יחסי כווית–עיראק
| יחסי כווית–עיראק | |
|---|---|
|
|
| |
| כווית | עיראק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 17,818 | 438,317 |
| אוכלוסייה | |
| 4,339,563 | 46,263,924 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 184,558 | 264,182 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 42,529 | 5,710 |
| משטר | |
| מונרכיה | דמוקרטיה פרלמנטרית |
היחסים בין מדינת כווית לרפובליקת עיראק הם היחסים הדיפלומטיים והבילטרליים בין עיראק לכווית. אורך הגבול המדיני בין המדינות הוא 254 ק"מ.[1]
היסטוריה עריכה
בסוף מלחמת איראן–עיראק, הצליחה עיראק לשמור על שלמות טריטוריאלית, אך נותרה עם חובות עתק. עיראק מומנה ברובה באמצעות ניהול פעולות איבה באמצעות הלוואות חיצוניות, ובכך נוצר חוב של 37 מיליארד דולר למדינות השכנות במפרץ הפרסי. בשנת 1990 קרא נשיא עיראק, סדאם חוסיין לאיחוד האמירויות הערביות וכווית לבטל את חובותיה של עיראק כשארצו נלחמה כדי להגן על חצי האי ערב מפני התפשטות איראן, אך קריאותיה לא נענו. סירוב המפרץ לסלוח על חובותיה הצבאיים של עיראק הביא להחלטתו של סדאם חוסיין להגיש תביעות טריטוריאליות נגד כווית העשירה, אך חלשה מבחינה צבאית. לאחר מכן דחתה כווית שוב את דרישתו של סדאם לביטול חובות, כשעלתה השאלה לגבי בעלות על מספר איים במפרץ הפרסי.[2][דרושה הבהרה]
לאחר שכווית סירבה להסגיר שטח לעיראק, פלשה מדינה זו וכבשה את כווית. כווית לא יכלה להתנגד לכוחות המזוינים העיראקים, אשר היו למודי קרבות לאחר המלחמה עם איראן, והמדינה נכבשה במהירות. הפלישה לכווית הובילה לאמברגו ולסנקציות נגד עיראק על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. הקואליציה בהנהגת ארצות הברית פלשה לכווית. מלחמת המפרץ החלה ב-16 בינואר 1991 והסתיימה בתבוסת עיראק ובנסיגת הכוחות העיראקיים מכווית ב-28 בפברואר 1991.[2]
ב-14 בינואר 2011 ביקר ראש ממשלת כווית בעיראק לראשונה מאז סיום פעולות האיבה. שתי המדינות כינו זאת צעד רציני לנרמל את היחסים לאחר הסכסוך הצבאי. עיראק חייבת לכווית בסך הכל 21.7 מיליארד דולר אמריקאי כפיצויים בגין ביצוע פעולות צבאיות נגד מדינה זו, אך ראש ממשלת כווית הסכים לבטל חוב זה על האפשרות לכונן יחסי שכנות טובים בין המדינות.[3]
