התקוה (אוניית מעפילים)

התקוה הייתה אוניית מעפילים שיצאה מאיטליה והגיעה לחופי ארץ ישראל במאי 1947 כשעל סיפונה 1,414 מעפילים.

התקוה

"התקוה"
תיאור כללי
סוג אונייה	ספינת מטען, שוברת קרח
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Globe, I. W. - Cleveland
הושקה	1897
אחריתה	הוצאה משירות ב-7 ביוני 1951, נגרטה ב-1951
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	741 טון
אורך	58 מטר
רוחב	9 מטר
מהירות	10 קשר

מסלול "התקוה"

מעפילים וחיילים בריטיים על סיפון האוניה לאחר הקרב והגרירה לנמל חיפה, 17 במאי 1947

תולדותיה

"גרשם" - בשירות משמר החופים האמריקאי

הספינה נבנתה בקליבלנד ב-1896 עבור משמר החופים האמריקאי ונקראה בשם: "גרשם" ("Gresham"). היא הופעלה בימת מישיגן עד תחילת מלחמת העולם הראשונה. השתתפה ב-1898 במלחמת ארצות הברית–ספרד.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שימשה את משמר החופים בחוף המזרחי של ארצות הברית וגם לאיתור צוללות באוקיינוס האטלנטי. לאחר שהוצאה מן השירות במשמר החופים שימשה כספינת סוחר להובלת בננות בשם TradeWinds.

"התקוה" - אוניית מעפילים

בתחילת 1947 נרכשה על ידי חברת .United Fruit Co שהייתה חברה אמריקאית בבעלות יהודית ושימשה ככיסוי לפעילותו של המוסד לעלייה ב'. הספינה החלה את דרכה לארץ ישראל במיאמי עם רב חובל שכיר לא-יהודי וצוות שרובו מתנדבים יהודים אמריקאים. רוב חברי הצוות היו חסרי הכשרה ימית, למעט שלושה מהם - מורי גרינפילד (Murray Greenfield), שהיה מלח בצי הסוחר האמריקני לפני כן, הרולד כץ (Harold Katz) ששירת שלוש שנים כקצין בצי האמריקני וסני ויינטראוב (Sonny Weintraub) מבולטימור ששירת כקצין אלחוט בצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה.

ממיאמי הפליגה הספינה לבלטימור לצורך תיקונים. בתחילת מרץ אותה שנה הפליגה לליסבון, שם שופצה ונבנתה לצורך הובלת עולים. על הכנת הספינה בליסבון היה אחראי יהודה בהרב, איש המוסד לעלייה ב' שפעל בכיסוי נציג חברת .United Fruit Co תחת השם הבדוי רב החובל דיאמונד.

המשטרה הפורטוגזית עצרה את בהרב כיוון שחשדה בייעודה של הספינה. מיד עם העצרו הצליחה הספינה לצאת את הנמל כיוון שעגנה במעגן ולא הייתה קשורה לרציף. הספינה הפליגה למרסיי ואחר כך המשיכה לפורט דה בוק בדרום צרפת. בהרב שוחרר זמן קצר לאחר שנעצר.

הספינה הגיעה לאיטליה וחלק מן המעפילים עלו לספינה מסירות במעגן פורטוונרה (Portovenere) שבמפרץ לה ספציה. השאר עלו לספינה בנמל בוקה די מגרה (Bocca di Magra), דרומית ללה ספציה. "התקוה" הפליגה לארץ ישראל ב-8 במאי 1947, כשעל סיפונה 1,414 מעפילים. רב החובל היה פדני ילין, מפקד הספינה היה ישראל רותם, איש הפלי"ם ונלוו אליו אלכס שור ומאיר פליק.

ההפלגה עברה ללא אירועים חריגים עד שב-16 במאי התגלתה הספינה על ידי מטוס בריטי בסמוך לחופי הארץ. זה הזניק מיד משחתת שנצמדה לספינה. למחרת כבר הוקפה על ידי שש אניות של הצי הבריטי. על אף התנגדות שגילתה במשך מספר שעות, הספינה הובאה לחיפה. בזמן ההתנגדות, ביקש מפקד הספינה מאחד מהנערים שעבדו על הספינה, חיים כהן בן ה-16, לנהל את המשא ומתן במקומו, כדי שלא להסגיר כי הוא מפקד הספינה ואיש הגנה.

הספינה נגררה לנמל חיפה ב-17 במאי בשעות הערב ועד השעה 2:00 בלילה הועברו ממנה רוב המעפילים אניות גירוש שיצאו למחנה המעצר בקפריסין: אמפייר קומפורט, אמפייר ראסט, אמפייר לייפגארד ואמפייר שאלטאר. העברת המעפילים עברה בלא התנגדות משמעותית. על פי הדיווחים בעיתונות -מניין המגורשים היה 1411, מהם 895 גברים, 479 נשים, 37 ילדים ושישה אנשי צוות בעלי אזרחות אמריקנית שנחקרו בנמל, וגורשו אף הם לקפריסין.

שמונה ממעפילי האוניה נשלחו למחנה המעצר בעתלית - בני זוג עם תינוק בן יומו, שני חולי לב וזוגתו של אחד מהם, נער בן 16 שנפצע ככל הנראה במהלך המאבק עם הבריטים על הסיפון, וצעיר נוסף שחלה.. כתב העיתון הניו-יורקי מארגען זשורנאל, שמואל איזבאן שסיקר את מסעה של הספינה נשלח אף הוא לקפריסין, אולם בהמשך הושב לארץ ישראל ומשם גורש לפריז. על סיפון הספינה הובאו גם שני ספרי תורה.

ארבעת הספינות הבריטיות שגירשו את מעפילי התקוה לקפריסין, העלו עם שובן 1,125 מעפילים ששהו במחנה המעצר ושוחררו לעליה במסגרת מכסת הסרטיפיקטים.

בשירות מדינת ישראל חיל הים הישראלי

האונייה היא אחת מתוך 10 אוניות המעפילים המכונות "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה – אוניות שנרכשו בארצות הברית/קנדה ואשר גודלן יחסית לספינות שנרכשו באירופה אפשר שינוי משמעותי בהיקף ההעפלה אחרי מלה"ע (מורי גרינפילד – מתנדב באונייה – כתב עליהן ספר בשם "הצי הסודי של היהודים").

האניה הייתה קשורה לרציף בנמל חיפה כחלק מצי הצללים עד אפריל 1948, שאז הופעלה על ידי חברת "אניות וספינות" לשם הבאת עולים ממחנות המעצר בקפריסין ומצרפת לארץ ישראל.

בספטמבר הוכשרה לשירות בחיל הים, בו שרתה תחת הקוד ק-22. לאחר שחיל הים החזירה ל"חברת אניות וספינות" היא נמכרה לבעלים יהודי בשם הנרי פרזנטה שניסה להשתמש בה כספינת נוסעים בשם א.מ. 25 "התקווה". ניסיון זה נכשל והספינה הוכרזה כבלתי כשירה לשייט. בעקבות כך הוצאה מן השירות ונגרטה ב-1951.

מורי גרינפילד ארגן מפגש בין משיטי "התקוה" למעפיליה בישראל בשנת 2007.

מורי גרינפילד ששירת על אונית התקוה בתור קצין שני, בכנס מעפילי אונית התקוה ובני משפחותיהם במאי 2023

במאי 2023 נערך כנס של מעפילי התקוה ובני משפחותיהם בעמותת ארגון מעפילי קפריסין.

לקריאה נוספת

• הלל ירקוני, ספינות מעפילים מא-עד ת' : או מ-"כוכב" עד "קרב עמק איילון", הוצאת חלונות/גוונים, 2005, עמ' 98.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התקוה בוויקישיתוף

• פרטים ותמונה, באתר המוזיאון הימי הלאומי בחיפה
• 1400 עולי "התקווה" גורשו לקפריסין, דבר, 18 במאי 1947
• מעפילי התקוה באי הגירוש, דבר, 19 במאי 1947
• גורשו מעפילי 'התקוה' לקפריסין, הארץ, 18 במאי 1947 (המשך)
• מעפילי 'התקוה' בקפריסין, הארץ, 19 במאי 1947
• לונדון רואה באי התנגדות מעפילי 'התקוה' סימן ל'מדיניות יהודית חדשה', הארץ, 20 במאי 1947
• 1425 מעפילי 'התקוה' במחנות קפריסין, המשקיף, 19 במאי 1947
• 'התקוה' בעיני לונדון, הַבֹּקֶר, 20 במאי 1947
• גורשו 1,400 מעפילי 'התקוה' לאחר שהובאו לחיפה, המשקיף, 18 במאי 1947
• סיפור הפלגת 'התקווה' באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
• ניצן צבי כהן, ‏הזיכרונות, הגבורה, התשוקה לחיים: מעפילי ספינת 'התקוה' נפגשו, 76 שנים אחרי יציאתה לדרך, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 במאי 2023