יצחק צלניק
יצחק צלניק, המכונה "שמעון" (14 במאי 1914 - 25 באפריל 1999), היה אחד ממפקדי הלח"י, שהחליף את מייסד הלח"י ומפקד תנועת המחתרת, אברהם שטרן, המכונה "יאיר", לאחר שנרצח על ידי המשטרה הבריטית. צלניק הסגיר את עצמו לבריטים, מספר חודשים לאחר הרצח, על רקע של חילוקי דעות בינו ובין הנהגת לח"י.
 | |
| יצחק צלניק, 1946. התמונה צולמה במחנה המעצר הבריטי "סמבל" ליד אסמרה באריתריאה, לשם הוגלה ב-1944 | |
| לידה |
14 במאי 1914 היידלברג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באפריל 1999 (בגיל 84) חיפה, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל |
  | |
קורות חיים עריכה
יצחק צלניק נולד בהיידלברג, גרמניה. אביו, יוסף, היה רוקח ושם אמו ברכה לבית הלפרין מברנוביץ', לשם חזרה המשפחה לאחר רצח האב. אמו של יצחק בן השבע נישאה בשנית וילדה בן נוסף, אח לשני בניה מבעלה הראשון, בשם קובה, שנספה במלחמת העולם השנייה.[1]
צלניק קיבל חינוך בעברית עד גיל 11, אז החל ללמוד בבית ספר פולני ממשלתי. הוא סיים את לימודי התיכון בשנת 1932. ביתם של הצלניקים היה בית ציוני, ואמו הייתה ממעריציו של זאב ז'בוטינסקי. עלה לארץ בגיל 19 והחל ללמוד הנדסה בטכניון בחיפה, שם התגורר עם משפחתו רוב ימיו.
הצטרף לתנועת המחתרת אצ"ל בשנת 1934 כמדריך בקורסים.[1] בשנת 1936 נישא לחברתו מבית הספר ומתנועת הנוער בפולין, רחל לבית ניימן. בשנת 1939 נשלח לקורס קצינים של האצ"ל שנערך בפולין בתמיכת ממשלת פולין, משום שהמגמה של יאיר הייתה להעלות 40,000 צעירים לארץ ישראל.[2] לדעתו של צלניק, הממשלה הפולנית עודדה הגירה של יהודים מפולין, אך כיבוש פולין במלחמת העולם השנייה קטע את המגמה ואת הקורס.[3] בקורס זה פגש צלניק את יאיר, ומאז הלך איתו לאורך כל הדרך עד הירצחו של האחרון.
תחילה התמנה צלניק למפקד סניף הלח"י בירושלים, אך בשנת 1941 עבר לפקד על הסניף בתל אביב. צלניק מתאר את האווירה שהייתה בתל אביב כמי שהתאפיינה ביחס אנטי אנשי המחתרות, וזו הייתה אחת הסיבות שהוא הכין דירת מסתור בירושלים וביקש מיאיר לעבור לשם כדי להתגונן מהמשטרה הבריטית שחיפשה אחריו. יאיר התמהמה בביצוע המעבר וצלניק לא דחק בו, ועל כך הוא התייסר כל ימיו. לטענתו, התכתבות פנימית של אנשי הלח"י שנפלה בידי הבריטים, היא שהסגירה את מקום המסתור של יאיר.[3]
יצחק צלניק מעיד על עצמו בראיון במעריב משנת 1990, שאהב את יאיר יותר מכל איש אחר. מצפונו ייסר אותו כל חייו, על כך שלא הצליח לשכנע את יאיר לשנות את דירת המסתור. פעולות שונות שבוצעו או תוכננו במנהיגות הלח"י לא היו לרוחו, והוא החליט להסגיר את עצמו למקום שחשב אותו לבטוח ביותר עבורו.
עם קום המדינה גויס צלניק לצבא כמהנדס, ולאחר תום מלחמת השחרור החל לעבוד בחיפה, תחילה כפקיד, ולאחר זמן מה, כמהנדס עיריית חיפה. הוא שימש כמנהל הכרמלית ומנהל מחלקת הבנייה בעירייה. לאחר פרישתו למד ספרות באוניברסיטה והשתלם בשפות רבות, בהן שלט: יידיש, גרמנית, פולנית, צרפתית, אנגלית ומעט לטינית וערבית.
ליצחק ולרחל צלניק נולדו שלושה ילדים: נורית, שהייתה רעייתו של יעקב לוינסון, יוסף ומשה.
יצחק צלניק נפטר ב־25 באפריל 1999, ט' באייר תשנ"ט, ונקבר בחלקת לוחמי המחתרות בחיפה.
מפקד במחלוקת עריכה
המנון לח"י
(חיילים אלמונים) |
|---|
|
| מילים ולחן: אברהם שטרן |
מכיוון שכל חברי המפקדה של הלח"י נעצרו, מלבד יצחק צלניק, הוא נחשד על ידי חבריו בבגידה והסגרת עצמו לאויב הבריטי.[4] הרקע הקודם לחשדות אלו היה איבה קודמת של חברי המחתרת שנזקפה לחובתו של צלניק, לאחר שסירב לבצע גזר דין מוות שהטיל יאיר על אחד החברים לארגון שהואשם בבגידה.
בראיון שהעניק למעריב, מתאר צלניק את חילוקי הדעות ששררו בינו לבין הנהגת הלח"י, לאחר הירצחו של יאיר. התוכנית שעוררה מחלוקת קשה בינו ובינם, הייתה ניסיון להתנקש בחייו של מפקד המשטרה הבריטית, סונדרס. חומרי חבלה הוטמנו במכוניתו של סונדרס, ומכיוון שצפו שהנציב הבריטי ישתתף בלוויה למפקד המשטרה, תכננו חברי המחתרת להטמין מוקשים בדרך ללוויה בהר ציון. צלניק הבין שגם הצמרת היהודית תגיע ללוויה והתנגד לתוכנית.[5] מאחר שמתנגדיו לא נשמעו לו, הוא פרש מהלח"י והבין שסכנה נשקפת לחייו. הוא ניסה להסתתר אצל ידידים, אבל שיער שהוא מסכן אותם ואת משפחתם, ובלית ברירה הסגיר את עצמו לבריטים.[3]
לקריאה נוספת עריכה
- נתן ילין מור, לוחמי חרות ישראל, שקמונה, 1974, עמ' 86-87
- צבי צמרת, הפעילות החינוכית בלח"י , עבודת מאסטר, תשל"ד, עמ' 114
קישורים חיצוניים עריכה
- ארכיון נתן ילין מור, צלניק יצחק
- "נחמיה טורנברג הסגיר עצמו למשטרה", הארץ, 12 באפריל 1942
- יקוםתרבות, תיאור הדמות המבוססת על יצחק צלניק בסרט “זעם ותהילה” של אבי נשר
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 צלניק יצחק – "שמעון" – העמותה להנצחת מורשת לח״י
- ^ ראו בערך אברהם שטרן (יאיר) על "תוכנית ה40,000"
- ^ 1 2 3 יעל פז-מלמד, "יורשו של יאיר נחשד בהסגרתו", מעריב, 9 באפריל 1990
- ^ גילי חסקין, "מעשי נקם בחזית היהודית הפנימית" (מדריך חובק עולם)
- ^ וראו תיאור מפורט של התוכנית בספרו של מתתיהו שמואלביץ, בימים אדומים (זכרונות איש מחתרת), 1949