ישראל רותם
ישראל (שרוליק) רותם (1926 – יוני 1994) היה ימאי, ששירת בפלמ"ח ובפלי"ם ופיקד על אוניות מעפילים (נתן ב, תל חי, כ"ג יורדי הסירה והתקווה). לאחר שחרורו הקים את חברת הספנות הקיבוצית וניהל את נמל אילת (1964–1970)[1][2].
_%D7%91%D7%9C%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94._%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-152655.jpg) | |
| לידה |
1926 העיר החופשית דנציג |
|---|---|
| פטירה |
יוני 1994 (בגיל 68 בערך) ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| כינויים נוספים | שרוליק |
| פעילות בולטת | ליווי מעפילים, הקמת חברת הספנות הקיבוצית |
| ידוע בשל | שירות בפלי"ם |
| תפקיד | מנהל נמל אילת |
| תקופת כהונה | 1964–1970 |
| בת זוג | פנינה רותם (כהן) |
| צאצאים | יצחק (צחי) רותם, יובל רותם |
  | |
ילדות עריכה
ישראל רותם היה הבן הצעיר של משפחת רוזנבוים ולו שתי אחיות גדולות. המשפחה עלתה לישראל מפולין בשנת 1926 והתיישבה במושבה רחובות. המשפחה חיה ברווחה כלכלית כשאבי המשפחה יצחק רוזנבאום היה מנהל סניף הבנק היחיד של המושבה. בשנת 1932 נפטר האב לאחר מחלה ממושכת והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים. עקב הקשיים הכלכליים לא היה יכול שרוליק להמשיך בלימודים לאחר בית הספר היסודי. בהמלצת חבר משפחה עבר ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי אותו סיים במחזור ו'.
פלמ"ח ופלי"ם עריכה
ב-1942 התגייס שרוליק לפלמ"ח פלוגה א. התנדב לפלי"ם ולמפעל ההעפלה שהיה שיא חייו.
_-_%D7%AA%D7%9C-%D7%97%D7%99_(ASIA)._%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%9D%D7%99%D7%95%D7%90%D7%A9_%D7%A6%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F_%D7%90%D7%91-151927.jpg)
_-_%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%94._%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-151986.jpg)
_-_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%94-152249.jpg)
ליווי אניות מעפילים עריכה
נתן ב' עריכה
הספינה נתן ב הפליגה מנמל מונופולי באיטליה ב־24 בספטמבר 1945 עם 73 מעפילים. מפקד הספינה היה ישראל רותם וה'גדעוני' היה יחזקאל שטרן (שביט). הספינה הגיעה, מבלי שהתגלתה על ידי הבריטים, לחוף שפיים ב-1 באוקטובר, והמעפילים הורדו באמצעות סירות. הספינה הפליגה מיד חזרה לאיטליה ועימה 15 ימאים ו'גדעונים' לתיגבור מפעל ההעפלה.
תל חי עריכה
ב־17 במרץ 1946 פיקד שרוליק על ספינת המעפילים "תל חי" שיצאה מנמל שליד מרסיי, מניפה דגל פנמה ועל סיפונה 736 מעפילים ממחנות פליטים בבלגיה ובמרסיי, ובידם אשרות כניסה לארץ דרום אמריקאית. זו הייתה אניית המעפילים הראשונה שהפליגה מצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה. התלוו אליו חיים מילר והאלחוטאי יואש צידון. הים היה סוער במהלך ההפלגה והספינה נאלצה למצוא מחסה מספר פעמים. ב־26 במרץ נתגלתה הספינה על ידי מטוס בריטי, וכעבור שעות מספר הופיעה משחתת בריטית והעלתה עליה קבוצת נחתים. האלחוטאי דיווח לארץ על התפיסה, ניתק את הקשר והשליך את מכשיר הקשר לים. לא היה עימות אלים. ב־27 במרץ הובאה הספינה לחיפה והמעפילים נשלחו למחנה מעצר בעתלית. המלווים הצליחו להתחמק מהמעצר. אנשי הצוות הזרים על הספינה הוחזרו לטורקיה אחרי שישבו כמעט חודשיים במעצר בעכו.
כ"ג יורדי הסירה עריכה
הספינה כ"ג יורדי הסירה הפליגה ב-2 באוגוסט 1946 מנמל בוקה דה-מגרה באיטליה עם 790 מעפילים. מפקדה היה ישראל רותם, מלווה נוסף היה שאול אורן וה'גדעוני' היה יצחק הקטין. במסגרת דפוס הפעולה של שילוב כלי שיט בהפלגות המעפילים, היו אמורים להתאחד עם נוסעים מספינה אחרת. אולם יומיים לאחר ההפלגה התקלקל מנועה של 'כ"ג יורדי הסירה' והתוכנית השתנתה כשהסירה שטה באמצעות מפרש.
הבריטים גילו את הספינה באזור קפריסין, וב-14 באוגוסט השתלטו עליה וגררו אותה לחיפה. לאחר שהשלטונות הודיעו על כוונתם לגרש את המעפילים לקפריסין –- מדיניות בריטית חדשה שיושמה לראשונה ימים ספורים קודם לכן על מעפילי 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' -- הכריזו המעפילים על שביתת רעב. לאחר מאבק אלים הם גורשו ב-18 באוגוסט, יחד עם מעפילי 'כתריאל יפה' והמלווים, לקפריסין.
התקווה עריכה
האונייה התקווה הפליגה ב־8 במאי 1947 מבוקה דה-מגרה באיטליה, כשעליה 1,414 מעפילים. מפקדה היה ישראל רותם, והמלווים הנוספים היו אלכס שור, מאיר פליק וה'גדעוני' נחום מנור. במהלך ההפלגה היו שתי לידות. ב־16 במאי גילה אותה מטוס סיור בריטי, וכעבור זמן מה החלה משחתת ללוותה. למחרת הצטרפו חמש משחתות נוספות, והן השתלטו על האנייה בהתקפת בזק, תוך הפעלת גז מדמיע, בהיותה במרחק קילומטרים אחדים צפונית לראש הנקרה. המעפילים הועברו באותו לילה לאניות גירוש שלקחו אותם לקפריסין. המלווים הסתתרו באונייה משם חולצו כעבור שעות אחדות. אנשי הצוות המתנדבים נעצרו יחד עם המעפילים במחנות בקפריסין;
קיבוץ מעגן מיכאל וחברת הספנות הקיבוצית עריכה
לאחר שחרורו מחיל הים עבר שרוליק להתגורר בקיבוץ מעגן מיכאל והיה מן הפעילים המרכזיים בהקמת הספנות הקיבוצית. בשנת 1956 יצא עם משפחתו לעיר טרייסט שבאיטליה כנציג חברת הספנות של הקיבוץ המאוחד. ב-1964 חזר ארצה ומונה כמנהל נמל אילת.
קישורים חיצוניים עריכה
- חברים מספרים - אתר הפלי"ם
- מפגש פלי"ם בקיסריה - 1989
- ישראל אוירבך, הספד לישראל רותם ז"ל באתר הפלי"ם.
- מלך בן ציון, היכרותי עם ישראל רותם באתר משמר המורשת הימית.
הערות שוליים עריכה
- ^ יעקב ארז, הפלמ"חניק ינהל את נמל אילת, מעריב, 11 בפברואר 1964
- ^ פקידים בכירים פורשים מרשות הנמלים, מעריב, 9 במרץ 1970