כלורופלסט
כְּלוֹרוֹפְּלַסְט (באנגלית: Chloroplast) או פְּלַסְטִידָה יְרֻקָּה הוא פלסטידה המצויה בתאיהם של כמעט כל הצמחים והאצות, והמשמש לביצוע פוטוסינתזה. שמו של הכלורופלסט הגיע מהכלורופיל המצוי בו.
 | |
| שיוך |
פלסטידה  |
|---|---|
| התפתחות מתוך |
Proplastid |
| תיאור ב |
The New Student's Reference Work |
| מזהים | |
| קוד MeSH |
A11.284.430.214.190.875.700.140 |
| מזהה MeSH |
D002736 |
  | |
מבנה
עריכהלכלורופלסט צורה אליפסית. הוא בנוי משתי ממברנות עשויות שכבה כפולה של פוספוליפידים. הממברנה עוטפת נוזל צמיג הקרוי משתית (סטרומה), בתוכו יש DNA של הכלורופלסט. בסטרומה מסתעפת עוד ממברנה פנימית היוצרת מדורים רבים אשר נערמים זה על זה כצביר של דיסקיות. צבירים אלה נקראים גרנה, וביחיד גרנום. כל דיסקית כזו נקראת תילקואיד.
הכלורופלסט הוא פלסטידה; זהו שם כולל לקבוצה של אברונים המצויים בצמחים ובאצות והמשמשים בתהליכים מטבוליים ובאגירת אנרגיה. הכלורופלסט נמצא רק בתאי צמחים המקיימים את תהליך הפוטוסינתזה (הטמעה). בתהליך זה הכלורופלסט מרכיב גלוקוז ופחמימות אחרות, ממים ומפחמן דו-חמצני על ידי ניצול אנרגיית השמש. אנרגיית השמש נקלטת על ידי פיגמנטים (צבענים). לרוב הפיגמנט הוא כלורופיל אשר צבעו ירוק, אך לעיתים הפיגמנט הוא הפיגמנט הכתום-אדום קרוטנואיד. הכלורופיל מעניק, איפוא, לחלקיו הירוקים של הצמח את צבעם. הכלורופלסט גם מייצר חלק מתנובת ה-ATP של התא, שהוא מולקולה עתירת אנרגיה המאפשרת את התהליכים צורכי האנרגיה בתא. הוא זה שמביא את צבעו הירוק של הצמח.
התפתחות הכלורופלסט
עריכהעל פי התאוריה האנדוסימביוטית, חיידקים אווירניים ביצעו אנדוסימביוזה של הכלורופלסט (כמו גם המיטוכונדריון), שנוצר מחיידקים קדומים פוטוסינתטיים, ולא הצליחו לעכלם; אט-אט הכלורופלסט הפך תלותי והחל לקיים אנדוסימביוזה עם הפונדקאי שלו עד שהפך לאנדוסימביונט, לכלורופלסט ה"מודרני". התאוריה נובעת מהדמיון הרב בין הכלורופלסט לבין חיידקים פוטוסינתטיים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כלורופלסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כלורופלסטים, דף שער בספרייה הלאומית
