במכללת המטה, קמברלי. [2]
מלחמת העולם הראשונה
עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, הוא הוצב במטה הדיוויזיה הרביעית ויצא לצרפת זמן קצר לאחר מכן. הוא שירת בלה קאטו, ולאחר מכן השתתף בנסיגה לנהר הסן ובקרב הראשון על האן, שם נעצר הצבא הגרמני. לאחר מכן עבר צפונה עם חיל המשלוח הבריטי (BEF) לפלנדריה, והשתתף בקרב ארמנטייר באוקטובר 1914. בפברואר 1915, הוא הועלה לדרגת מייג'ור ושירת כרס"ר החטיבה של חטיבה 10. הוא נפצע במהלך מתקפת הנגד של החטיבות, ב-25 באפריל 1915, במהלך קרב איפר השני. [3]
באוגוסט 1915, לאחר שהחלים מפציעותיו, אלס היה אחד משלושה קצינים שנבחרו במיוחד על ידי הגנרל סר ויליאם רוברטסון, שנהיה זמן קצר לאחר מכן ראש המטה הכללי הקיסרי (CIGS), הראש המקצועי של הצבא הבריטי, לקשר עם הכוחות בחזית ולהעביר את המידע ישירות למפקדה הכללית הבריטית (GHQ). בינואר 1916, כקצין מטכ"ל (GSO), נשלח אלס על ידי הגנרל סר דאגלס הייג, המפקד העליון (C-in-C) של ה-BEF בחזית המערבית, לחקור את הטנקים הראשונים או "זחלים" הנבנים באנגליה. הוא השתתף בניסויים הראשונים של "אמא" ודיווח להייג על הצלחתו. במהלך קיץ 1916, הוטל על אלס, שביוני זכה באות השירות המצוין (DSO), לדווח בחזרה מהסום, שם נעשה שימוש לראשונה בטנקים. אלס, שהועלה לדרגה זמנית של קולונל, מונה לעמוד בראש הענף הכבד (יחידות הטנקים הראשונות) של קורפוס המקלעים בצרפת ב-29 בספטמבר 1916. [3]
לאחר שראה את הטנקים זוכים להצלחה מועטה במהלך קרב פשנדל בגלל תנאי הקרקע הרטובים במיוחד של סתיו 1917, הוא לחץ על הייג להשתמש בכמות טנקים מסיבית על הקרקע היבשה והפתוחה יותר בקמברה. ב-20 בנובמבר 1917 הוא הוביל באופן אישי 350 טנקים לקרב בקמברה בטנק סימן IV בשם הילדה, על שם דודה מועדפת. [4] אלס המשיך לפקד על חיל הטנקים עד לכניעתה של גרמניה בנובמבר 1918. [2]
על שירותיו במהלך המלחמה הוענק לו עיטור מדליית השירות המצוין של הצבא על ידי ממשלת ארצות הברית. בתיאור עבור המדליה נכתב:
נשיא ארצות הברית, שאושר על ידי חוק הקונגרס, 9 ביולי 1918, נהנה להעניק את מדליית השירות המצוין של הצבא למייג'ור גנרל יו ג'יי אלס, הצבא הבריטי, על שירות יוצא דופן ומכובד בתפקיד. אחריות גדולה לממשלת ארצות הברית, במהלך מלחמת העולם הראשונה. בעת שפיקד על חיל הטנקים, כוחות המשלוח הבריטיים, הגנרל אלס העניק שירות רב ערך לחיל המשלוח האמריקאי ולמטרה שבה ארצות הברית הייתה מעורבת.[5]
קריירה מאוחרת יותר
עריכהלאחר המלחמה פיקד על מרכז ההדרכה של חיל הטנקים מ-1919 עד 1923 [2] והיה מפקח חיל הטנקים במשרד המלחמה. לאחר מכן פיקד על חטיבת הרגלים ה-9 שהוצבה במפקדת פיקוד המזרח כרמטכ"ל באוגוסט 1926. ב-1930 מונה למנהל האימונים הצבאיים במשרד המלחמה [2] ולאחר מכן, ב-1933, הפך למפקד (GOC) דיוויזיית הרגלים ה-42 (מזרח לנקשייר), יחידה של הצבא הטריטוריאלי, למשך מספר חודשים. [2] באפריל 1934 מונה למאסטר גנרל בדרגת לוטננט גנרל; [2] הוא היה גם ראש ענף המיכון ששירותו הקודם הפך אותו למתאים במיוחד. הוא פרש ב-1938 והיה נציב ההגנה האזרחית של דרום מערב אנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה. [2]
אלס היה נשוי שלוש פעמים, שתי נשותיו הראשונות מתו לפניו. הוא מת בלונדון ב-11 ביולי 1945. [2]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ "Clifton College Register" Muirhead, J.A.O. ref no 4717: Bristol; J.W Arrowsmith for Old Cliftonian Society; April, 1948
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Travers, Tim (2009). The Killing Ground. Pen and Sword. ISBN 978-1844158898.
- ^ 1 2 Lawrance, Wendy (2013). Exercise Tiger: The Forgotten Sacrifice of the Silent Few. Fonthill. ISBN 978-1781551103.
- ^ Fuller, J.F.C. (1936). Memoirs of an unconventional soldier. Nicholson & Watson. p. 200.
- ^ "Valor awards for Hugh J. Elles". Military Times.