ינשוף

סוג של עופות

ינשוף (שם מדעי: Asio) הוא סוג של עוף לילה דורס ממשפחת הינשופיים.

קריאת טבלת מיוןינשוף
משמאל:
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי לילה
משפחה: ינשופיים
תת־משפחה: Asioninae
סוג: ינשוף
שם מדעי
Asio
בריסון, 1760
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הינשוף באמנות. בית שטורמן - עין חרוד

מיני ינשופים עריכה

בסוג 8 מינים:

אנטומיה עריכה

גודל הינשופים הוא כגודל תרנגולת צעירה, אך בגלל נוצותיהם התפוחות הם נראים גדולים יותר מגודלם הממשי. צבעם של הינשופים חום מנומר, הכנפיים והזנב שלהם מחוספסים. רגליהם של הינשופים חזקות מאוד, מכוסות בנוצות ונראות קצרות כשהינשוף עומד, מכיוון שהן מוסתרות ברובן על ידי הגוף. מלבד זאת, כל רגל של הינשוף מצוידת בטפרים חדים, ואצבעותיהם פונות שתיים אחורה ושתיים קדימה. ראשו של הינשוף גדול ורחב, עיניו נמצאות בחלקו הקדמי ומופנות קדימה (כמו אצל בני האדם. אך אצל עופות אחרים מסוגו, עיניים בחלק הקדמי הן תכונה נדירה), ועל ידי כך מקנות לינשוף יכולת ראייה סטריאוסקופית. ככל דורסי הלילה, פרצוף-השמע משמש לקליטת צלילים וניתובם לפתחי האוזניים. צווארו של הינשוף ארוך וגמיש, דבר שמקנה לו יכולת לסובב את ראשו בזווית של עד 270 מעלות, אף יותר מחצי סיבוב ימינה ושמאלה.

אורח חיים עריכה

הינשוף פעיל רק בלילה וצד את טרפו בצורה הבאה: הוא עף בשקט מוחלט בחושך ואז הוא מתנפל על הטרף, הורג אותו בעזרת טפריו וקורע ממנו חתיכות בעזרת מקורו המאונקל. הינשופים מבחינים בטרף בעזרת עיניהם החדות המותאמות לראייה בלילה, ובעזרת חוש שמיעתם המחודד. לאחר סיום עיכול הטרף, הינשוף מקיא את החלקים שאינם יכולים להתעכל בגופו, כגון: נוצות, עצמות ושערות. גוש השאריות שהינשוף הקיא נקרא צנפה. מזונם העיקרי של הינשופים הוא: עופות קטנים מהם, מכרסמים, זוחלים, חרקים ודגים.

רבייה עריכה

הינשופים חיים בזוגות, והם מחלקים את הטיפול בצאצאים. הנקבה מטילה ביצים, ודוגרת עליהם. הזכר מביא מזון לגוזלים עד שהם לומדים לעוף ומסוגלים להזין את עצמם לבד. הינשופים אינם בונים קנים, אלא גרים במקומות נטושים וחשוכים כמו: גזעים חלולים של עצים, כוכים, סלעים, או קנים נטושים של ציפורים אחרות. הם מטילים בין 2 ל־9 ביצים לבנות (לעיתים נדירות מאוד גודל התטולה הוא 12 ביצים). הגוזלים יוצאים מהביצה עיוורים, ומכוסים בפלומה דקה.

בישראל עריכה

המין הנפוץ בישראל הוא ינשוף העצים[1], אך ישנה גם פריסה רחבה של תנשמות.

במיתולוגיה ובמקרא עריכה

שמו של הינשוף נגזר מקולות הנשיפה שהינשוף משמיע (בדומה לתנשמת שמשמיעה קולות נשימה), ואולי גם מהמילה "נשף", שפירושה "לילה".

הינשוף מוכר בתור סימן לעתידות, אך גם למעשי כשפים ובשורות רעות, וזאת משום העיניים שלו שנראות כאנושיות והקולות שהוא משמיע. ביוון העתיקה, ובעיקר באתונה, הינשוף היה בעל החיים אשר שויך לאלת החכמה - אתנה, פטרונית העיר אתונה. מסיבה זו נעשה לסמל המדע, ואף סמלם של מטבעות אתונה, בהם הוא מופיע בדרך כלל.

בתנ"ך עריכה

במקרא, הינשוף נזכר כאחד מהעופות הטמאים (בספר ויקרא), וכעוף חרבות (בספר ישעיה)

"וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ"

ספר ישעיה, פרק ל"ד, פסוק י"א.

.

בתלמוד עריכה

בתלמוד (ברכות, נז:) מובא שהינשוף הוא אחד מהעופות שלא יפה לחלום ונקרא שם בשם קפופא.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פישר, נעה (2022-04-15). "מראם ועד עטלף: בעלי חיים שהוזכרו בתנ"ך". Ynet. נבדק ב-2022-04-17.
  2. ^ ד"ר משה רענן, "חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי - כוס חורבות וינשוף עצים", פורטל הדף היומי