רוברט שומאן

רוברט אלכסנדר שומאן (Robert Alexander Schumann) (8 ביוני 1810 – 29 ביולי 1856) היה מלחין, פסנתרן ומבקר מוזיקה גרמני. שומאן היה אינטלקטואל ואסתטיקן מעורה בתחומי האמנויות השונים ובעיקר בספרות. היה מהמייצגים הבולטים של התקופה הרומנטית במוזיקה. יצירתו שאבה ממקורות הבארוק והתקופה הקלאסית, ועם זאת שברה מוסכמות ופרצה רבות מן המסגרות שהיו נהוגות במוזיקה בתקופתו. עד שנת 1840 פרסם שומאן יצירות לפסנתר בלבד; לאחר מכן חיבר יצירות לפסנתר ותזמורת, ארבע סימפוניות, לידר רבים, מוזיקה קאמרית ואופרה.

רוברט שומאן

דיוקן המלחין
לידה	8 ביוני 1810 צוויקאו, גרמניה
פטירה	29 ביולי 1856 (בגיל 46) אנדניך, גרמניה
מקום קבורה	בית הקברות הישן של בון
מוקד פעילות	ממלכת סקסוניה
תקופת הפעילות	מ-1830
מקום לימודים	אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת היידלברג
זרם	רומנטית
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	פסנתר
מספר יצירות ידוע	149
בן או בת זוג	קלרה שומאן (12 בספטמבר 1840–29 ביולי 1856)
צאצאים	מארי שומאן, יוג'יני שומאן, פליקס שומאן, פרדיננד שומאן, יולי שומאן, Emil Schumann, Ludwig Schumann
פרופיל ב-IMDb
חתימה

ביוגרפיה

בית בו התגוררו רוברט שומאן וקלרה בלייפציג בשנים 1840–1844, שנות נישואיהן הראשונות, שנים מאושרות של שיתוף פעולה מוזיקלי, כאן שומאן חיבר יצירות ביניהן הסימפוניה הראשונה - סימפוניית האביב

שומן נולד ב-1810 בעיר צוויקאו אשר בסקסוניה כילדם החמישי של אוגוסט ויוהאנה שומאן. בגיל שבע החל ללמוד נגינה בפסנתר, ובגיל עשר כבר הופיע לראשונה בפני קהל. את ניסיונותיו הראשונים בהלחנה ערך בשנת 1822, בגיל 12. שומאן התעניין גם בספרות, ובשנת 1825 יסד יחד עם עשרה חברים מספסל הלימודים מועדון ספרות.

בשנת 1828, בגיל 18, סיים שומאן את לימודיו בליצאום בהצטיינות וקיבל אות כבוד מהמוסד. לאחר טיול, שבמהלכו פגש במינכן את המשורר היינריך היינה, החל שומאן ללמוד משפטים בלייפציג. באותה שנה פגש את הפסנתרן פרידריך ויק (אנ') (אביה של קלרה, אשתו לעתיד של שומן), שזיהה את כישרונו וראה בו פסנתרן וירטואוז לעתיד. בעידודו של הפטרון החדש חשב שומאן על קריירה מוזיקלית והכין את עצמו לקריירה של פסנתרן קונצרטים, במקביל ללימודי המשפטים. מפאת העומס הרב הבין שעליו לקבל החלטה, ובגיל 20 ביקש מאמו רשות – וקיבל אותה – לנטוש את לימודי המשפטים על מנת להתמקד בנגינה. פרידריך ויק לקח את שומאן תחת חסותו והציע לו לעבור לגור עמו בביתו על מנת שיוכל להתרכז בנגינה.

בשנת 1830 התפתחה באחת מאצבעות ידיו פגיעה כרונית, שמנעה ממנו את המשך הקריירה כפסנתרן. טיבה ומקורה של המחלה אינם ברורים. יש סברה שהפגיעה נגרמה עקב שימוש במכשיר מיוחד שפיתח שומאן כדי להגדיל את גמישות האצבעות. טענה אחרת גורסת שהפגיעה נגרמה עקב טיפול תרופתי שקיבל נגד מחלת העגבת.

ב-1831 יצר שומאן את "אֵיזביוס" ו"פלורסטאן" – שתי דמויות דמיוניות מנוגדות (זה הראשון מופנם וחולמני ואילו השני נמרץ וערני) אשר בהן השתמש לאפיין קטעים שונים במוזיקה שלו. שומאן קרא לחלק מהקטעים שכתב בשמות הדמויות המייצגות מוטיבים, ואף חתם בשמן מאמרים שכתב. כשנה מאוחר יותר החמירה הפגיעה באצבעו וזו הפכה משותקת לחלוטין. שומאן הבין כי עליו לוותר על קריירת המְבצע ולהתמקד בהלחנה. הסוף העגום של קריירת הפסנתרנות ושני מקרי מוות משפחתיים באותה שנה ערערו את מצבו הנפשי של שומאן, ובאוקטובר 1833 הוא ביצע ניסיון התאבדות בקפיצה מחלון.

ביתו של שומאן בצוויקאו עיר הולדתו

בשנת 1834 נערך בלייפציג הכנס ראשון של קבוצת ה"Davidsbündler", "בני ברית דוד", קבוצה של מוזיקאים שהתקבצה סביב שומאן ומחתה נגד ה'טכניקטיזציה' של המוזיקה. מטרת הקבוצה הייתה להילחם בשימוש במוזיקה כבמה להפגנת וירטואוזיות לשמה, ובהפיכת אולמות הקונצרטים לקרקס ראווה של יכולות טכניות. שומאן חילק את המוזיקאים בתקופתו לשלוש קבוצות: "רומנטיקאים" – להם ייחס עומק ומודרניזם אומנותיים, ובהם מלחינים כגון פליקס מנדלסון, ואביה של קלרה ויק, פרידריך ויק; "קלאסיקאים" – מלחינים שכתבו בסגנון ה"מיושן" לפי דעתו. שומאן השתמש ביוזף היידן כסמל לכתיבה מיושנת וכינה אותו "סבא היידן" (פרפרזה על "פאפא היידן"); לקבוצה השלישית – אותם וירטואוזיים נעדרי כישרון מוזיקלי – הדביק שומאן את הכינוי "פיליסטיזם" (Filistism), כביכול אויבי דויד. בין מלחינים אלה הוא מנה גם את פרנץ ליסט, לפחות בצעירותו.

עם חברי "בני ברית דוד" ייסד שומאן את כתב העת Neue Zeitschrift für Musik (הביטאון החדש למוזיקה), שבו שימש כמבקר, ככותב וכעורך הראשי. ב-1838 ניסה שומאן להעביר את מערכת הביטאון לווינה, אך הניסיון נכשל והמערכת חזרה ללייפציג.

שומאן התאהב בקלרה ויק, בתו של המורה לפסנתר והפטרון שלו, שהייתה צעירה ממנו בתשע שנים. בין השניים התפתחה מערכת יחסים, למורת רוחו של פרידריך ויק, שניסה להפריד ביניהם. קלרה הייתה פסנתרנית מחוננת (היא גם כתבה מוזיקה), והקריירה שלה כפסנתרנית פרנסה גם את אביה. ויק יצא למלחמה נגד בתו, גירש אותה מביתו והיא עברה לגור אצל אמה בברלין. הוא ניסה לפגוע בפרנסתה וירק בפניו של שומאן כאשר פגש אותו ברחוב. הוא גם הציב בפני הזוג תנאים דרקוניים כדי לקבל את הסכמתו לנישואין (נישואים ללא הסכמת ההורים היו באותה תקופה דבר קשה ולא שגרתי). שומאן נאלץ לפתוח בהליכים משפטיים מול האב, ובשנת 1840 אישר בית המשפט לשומאן ולקלרה להתחתן ללא רשותו של ויק. השניים נישאו בספטמבר של אותה שנה בשנפלד (Schönfeld), ליד לייפציג, יום לפני יום הולדתה העשרים ואחת של קלרה.

שנות הנישואין הראשונות היו מן המאושרות והפוריות בחייו של שומאן.

אולם בתחילת דרכו לא זכו חיבוריו הסימפוניים לביקורות נלהבות, והבעיות הכלכליות העיקו. נסיעותיה התכופות של קלרה להופעות העיקו עליו. ופרידותיהם גרמו לו לחרדה. הצלחתה של אשתו האפילה עליו.

באפריל 1843 (בגיל 33) התמנה שומאן לפרופסור להוראת הלחנה, קריאת פרטיטורות ונגינה בפסנתר בקונסרבטוריון מנדלסון בלייפציג. המינוי שיפר את מצבו הכלכלי, אולם הוא לא עשה חייל כמורה, כיוון שהיה מופנם מכדי לעורר עניין בתלמידיו.

באותה שנה הסתיים הנתק בין משפחת שומאן לבין אביה של קלרה.

בקיץ 1843 עבר שומאן התמוטטות נפשית. הוא לא היה מסוגל להאזין למוזיקה ואמר: "היא חותכת את עצבי כמו בסכין". הסימנים הראשונים לבעיותיו הנפשיות התגלו כבר בשנת 1833. הוא סבל מהתקפי דיכאון חוזרים שביניהם תקופות של התרוממות הרוח. בהדרגה התפתחו אצלו פחדים מבניינים גבוהים וממתכות (אפילו ממפתח), ונדמה היה לו שמישהו מנסה להרעיל אותו.

בשנת 1844 ערכו שומאן ואשתו סבב הופעות ברוסיה. בארבעת חודשי הנסיעה סבל שומאן מהתקפי דיכאון. הוא חש נחות לצד אשתו, הפסנתרנית הזוהרת, והנסיעות לא אפשרו לו להתמסר לחיבור יצירותיו. באותה שנה מכר שומאן את כתב העת שלו, ובדצמבר העתיק את מגוריו לדרזדן, ואחר כך לדיסלדורף.

בספטמבר 1853 הופיע יוהנס ברהמס בן העשרים בפתח ביתם של רוברט וקלרה שומאן עם מכתב המלצה מהכנר יואכים. ברהמס הרשים אותם ביכולתו המוזיקלית ונשאר לגור אתם שבועות אחדים. באותה שנה הופיע שומאן בפעם האחרונה לפני קהל; התזמורת התמרדה נגדו עקב התנהגותו המוזרה. נחמתו היחידה הייתה ההכרה של מוזיקאים ברחבי אירופה באיכות יצירותיו.

ב-1854 ניסה שומאן להתאבד בקפיצה לנהר הריין, לאחר שהתלונן שוב ושוב על כך שהוא שומע תו אחד ללא הפסקה. אמנם חייו ניצלו, אך הוא ביקש להתאשפז במוסד לחולי נפש ומצבו לא השתפר מאז. הוא ביקש שקלרה לא תבקר אותו. הוא ניהל איתה תכתובת במשך זמן מה, התעניין בילדיו, בנגינתה ובפרטיטורות של יצירותיו. בינואר 1855 ביקר אותו ברהמס, אולם אחרי שני ביקורים חלה נסיגה חמורה במצבו של שומאן והוא שקע במצב פסיכוטי.

יש חוקרים הסבורים שתחלואיו הגופניים והנפשיים של שומאן מקורם במחלת העגבת בה לקה. שומאן נפטר ב-29 ביולי 1856, בגיל ארבעים ושש, ככל הנראה מהרעלת כספית (בה השתמשו באותה עת לטיפול בעגבת). הוא נקבר בבון. בשנת 1880 הוקם על קברו פסל בדמותו.

ברהמס נשאר חבר קרוב של משפחת שומאן ותמך בקלרה, האלמנה המבוגרת ממנו בארבע עשרה שנים. הקשר בינו ובין קלרה נשאר אפלטוני, למרות אופיו הסוער והרגשי, והשניים עבדו יחדיו על פרסום יצירותיו של שומאן.

משפחתו

אביו של שומאן נפטר כאשר שומאן היה בן 16, באוגוסט 1826. באותו החודש התאבדה בטביעה אחותו אמילי. שבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1833 נפטרו אחיו יוליוס וגיסתו רוזאלי. בשנה זו ביצע שומאן את ניסיון ההתאבדות הראשון.

שומאן נישא לקלרה ויק בעקבות מאבק משפטי (באביה של קלרה ויק), ובשנת 1841 נולד ילדם הראשון. במהלך 13 השנים הבאות נולדו לזוג שבעה ילדים נוספים.

מיצירותיו המוכרות

פסלו של שומאן בצוויקאו

• 1834 - "קרנבל", אופוס 9,לפסנתר.
• 1839 - "הומורסקה", אופוס 20.
• 1840 - בעיקר מוזיקה קולית, לרבות מחזורי השירים הידועים: "אהבת המשורר", "זר שירים" (שני מחזורי שירים בשם זה למילותיהם של שני משוררים שונים), "אהבת אישה וחייה", "הדסים", "שירי קרנר".
• 1841 - הסימפוניה הראשונה, "האביב".
• 1842 - החמישייה לפסנתר ולכלי קשת ויצירות נוספות.
• 1842 - חלק ראשון של הקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אופוס 54.
• 1844 - חלק שני ושלישי של הקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אופוס 54.
• 1845 - הסימפוניה השנייה בדו מז'ור, אופוס 61.
• 1847 - שתי שלישיות פסנתר.
• 1851 - הסימפוניה הרביעית ברה מינור, אופוס 120 (גרסה ראשונה נכתבה ב-1841).
• 1852 - שירי המלכה מריה סטיוארט, אופוס 35.

הנצחה

הר שומאן באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של רוברט שומאן.

קישורים חיצוניים

• רוברט שומאן, ברשת החברתית Goodreads
• רוברט שומאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רוברט שומאן, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• רוברט שומאן, באתר ספוטיפיי
• רוברט שומאן, באתר AllMusic (באנגלית)
• רוברט שומאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רוברט שומאן, באתר Discogs (באנגלית)
• רוברט שומאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רוברט שומאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חגי חיטרון, עכבר העיר אונליין, רוברט שומאן: מבטים על גאון מיוסר, באתר הארץ, 22 בפברואר 2010
• חגי חיטרון, עכבר העיר אונליין, צלילה אל המעמקים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2010
• שירי שומאן בביצוע של אנה הנטלי, סרטון באתר יוטיוב
• רוברט שומאן, מחזור שירים, תירגם מגרמנית עידו אריאל, באתר הארץ, 7 באפריל 2021
• כתבי רוברט שומאן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)