כריסטו וז'אן-קלוד

זוג נשוי שפעלו כאמני סביבה

כריסטו יבשב (Christo Javacheff;‏ 13 ביוני 193531 במאי 2020) וז'אן קלוד (נולדה כז'אן קלוד דנאט דה גוילבו, Jeanne-Claude Denat de Guillebon;‏ 13 ביוני 193518 בנובמבר 2009) היו זוג נשוי מארצות הברית שפעלו כאמני סביבה. החל משנות ה-60 השניים יצרו יחד ברחבי העולם, כאשר עד לשנת 1994 חתמו על עבודתם בשם "כריסטו".

כריסטו וז'אן-קלוד
Jean-Claude and Christo, May 2009 (4) (cropped).jpg
תחום יצירה אמנות אדמה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות ריאליזם חדש עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Valley Curtain, The Floating Piers, The London Mastaba, השערים, The Pont Neuf Wrapped, The Umbrellas, L'Arc de Triomphe, Wrapped עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרימיום אימפריאל (1995)
דב ברלין (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
christojeanneclaude.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כריסטו יבשב
Христо Владимиров Явашев
לידה 13 ביוני 1935
גברובו, ממלכת בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במאי 2020 (בגיל 84)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Христо Владимиров Явашев עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הלאומית לאמנויות, סופיה (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1953 – 31 במאי 2020 (כ־67 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית תיאודור הויס (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Christo signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ז'אן קלוד
לידה 13 ביוני 1935
קזבלנקה, מדינת החסות הצרפתית במרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בנובמבר 2009 (בגיל 74)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jeanne-Claude Denat de Guillebon עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 18 בנובמבר 2009 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הם הוכרו בזכות סגנון עבודתם הכוללת עטיפת חפצים ומבנים מפורסמים בכמויות אדירות של בד, בהם חוף באורך של 2.4 קילומטר באוסטרליה, בניין הרייכסטאג בברלין, גשר הפון נף בפריז, וכן פרויקט השערים בסנטרל פארק בניו יורק.

ביוגרפיהעריכה

שני בני הזוג נולדו באותו יום ובאותה שנה. כריסטו נולד בגברובו שבבולגריה והוא למד אמנות, פיסול ועיצוב תפאורה באקדמיה בסופיה (1956-1953) ובאקדמיה בווינה (1956). ז'אן קלוד נולדה בקזבלנקה שבמרוקו למשפחה צרפתית ולמדה פילוסופיה ולטינית באוניברסיטת תוניס[1]. הם נפגשו לראשונה בפריז באוקטובר 1958 כאשר כריסטו קיבל הזמנה לצייר פורטרט של אמה של ז'אן קלוד. בשנת 1964 עבר הזוג להתגורר בניו יורק[1].

ז'אן קלוד נפטרה בבית חולים בניו יורק מסיבוכים של מפרצת במוח, ב-18 בנובמבר 2009[1]. כריסטו נפטר במאי 2020. בפברואר 2021 ערך בית מכירות האמנות סותבי'ס תערוכה ומכירה פומבית של היצירות שאספו במשך השנים[2].

יצירות הזוגעריכה

במשך השנים סירבו הזוג לעסוק במשמעות התאורטית של עבודתם. עטיפת מבנים מפורסמים וגדולים גורמת לצופה לזווית מבט חדשה על הנופים היום-יומיים המקיפים אותו ועל הקשר שבין המבנים פרי יצירת האדם לבין הטבע המקיף אותם. הבדים שעוטפים את המבנים מציתים את הדמיון וגורמים לסקרנות לגבי מה נמצא מאחוריהם. כמו כן הבדים עושים שימוש במוטיבים כמו צל, אור ונפח[3].

יצירות הנוף של הזוג קשורות לאמנות האדמה שהתפתחה בארצות הברית בשנות השישים. היצירות של הזוג לא יכולות היו להישאר במקומן מעבר לכמה ימים ולכן הן הופכות למופע (happening) שבו תהליך ההקמה, התיעוד והפירוק הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה[3].

הזוג החל לעסוק בעטיפת אובייקטים עוד בפריז כשהם עוטפים חפצים קטנים כמו זרי פרחים או שולחנות בבדים או בגיליונות פלסטיים.

עבודות בולטותעריכה

חוף עטוף

  ערך מורחב – חוף עטוף

"חוף עטוף" הייתה יצירת הנוף הראשונה בקנה מידה גדול של כריסטו וז'אן קלוד, במסגרתה נעטפו החופים והמצוקים לאורך רצועת חוף באורך של כ-2.4 ק"מ בעיירה ליטל ביי (Little Bay), מדרום לסידני, אוסטרליה, בבד לבן שנקשר לסלעים עם חבלים. החוף היה עטוף החל מ-28 באוקטובר 1969 ולמשך 10 שבועות.

 
פון נף עטוף

פון נף עטוף

"פון נף עטוף" היה פרויקט עטיפתו של פון נף, גשר ידוע במרכז פריז מעל נהר הסן. הגשר נעטף ביריעות בד בצבע אבן חול זהובה, שנקשרו לגשר בחבלים שהבליטו את המבנה הארכיטקטוני מתחת ליריעות הבד. עטיפת הגשר הושלמה ב-22 בספטמבר 1985, והושארה למשך של כשבועיים. לפי ההערכות צפו בפון נף עטוף כ-3 מיליון איש[4].

הרייכסטאג עטוף

ב-1995, לפני תחילת עבודות השיפוץ של בניין הרייכסטאג בברלין, נעטף הבניין ביריעות בצבע כסוף שנקשרו אל המבנה בחבלים כחולים. עטיפת הרייכסטאג הושלמה ב-24 ביוני 1995 והוצגה למשך כשבועיים. את תכנונו של הפרויקט החלו כבר ב-1971 אך השלימו אותו רק ב-1995, לאחר שנים של משא ומתן. חמישה מיליון בני אדם ביקרו במקום כדי לחזות ביצירה. על פי טענתה של ז'אן-קלוד, הם הוציא על הפרויקט יותר מ-13 מיליון דולר במשך השנים, מהם 150 אלף דולר דמי שכירות ששולמו לממשלת גרמניה[5].

השערים

  ערך מורחב – השערים

"השערים" היו סדרה של שערים שהוצבו לאורך שבילי סנטרל פארק בעיר ניו יורק למשך כשבועיים, מה-12 עד 27 בפברואר 2005[6]. מכל שער נתלה בד ניילון בצבע זעפרן (גוון של כתום). בסך הכל הוצבו 7503 שערים לאורך כ-37 קילומטרים משבילי הפארק[7].

 
המזחים הצפים

המזחים הצפים

"המזחים הצפים" היו מבנה של מזח צף מכוסה בבד צהוב, ברוחב של כ-16 מטר ובאורך כולל של כ-3 ק"מ, שיצר מעבר להולכי רגל על פני אגם איזאו שבצפון איטליה, בין סולצאנו, מונטה איזולה והאי סאן פאולו[8]. המזחים הצפים נפתחו לקהל למשך כ-שבועיים, מ-18 ביוני ועד 3 ביולי 2016. המזחים הצפים זכו לפופולריות רבה; הרשויות באיטליה העריכו שלפחות 1.2 מיליון איש ביקרו בהם במשך 16 הימים בהם היו פתוחים לקהל, הרבה מעבר לצפוי. זה היה הפרויקט המשמעותי הראשון של כריסטו מאז פטירתה של ז'אן-קלוד[9].

מעל הנהר

בשנת 1994 הכריזו כריסטו וז'אן-קלוד על תוכניות לפרויקט עתידי, שכותרתו "מעל הנהר, שיוקם על נהר ארקנסו בין סלידה, קולורדו, וקניון סיטי, קולורדו, במדרון המזרחי של הרי הרוקי. תוכניות הפרויקט דורשות השעיה אופקית של 10.8 ק"מ (6.7 מייל) של לוחות בד מחזירי אור ושקופים גבוה מעל המים, על כבלי פלדה המעוגנים בגדות הנהר. תוכניות הפרויקט קראו להתקנתו למשך שבועיים, לכל המוקדם, ולהשאיר את הנהר פתוח לבילוי במהלך ההתקנה. התגובה בקרב תושבי האזור הייתה עזה, כאשר התומכים קיוו לפריחה תיירותית והמתנגדים חששו שהפרויקט יהרוס את הנוף ויגרום נזק למערכת האקולוגית של הנהר. מדריך רפטינג מקומי אחד השווה את הפרויקט ל"תליית פורנוגרפיה בכנסייה". תביעה נגד חטיבת הפארקים וחיות הבר של קולורדו הוגשה ב-22 ביולי 2011 על ידי קבוצה מקומית שהתנגדה לפרויקט. בנובמבר 2011הרשויות הפדרליות אישרו את הקמתו של המיצב[10]. אך מאבקים משפטיים מנעו את הקמתו.

בינואר 2017, לאחר בחירתו של הנשיא טראמפ, כריסטו ביטל את הפרויקט השנוי במחלוקת תוך ציון מחאת הממשל החדש וכן עייף מהמאבק המשפטי הקשה שניהלו תושבים מקומיים[11].

שער הניצחון עטוף

פרויקט עטיפתו של שער הניצחון בפריז הוא פרויקט שנהגה על ידי כריסטו וז'אן קלוד אך בוצע רק לאחר מותם[12]. שער הניצחון נעטף בבד כחול-בסוף שנקשר אל שער הניצחון בחבלים, והושלם ב-18 בספטמבר 2021[13].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כריסטו וז'אן-קלוד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 אביטל בורג, האמנית ז'אן קלוד, אשתו של כריסטו, מתה בגיל 74, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2009
  2. ^   איתמר זהר, בחייהם הם הסתתרו מאחורי יריעות ענק, כעת אפשר לראות את היצירות שאספו, באתר הארץ, 14 בפברואר 2021
  3. ^ 1 2 חגית פלג-רותם, ‏תערוכה המוקדשת לאמן הסביבתי המפורסם כריסטו תיפתח בת"א, באתר גלובס, 8 באפריל 2010
  4. ^ בני אבני, ביום בהיר אפשר לעטוף לנצח, חדשות, 28 במאי 1993
  5. ^ כריסטו מתכנן לתלות כילה ענקית מעל נהר בקולורדו ולמלא את הסנטרל פארק בניו יורק במסגרות פלדה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2002
  6. ^ חיים הנדוורקר, המיצב של כריסטו וז'אן קלוד בסנטרל פארק יימשך בזכות השלג, באתר הארץ, 2 במרץ 2005
  7. ^ ניו יורק טיימס, מיצג של האמנים כריסטו וז'אן קלוד בסנטרל פארק בפברואר, באתר הארץ, 16 בינואר 2005
  8. ^   רות פרל בהריר, האמן כריסטו העלה מיצב שמאפשר למבקרים "ללכת על המים" בצפון איטליה, באתר הארץ, 20 ביוני 2016
  9. ^   שני ליטמן, פופולרי מדי: מיצב הטיילת הצפה של כריסטו נסגר לתחזוקה, באתר הארץ, 25 ביוני 2016
  10. ^ דניאל ראוכוורגר, לאחר מאבק של 18 שנה: האמן כריסטו יכסה בבד את נהר ארקנסו, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2011
  11. ^   מלני שטרן, בגלל בחירת טראמפ: האמן כריסטו ביטל מיצב גדול בקולורדו, באתר הארץ, 28 בינואר 2017
  12. ^   בקרוב שער הניצחון בפריז הולך להיראות אחרת לגמרי, באתר הארץ, 22 ביוני 2021
  13. ^   ספי הנדלר, זה הפרויקט המוגזם והראוותני ביותר שהם הגו, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2021