ילנה גורו
ילנה גורו (באנגלית: Elena Genrikhovna Guro :1877 – 1913) הייתה ציירת, מחזאית, משוררת וסופרת פוטוריסטית רוסית. הקריירה שלה התפרשה על פני תקופת המעבר בין סימבוליזם רוסי לפוטוריזם.[1][2] גורו ידועה בפיתוח תיאוריות חדשות של צבע בציור.[3] היא גם הייתה החברה היחידה בקבוצת הפוטוריסטים המשפיעה ביותר בסגנון קובו-פוטוריזם.[4]
 | |
| לידה |
18 במאי 1877 (יוליאני) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באפריל 1913 (יוליאני) (בגיל 35) Polyany, רוסיה |
| מקום קבורה |
נפת ויבורג |
| תחום יצירה |
שירה |
  | |
קורות חיים עריכה
גורו נולדה בסנט. פטרבורג ב-10 בינואר 1877. אביה היה גנריך סטפנוביץ' גורו, קצין בצבא הרוסי הקיסרי ממוצא צרפתי. אמה אנה מיכאילובנה צ'יסטיאקובה הייתה אמנית חובבת מוכשרת. גורו בילתה את ילדותה בכפר נובוסלי ליד פסקוב ובאחוזת אביה בלוגה. היא ירשה פנסיה ממשלתית ורכוש בפינלנד מאביה, והשתמשה בשניהם כדי לתמוך בקריירה האמנותית שלה. אחותה, יקטרינה גורו, הייתה גם סופרת .
קריירה עריכה
מ-1890 עד 1893 למדה אמנות בחברה לעידוד האמנויות בסנט פטרסבורג. מ-1903 עד 1905 למדה בסטודיו הפרטי של יאן צ'יגלינסקי, שם הכירה את בעלה לעתיד מיכאיל מטיושין (הם נישאו ב-1906).[1]
שנת 1905 סימנה את הופעת הבכורה הספרותית שלה עם פרסום הספר "אביב מוקדם". זה היה סיפורה הקצר הראשון ופורסם באנתולוגיה של סופרים רוסים בני זמנה בשם Sbornik molodyx pisatelej . שנה אחת קודם לכן, ב-1904, היא איירה את התרגום הרוסי של ספר אגדות מאת הסופרת הצרפתייה ז'ורז' סאנד .[4] בשנת 1906 היא ומטיושין עברו לבית הספר לאמנות של אליזבטה זבנצבה, שם עבדה גורו בהדרכת מסטיסלב דובוז'ינסקי, לאון באקסט וקוזמה פטרוב-וודקין. ב-1908 עזבה את בית הספר והקימה סטודיו משלה. עד 1908 ביתה היה מקום מפגש חשוב לדיונים על אמנות וספרות.
ספר הפרוזה, השירה והדרמה הראשון שלה The Hurdy-Gurdy יצא בשנת 1909. בשנת 1910 תרמה לכתב העת של אחד הפרסומים הראשונים הפוטוריסטים הרוסיים .[5]
בשנת 1911 אבד כתב היד של גורו לספר אגדות שתכננה להוציא לאור יחד עם האיורים שעשתה עבורו. ספרה השני "חלום סתיו" יצא לאור בשנת 1912.
גורו ידועה בהתרשמותה מהניגוד בין העולם העירוני לטבע, פעם כתבה בסיפור קצר על הפסיכולוגיה של אנשים הגרים בערים.[6] נראה שהעניין שלה התחיל איך העיר נראית - פנסי הרחוב והחלונות המוזהבים שלה. אומרים שגורו הייתה ה"אורבניסטית" ביותר מבין המשוררים הרוסיים של תחילת המאה העשרים בשל ה"קונקרטיות" של ייצוגי הנוף העירוני הרוסי. בסופו של דבר, היא התעייפה מהנושא בערך בשנת 1910, כשהנושא הפך פופולרי בקרב עמיתיה הקובו-פוטוריסטים.
בציוריה חקרה גורו את כללי הצבע. עניין זה, שהחל ב-1911, הפך למאפיין מכונן ביצירותיה. היא פיתחה תיאוריות צבע המבוססות על העיקרון הבסיסי של האר נובו של יצירת צורה ועל האמנות העממית הסקנדינבית. מטיושין יישם את התיאוריות שפיתחה אשתו לאחר מותה.
מוות עריכה
ב-1913 המשיכה לכתוב ולצייר, אף שסבלה מלוקמיה. היא מתה באותה שנה בביתה הכפרי באזור שהיה אז פינלנד. בזמן מותה היא כמעט השלימה יצירה מרכזית "האביר העני". כמה שירים ושתי יצירות פרוזה פורסמו לאחר מותה.
מאפיינים אמנותה עריכה
יצירתה של גורו מאופיינת בשילוב של ציור, שירה ופרוזה, תפיסת חיים אימפרסיוניסטית. נושאיה האהובים כוללים אימהות המתפשטת ברחבי העולם ותחושת טבע פנתאיסטית.
העניין בגורו התעורר בעקבות עבודתו של ולדימיר מרקוב "פוטוריזם רוסי" (1968). ב-1988 פורסם אוסף שלה בסטוקהולם ובשנת 1995 יצאו לאור יצירות שטרם פורסמו מארכיונה בברקלי, קליפורניה. מספר רב של מחקרים ברוסיה ומחוצה לה הוקדשו לעבודתה היצירתית של גורו.
גלריה עריכה
.jpeg)
קישורים חיצוניים עריכה
- ילנה גורו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Delia Gaze, Maja Mihajlovic, Leanda Shrimpton, Dictionary of Women Artists: Introductory surveys ; Artists, A-I, Taylor & Francis, 1997, ISBN 978-1-884964-21-3. (באנגלית)
- ^ Banjanin, Milica (Summer 1986). "Nature and the City in the Works of Elena Guro". The Slavic and East European Journal. 30 (2): 230–246
- ^ Yelena Genrikhovna Guro | Russian artist and writer, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ 1 2 Rann, James (2020). The Unlikely Futurist: Pushkin and the Invention of Originality in Russian Modernism. Madison, Wisconsin: University of Wisconsin Press. p. 8
- ^ Elder, R. Bruce (2015). DADA, Surrealism, and the Cinematic Effect. Waterloo, Ontario: Wilfrid Laurier Univ. Press. p. 246
- ^ Wünsche, Isabel (2015). The Organic School of the Russian Avant-Garde: Nature's Creative Principles. Routledge. pp. 57–8.