יעקב חיים בן נאים

ערך זה עוסק ברב צפון אפריקאי. אם התכוונתם לאם התכוונת לרב טורקי מאזמיר, ראו יעקב בן נעים.

רבי יעקב חיים בן נאים (או אבן נאים; נפטר בכ"ח בתשרי ה'תקס"ד, 1803^[1]) היה מחכמי צפון-אפריקה וממנהיגיה במאה ה-18. רב, מקובל ופוסק.

בקרב יהודי אלג'יר נהגו לכנותו בשם "שליח ירושלים ר' יעקב אבן נאים"^[1]. חיבר פיוטים לפורים של יהודי אלג'יר^[1].

קורות חיים עריכה

נולד לרבי שמואל, כנראה בעיר פאס שבמרוקו, ובהמשך עלה לארץ ישראל וחזר לגולה ומכאן כינויו "שליח ירושלים".

רבי יעקב חיים היה רב בפאס שבמרוקו, ונחשב לתלמידו של הרב יעקב אבן מלכא^[2] ושל רבי אפרים מונסונייגו.^[3] בשנת ה'תק"כ (1760) עזב את פאס בדרכו לארץ-ישראל, אך התעכב בעיר מסקרה, שם שימש כרב ודיין. עלה לארץ-ישראל וישב בה זמן קצר. בשנת ה'תקכ"ד (1764) ירד לאלג'יר, שם שימש כרב ודיין כעשר שנים. נהג בתקיפות ובחריפות ועורר נגדו מתנגדים, ועקב כך, נאלץ לעקור לליוורנו שבאיטליה, שם הדפיס את חיבוריו: "זרע יעקב" - שו"ת; "ישועות יעקב" - דרשות; "חסד ואמת" - מחידושיו לתלמוד. כן הדפיס את ספר הזוהר. באלג'יר נהגו להזכיר בליל יום הכיפורים את נשמת "שליח ירושלים ר' יעקב אבן נאים"^[^{דרוש מקור]}.

בתקופת הנהגתו של רבי יעקב חיים אירע חג הפורים של יהודי אלג'יר, שנחגג בעקבות הניצחון על הספרדים. בעקבות כך, חיבר רבי יעקב פיוטים לכבוד חג זה.

רבי יעקב נטמן, ככל הנראה, בליוורנו שבאיטליה, העיר האחרונה ברשימת נדודיו.