חיל המשלוח של ארצות הברית

חיל המשלוח של ארצות הברית או חיל המשלוח האמריקאי (באנגלית: American Expeditionary Forces; בר"ת: AEF) היה חיל משלוח שהורכב מאנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית אשר נשלח לאירופה במלחמת העולם הראשונה. חיל המשלוח האמריקאי נלחם בשנה האחרונה למלחמה בצרפת, לצד כוחות צבאות צרפת ובריטניה כנגד צבא הקיסרות הגרמנית. חיל המשלוח סייע לצבא צרפת בחזית המערבית בעת מתקפת האביב ובמתקפת מאה הימים בשלהי שנת 1918.

חיל המשלוח וארגונו

צרפת, אוקטובר 1918. אדי ריקנבקר, מטייסי הקרב הבולטים של חיל המשלוח האמריקאי, צולם על מטוסו מדגם ספאד אס XIII

חיילים אפרו-אמריקאים מחיל המשלוח שבים לנמל ניו יורק בסיום המלחמה

בתחילה רצה הנשיא וודרו וילסון למנות את הגנרל פרדריק פנסטון לפקד על הכוח, אולם פנסטון מת בפתאומיות בפברואר 1917 ובחודש מאי מונה לפיקוד הגנרל ג׳ון פֵּרְשִׁינְג. פרשינג נותר מפקד הכוח לאורך כל המלחמה. בעת מיון החיילים לכוח התעקש פרשינג כי רק חיילים מיומנים ישלחו לאירופה, לכן, רק כוחות אמריקאים מעטים נחתו לעזרת חילות מדינות ההסכמה לפני שנת 1918. פרשינג אף התעקש כי חיל המשלוח לא ישמש גיבוי לחללים שנוצרו במצבת הכוחות של צרפת ובריטניה, והתנגד לניסיונות אירופיים לפרק את הכוח ולפזר חיילים אמריקאים בודדים כדי לחזק את היחידות הלוחמות של צרפת ובריטניה, אשר היו כבר בחזית. גישתו זו לא זכתה לאמון בין מנהיגי צבאות מדינות ההסכמה, אשר הטילו ספק ביעילות חיל המשלוח האמריקאי, שהיה חסר כל ניסיון בניהול קרבות בקנה מידה גדול.

עד חודש יוני 1917 הגיעו לצרפת כ-14,000 חיילים אמריקאים, ועד חודש מאי 1918 הם מנו כבר למעלה ממיליון, מחציתם בקו החזית. כיוון שבתחילה היה מחסור באוניות להעברתם מארצות הברית לאירופה, הצבא גייס למאמץ אוניות תענוגות, החרים אוניות גרמניות ושאל אוניות ממדינות ההסכמה, ובעזרתן הובאו חיילים מנמלים בניו יורק, בניו ג'רזי ובווירג'יניה. המאמץ לשלוח חיילים אל מעבר לים הציב קשיים לוגיסטיים רבים בפני צבא ארצות הברית, ויצר את הצורך באסטרטגיות ארגוניות חדשות ובקווי פיקוד ושליטה שיאפשרו את המבצע במהירות וביעילות. נמלי בורדו, לה פליס, סן נזר וברסט בצרפת היו נמלי הכניסה העיקריים, והכוחות הועברו מהם מיד לרכבות שיצאו אל החזית. מהנדסים אמריקאים בנו בצרפת מזחים חדשים לידם יכלו לעגון 82 אוניות, הם סללו כ-1,600 ק"מ של מסילות וכ-160,000 ק"מ של קווי טלפון וטלגרף.

אף שהכוחות האמריקאים הראשונים הגיעו לאירופה כבר בחודש יוני 1917, ההשתתפות האמריקאית הראשונה בקרבות הייתה רק בחודש אוקטובר 1917, כאשר דיוויזיית הרגלים הראשונה, אחד הכוחות המאומנים ביותר של חיל המשלוח, נכנסה לשוחות סמוך לעיר נאנסי.

פֵּרְשִׁינְג שאף לכך שכוחות חיל המשלוח יוכלו לתפקד באופן עצמאי וללא תלות בחילות צרפת ובריטניה, אולם לא ניתן היה להגשים את שאיפתו עד אשר הגיעו כוחות מאומנים ליבשת אירופה. כדי להעביר את הכוחות במהירות, חיל המשלוח הותיר בארצות הברית את כלי הנשק הכבדים, והתותחנים האמריקאים נאלצו להשתמש בארטילריה הצרפתית והבריטית, תותחי 75 מ"מ מודל 1897, תותח 155 מ"מ מודל 1917 שניידר ואחרים. כוחות האוויר האמריקאיים השתמשו במטוסי ספאד אס XIII וניופורט 28 צרפתיים, וחיילי השריון צוידו בטנקי רנו FT-17 צרפתיים. על אדמת צרפת הקים פרשינג מתקני אימונים שנועדו לאמן את החיילים האמריקאים להשתמש באמצעי הלחימה החדשים.

בתחילת 1918 הוצבו הכוחות האמריקאיים, המעטים שהיו מוכנים לפעילות קרבית, לצד כוחות צרפתיים ובריטיים באזורי חזית שקטים באופן יחסי. הפעולה ההתקפית הראשונה של חיל המשלוח הייתה בקרב קנטיני , ב-28 במאי 1918, כאשר כוח אמריקאי ובו למעלה מ-3,000 חיילים כבש את הכפר קנטיני (הממוקם במחוז סום). למעלה מ-1,000 מחיילי הכוח נהרגו בקרב. לאחר קרב זה האמריקאים הגבירו את מעורבותם בקרבות, ועד חודש יוני 1918 כ-10,000 חיילים אמריקאים רעננים הגיעו לקו החזית מדי יום. בחודש יוני 1918 היה לכוח האמריקאי תפקיד חשוב בבלימת מתקפת האביב הגרמנית לכיוון פריז. מתקפה אמריקאית רחבת היקף ראשונה החלה ב-12 בספטמבר 1918 בקרב סן-מייל, בו פיקד פרשינג על כוח של יותר מ-500,000 חיילים אמריקאים. הייתה זו ההתקפה הגדולה ביותר של הכוחות המזוינים של ארצות הברית עד היום.

עד תום המלחמה הספיק חיל המשלוח האמריקאי להשתתף בקרב בשתי חזיתות נוספות. פרשינג שלח את רגימנט הרגלים ה-332 לאיטליה, ושני רגימנטים נוספים (ה-27 וה-339) לחזית הרוסית.

אפרו-אמריקאים בחיל המשלוח

אפרו-אמריקאים גויסו לחיל המשלוח באופן דומה לגיוסם של חיילים אחרים והיוו כ-13% מן המגויסים. עד תום המלחמה שירתו בחיל המשלוח בחזית המערבית למעלה מ-350,000 אפרו-אמריקאים. אולם, חיילים אלה שרתו ביחידות נפרדות שבראשן עמדו קצינים לבנים. על פי דו"ח מן המטה הכללי של חיל המשלוח, רוב החיילים האפרו-אמריקאים נמצאו בלתי מתאימים לקרב והמלצת המטה הייתה שחיילים אלה יאורגנו בגדודי עבודה של מילואים. חיילים אלה שימשו סוורים בנמלי האוקיינוס האטלנטי ופועלים במחנות הצבא בעורפה של צרפת. הצרפתים, שכמה מגדודיהם סירבו למשימות קרביות והיו על סף מרד, ביקשו וקיבלו פיקוד על כמה רגימנטים של כוחות אפרו-אמריקאיים.

רבים מן החיילים האפרו-אמריקאים שנשלחו לאירופה לא אומנו והוכשרו כראוי למשימתם, חלקם לא סיימו את מסלול ההכשרה לתפקיד שמילאו, ואף ציודם היה לקוי. אחד מיוצאי הדופן הבולטים בלחימתם של החיילים האפרו-אמריקאים היה רגימנט הרגלים ה-369, אשר לחם תחת פיקוד צרפתי לאורך שהותו באירופה. הרגימנט היה בקו החזית במשך שישה חודשים, יותר מכל יחידה אפרו-אמריקאית באירופה. 171 מחיילי הרגימנט זכו בעיטור לגיון ההצטיינות האמריקאי וחייל אחד זכה בעיטור צלב המלחמה הצרפתי.

אבדות

לחיל המשלוח האמריקאי היו 53,402 הרוגים בשדה הקרב, 63,114 הרוגים שלא בקרב ו-204,000 פצועים. היה זה שיעור פגיעות גבוה ביחס לכוח הצרפתי שסבל מ-330,000 פצועים והרוגים באותה תקופה, אך החזיק בקו חזית ארוך יותר. למעלה מ-25,000 חיילים מתו במגפת השפעת הספרדית בסתיו 1918 ו-360,000 חיילים חלו בשפעת בצורה קשה. שיעור התחלואה במחלות מידבקות אחרות בקרב החיילים האמריקאים היה יחסית נמוך הודות לחיסוני חובה.

אנדרטה לכבוד אנשי חיל המשלוח ומפקדם הוקמה בוושינגטון, בירת ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיל המשלוח של ארצות הברית בוויקישיתוף

• Charles B. Macharles, World War I: The U. S. Army Overseas, American Military History.
• Leonard P. Ayres, The War with Germany: A Statistical Summary. Washington Government Printing Office, 1919.