ישנו קוצר ומוות שמו

ישנו קוצר ומוות שמוגרמנית: Es ist ein Schnitter, heißt der Tod) הוא מזמור גרמני עממי מן המאה ה-17. המזמור מתאר את עוצמתו המיידית של המוות (המואנש בדמותו של קוֹצֵר) אל מול אפסותם והבלותם הארעית של בני האנוש.

איור בספר שירה גרמנית משנת 1660

ישנו קוצר ומוות שמו
מאל עליון רוחו
גזירת המאכלת טורפת אוכלת
תחתוך מהרה
ואנו נשעה
הוי היזהרה נא

תרגום: יוסף אחאי

רקע היסטוריעריכה

על פי זיגפריד בֶּקֶר מהפקולטה למדעי החברה והפילוסופיה באוניברסיטת מרבורג, המזמור נכתב על רקע זוועות מלחמת שלושים השנים והמגפות שהתפשטו ברחבי אירופה ההרוסה בשנים שבמהלכה ולאחריה, כתוצאה מתנועות מאסיביות של אוכלוסייה מוכת רעב ומחלות מידבקות מאזורים שנכבשו לאזורים אחרים. תנועות אוכלוסייה מאסיביות אלה גרמו להמשך הפצה של המגפות בערים הצפופות, חסרות אמצעי היגיינה, וקיבועו בתודעה של המוות כנמצא בכל מקום ובכל זמן. תיאורים של מלאך המוות כאוחז בחרמש וקוצר פרחים כאלגוריה לבני האדם משלבת תיאורי כתבים מן המאה ה-14 עם תיאורים מן המקרא והברית החדשה.

תיאורים תקופתיים של גופות מרוטשות אכולות רימה וחולדות שימשו בסיס לטקסט המפורש והקשה המופיע במזמור. עם זאת, בסופו של המזמור מובעת התקווה לעתיד של ניצחון החיים על המוות במהלך הדורות הבאים.

גרסאותעריכה

הגרסה המוקדמת ביותר של המזמור הוא עלון כנסייתי מודפס משנת 1638 שנכתב לכבוד מותו של אציל צעיר מרגנסבורג בשנת 1637, אשר הכיל 16 בתים. כבכל הפואמות העממיות, אורך הטקסט משתנה, וכך גם מספר הבתים במזמור בהתאם לגרסאות שונות של המשכתבים. כך למשל הגרסה משנת 1640 מחזיקה שמונים בתים. הטקסט מופיע גם בספרי מזמורים קתוליים מן המאה ה-17 וה-18 בעיקר בספרי המזמורים של הכומר מרטין מקוכם (Martin von Cochem) אך גם של אחרים ובשמות שונים ("המוות של הקוצר", "שיר הקוצר" – "Schnitterlied").

פרסום המזמור בשנת 1806 באסופה הספרותית של שירה גרמנית עממית, קרן הפלא של הנער החזירה אותו לתודעה הציבורית במהלך המאה ה-19, ובמהלכה פרסמו מתרגמים נוספים גרסאות ועיבודים נוספים של הטקסט המקורי. מוזיקאים רבים ובהם מנדלסון, שומאן בראהמס ואחרים, חיברו לחנים למילות המזמור.

בסקירתו אודות קרן הפלא של הנער מתאר גתה את המזמור כ"שירת מוות של הכנסייה הקתולית שראויה להיות פרוטסטנטית". המשורר והסופר הגרמני בן התקופה הרומנטית קלמנס ברנטנו הרבה לצטט את המזמור בעבודותיו כבר בתחילת המאה ה-19, תוך ביצוע עריכה ושיכתוב משמעותיים של הטקסט אך בשנים שלאחר מכן חזר להשתמש בגרסאות מדויקות יותר של המקור.

קטעים מן המזמור ממשיכים להיות מצוטטים גם ביצירות מודרניות מו למשל ב"ברלין אלכסנדרפלאץ" של ריינר ורנר פאסבינדר משנת 1980 או בסדרת ספרי הפשע הגרמנית "המפקח קלופטינגר" משנות האלפיים.

המזמור תורגם לעברית על ידי יוסף אחאי וגרסה שלו על פי לחן של יוהנס בראהמס בוצעה בשנת 1954 על ידי מקהלת קיבוץ בארי.

קישורים חיצונייםעריכה