יצחק חיים קסטיליוני

רב ומנהיג יהודי איטלקי

הרב פרופ' יצחק חיים (ויטוריו) קסטיליוניאיטלקית: Vittorio (Hayyim) Isacco Castiglioni; ‏ 25 במרץ 1840, אדר ה'ת"ר, טריאסטה - 1911, ה'תרע"א, רומא) היה רב, משורר ומתמטיקאי איטלקי, כיהן כרבה הראשי של רומא והסמכות הרוחנית הראשית של יהדות איטליה בין השנים ה'תרס"ג-ה'תרע"א (1903-1911). תרגם את המשנה לאיטלקית.

יצחק חיים קסטיליוני
Vittorio (Hayyim) Isacco Castiglioni
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 25 במרץ 1840
טריאסטה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בספטמבר 1911 (בגיל 71)
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה טריאסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה איטלקית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

נולד בטריאסטה, אז בתחומי האימפריה האוסטרית, למשה חי דוד ואניטה (לבית קמפוס) קסטיליוני. למד את לימודיו התורניים אצל הרבנים שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) ושבתי אלחנן טריוס[1]. וכן למד מקרא בעיון אצל הרב משה יצחק אשכנזי.[2] הוסמך ב-1861. למד מתמטיקה, ועסק בחינוך ובהוראת מתמטיקה בטריאסטה במשך כ־30 שנה, והגיע לדרגת פרופסור. במקביל, כיהן כסגן הרב של טריאסטה. בשנת 1903 התמנה לרבה של רומא. כשנה לאחר מכן, נחנך בית הכנסת הגדול של רומא, בהשתתפות מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי. בתפקיד זה כיהן כשמונה שנים, עד לפטירתו בשנת ה'תרע"א (1911).

הרב קסטיליוני תמך בשריפת מתים, וקיים את זה על עצמו: לאחר פטירתו, גוויתו נשרפה, ואפרו נקבר בבית-עלמין בעיר הולדתו, טריאסטה[3].

משפחתו

עריכה

נשא לאשה את אנריצ'טה לבית בולפיו. נפטרה בגיל צעיר. ממנה נולדו לו שלושה בנים:

כשלוש שנים לאחר פטירת אשתו הראשונה, נשא את ג'וליה לבית סונינו, ממנה נולדו בניו אוגוסטו וד"ר מרצ'לו.

חיבוריו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הקדמה ל"נעים זמירות שמואל"
  2. ^ הקדמת הרב משה יצחק אשכנזי לספרו 'הואיל משה' לספר תהלים: "ב"ה היום יום טו"ב לחדש אב שנת התר"ל, החילותי לכתוב הערות אלה על ספר תהלים אחרי למדי בו עם תלמידי ידידי נפשי כמהה"ר יוסף מעובדיה וכמהה"ר יצחק חיים קסטיליוני וכמהה"ר יצחק מיוניקא".
  3. ^ דוד מלכיאל, טכנולוגיה ותרבות בעניין שרפת המתים: ניתוח היסטורי ופנומנולוגי, איטליה י, תשנ"ג, עמ' נט (מידע בקטלוג רמב"י)
  4. ^ ש. מנור, קסטיליוני נגד טיטו, מעריב, 30 בינואר 1953.


הקודם:
-
הרב הראשי לרומא הבא:
מרדכי רפאל חיים הכהן
  ערך זה הוא קצרמר בנושא איטלקים ובנושא רבנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.