יצחק דרורי

עיתונאי ישראלי

יצחק דרורי (נולד ב-1944 בירושלים) הוא פושע ישראלי.

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

לאחר מות אמו, שלח אותו אביו למוסד, אך הוא ברח והידרדר לפשע, בעיקר לעבירות פריצה. בשנת 1970 הוא נדקר במועדון ביפו[1], אך הוא סירב להעיד נגד החשוד בדקירה[2].

הוא עמד בראש "כנופיית הבוכרים" בירושלים והתפרסם כשהוביל שניים ממעשי השוד הגדולים בישראל:

  • בנובמבר 1976[3] תכנן את שוד מפעלי "תכשיטי צרף" בו השלל נאמד בעשרות קילוגרמים של זהב ותכשיטים. על חלקו בשוד נדון דרורי ל-7 שנות מאסר וערעורו נדחה על ידי בית המשפט העליון ביוני 1978[4].
  • ב-1984 תכנן את הפריצה לסניף הראשי של בנק הפועלים בירושלים שבוצע בתחילת פברואר 1985. באותה פריצה שברו השודדים קירות כדי להיכנס בחשאי לכספת הבנק, לאחר שחתכו את חוטי החשמל והטלפון של הבניין. השלל מוערך בכמיליון וחצי דולר. דרורי נעצר כחשוד בשותפות בפריצה אולם לאחר 50 ימים שוחרר בזכות אליבי ולאחר שהמשטרה לא מצאה ראיות לשותפתו בפריצה[5]. לאחר זמן הוא הופלל על ידי אחד מחבריו לשוד והמשטרה טענה שלאחר שהוא נטרל את האזעקה הוא שב לביתו כדי לארגן לעצמו אליבי. המשטרה העריכה שבכספי השלל רכש דרורי את מועדון ה"קליק" בירושלים[6]. דרורי נעצר ביולי 1987 ונדון ל-12 שנות מאסר. הוא השתחרר לאחר 10 שנות מאסר בעקבות ניכוי שליש.

בזמן שהייתו בכלא, כתב את ספרו האוטוביוגרפי, "המוח", בעריכת העיתונאי אילן בכר. הנהלת הכלא לא רצתה לסייע לדרורי, לכן נאלץ להבריח את המכתבים והמחברות שלו לבכר. עזרו לו חבריו מהכלא, שהסתכנו והעבירו לעיתונאי 40 מחברות בנות 40 עמודים שנכתבו בכתב יד צפוף.

בפברואר 2007 פרסם דרורי את ספרו "המוח 2", גם הפעם בעריכתו של בכר. בספר מסופר על תוכניותיו לשדוד אוצרות בסורינאם ובאתונה.

ב-22 בדצמבר 2007, נעצר דרורי עם ארבעה מחבריו בחשד לפריצה לחנות יודאיקה[7]. בזמן מעצרם, נמצא ברשותם ציוד פריצה משוכלל, ונראה כי היו במהלך שבירת קיר החנות. בעסקת טיעון גזר עליו בית המשפט שמונה חודשי מאסר בפועל בגין עבירה זו. בנובמבר 2010 נעצר דרורי כחשוד בשותפות עם כנופיה קווקזית בביצוע מספר מעשי שוד[8]. בדצמבר 2010 הוגש נגד דרורי כתב אישום והוא הוחזק במעצר עד תום ההליכים נגדו לאור הגדרתו על ידי בית המשפט כמסוכן וכמי ש"מעשי שוד ופריצה הם בבחינת תורתו-אומנותו"[9][10]

ספריו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה