ויקיפדיה

כשרות משפטית

יכולתו של כל אדם ליהנות מזכויות ולשאת בחובות

כשרות משפטית היא יכולתו של כל אדם, מיום לידתו ועד מותו[1], ליהנות מזכויות ולשאת בחובות, אשר טומנות בחובן משמעות משפטית כלשהי. החוק אשר מסדיר את נושא הכשרות המשפטית בישראל הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (להלן: "חוק הכשרות המשפטית").

הגבלת הכשרות המשפטית בחוק עריכה

על אף העובדה כי כל אדם זכאי לבצע פעולות משפטיות, קיימות אוכלוסיות מסוימות אשר החוק הישראלי או בית המשפט (באמצעות פסק דין)[2] מגבילים את יכולתן לבצע פעולות משפטיות מסוימות. במקרים כאלו, ימונה אפוטרופוס.[3]

אפוטרופוס הוא אדם שממונה על ידי בית המשפט על מנת שידאג לאדם (קטין או בגיר), אשר בשל מצבו אינו מסוגל לדאוג לעצמו. ההגדרה המשפטית לאדם זה היא "חסוי".

קטינים עריכה

פעולה משפטית של קטין, שטרם מלאו לו 18 שנים[4], טעונה הסכמה של נציגו (הוריו של הקטין או האפוטרופוס שלו)[5].

הסכמה זו יכולה להינתן מראש לפעולה מסוימת או לסוג מסוים של פעולות. זכותו של נציג הקטין לבטל את הסכמתו לפעולה המשפטית, כל עוד לא נעשתה.[6]

במקרים בהם נעשתה פעולה משפטית של קטין ללא הסכמתו של נציגו, ניתן יהיה לבטלה בתנאים מסוימים.[7]

החוק קובע סייגים ליכולת לבטל פעולה משפטית של קטין, גם אם התבצעה ללא הסכמת נציגו, וזאת בהתקיים אחד מן המקרים הבאים[8]:

  1. הקטין ביצע פעולה משפטית "שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה" (ולא נגרם נזק לקטין או לרכושו)
  2. הפעולה התבצעה בין קטין לבין אדם שלא ידע (ולא היה מצופה שידע) כי מדובר בקטין (ולא נגרם נזק לקטין או רכושו).

קיימים מקרים בהם לא יהיה כל תוקף משפטי לפעולותיו של הקטין אם התבצעו ללא הסכמת נציגו. לדוגמה - קבלת שירות באשראי, רכישת נכס באשראיו ועוד.[9]

תלותו של הקטין בהורים, האפוטרופסים הטבעיים, הולכת ונחלשת ככל שהוא הופך עצמאי יותר, בין אם בשל התבגרותו ופיתוח כושר להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות, ובין אם בשל כך שהמחוקק רואה בו עצמאי יותר.[10]

הורי הקטין כאפוטרופסים עריכה

ככלל, הוריו של קטין ייחשבו כאפוטרופסים הטבעיים שלו.[11] כחלק מתפקיד זה נדרשים ההורים לדאוג למכלול צרכיו של הקטין (לימודים, שמירת נכסיו, קביעת מקום מגוריו וכיוצ"ב).[12] חובתם זו של ההורים אינה מסתכמת אך בביצוע פעולות אלה, אך נדרשת מהם עמידה ברף מסוים הנוגע לאיכות גידול הקטין. ההורים חייבים לנהוג לטובת הקטין "כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".[13] חובות אלה עולים בקנה אחד עם האחריות החלה על ההורים במשפט העברי בברייתא במכת קידושין, וכפי שמשתקף בדיוני הכנסת על חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.[14]

החוק קובע כי טיפול בקטין וקבלת החלטות שונות הנוגעות לדרך גידולו יתקבלו על פי הסכמת שני ההורים. עם זאת, קיימות נסיבות מיוחדות בהן יוכל הורה לפעול על דעת עצמו.[15]

במקרים בהם לא הגיעו ההורים להסכמה בנוגע לנושא הקשור לטיפול בקטין, בית המשפט עשוי להתערב ולתת מענה, והכל בהתאם לסיטואציה:[16]

  1. מחלוקת בנוגע לרכוש הקטין - רשאי כל אחד מן ההורים לפנות לבית המשפט לשם הכרעה.
  2. מחלוקת בכל עניין אחר - רשאים שני ההורים ביחד לפנות לבית המשפט, אשר קודם לכן יפעל להבאת ההורים להסכמה בניהם ורק אחר כך, אם ראה לנכון, יכריע בסוגיה בעצמו.

בשל העובדה כי גידול ילדים (ובעיקר קטינים) הוא נושא מורכב אשר כולל בחובו החלטות רבות שמקבלים ההורים בנוגע לגידולם, החלטות שלעיתים עלולות לפגוע בקטין (בדרך זו או אחרת), הוגדרה בחוק מסגרת האחריות החלה על ההורים, לפיה לא ישאו ההורים באחריות לנזק שגרמו לקטין או לרכושו (תוך מילוי תפקידם כאפוטרופסים), אלא אם פעלו שלא בתום לב או שפעלו שלא לטובתו של הקטין).[17]

על אף סמכותם הכמעט בלעדית של הורים בניהול חייו של הקטין, סמכות זו אינה בלתי מוגבלת וקיימים מקרים בהם אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין, מבלי שבית המשפט אישר אותן מראש. לדוגמה - פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו (או קרובי הוריו[18]) נתינת ערבות וכיוצא בזה.[19]

מנגד, עומדת חובתו (המשפטית) של הקטין לציית להוריו בכל עניין הנוגע לאפוטרופסותם.[20]

פסול דין עריכה

אדם שמגיע לגיל 18, הופך מבחינה משפטית מקטין לבגיר. מרגע זה, הוריו מסיימים את תפקידם כאפוטרופסים (הטבעיים) שלו והם מנועים מלבצע במקומו כל פעולה או לקבל החלטות בעבורו.[21]

עם זאת, במקרים בהם אדם בגיר אינו מסוגל לדאוג לענייניו, בשל מחלת נפש או ליקוי כלשהו בשכלו, רשאי בית המשפט, לבקשת בן זוגו או קרובו (או היועץ המשפטי לממשלה ובא כוחו), להכריז עליו כפסול דין ולמנות לו אפוטרופוס, אך זאת רק לאחר ששמע את אותו אדם או נציגו.[22]

על מנת לענות על דרישות החוק, נדרש כי אותו אדם לא יהיה מסוגל לשלוט ולנהל היבטים בסיסיים רבים בחייו, דוגמת טיפול בבריאותו ובעניינו הכספיים. לעניין זה, אין זה מספיק שלאותו אדם יהיה קושי בניהול אספקט מסוים בחייו, אלא נדרשת אי יכולת כללית.

ההחלטה של בית המשפט לפסול את כשירותו המשפטית של אדם בוגר אינה סופית, וניתן לבטל החלטה זו, במקרה ובו בית המשפט סבר שההכרזה על הפסלות הייתה לא מוצדקת או כי חדלו להתקיים התנאים שהצדיקו את ההכרזה.[23]

באשר לירידה קוגניטיבית (בעיקר במצבי דמנציה מסוגים שונים), גם לאחר הכרזה על בגיר כפסול דין יש לוודא כי מעודדים אותו להשמיע את דעתו עד כמה שניתן בכל סיטואציה בה נדרשת קבלת החלטות. יש לעשות שימוש בהסברים ברמתו וניסיון להבין את רוח רצונותיו. במידה וקיימת ירידה קוגניטיבית מסוימת אך עדיין יש יכולת להביע רצונות ברמה סבירה, ניתן למנות "תומך בקבלת החלטות" במקום אפוטרופוס מלא.[24]

אין לנסות ולאלץ אדם לקבל החלטה בכיוון מסוים, ואין לפרש את רצונותיו באופן שונה מהמשתמע מדברים קודמים, טרם הירידה הקוגניטיבית.[25]

הליך ההכרזה על פסול דין עריכה

פירוט בנוגע להליך הפורמלי להכרזה על אדם כפסול דין ניתן למצוא בתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי דין וביצוע).

מינוי אפוטרופוס עריכה

התנאים למינוי אפוטרופוס עריכה

החוק מונה מספר מצבים בהם יתאפשר מינוי אפוטרופס[26]:

  1. לעובר
  2. לקטין שאחד או שני הוריו מתו
  3. לקטין ששני הוריו הוכרזו כפסולי דין
  4. לקטין שהאפוטרופסות של הוריו נשללה מהם (לפי סעיף 27 לחוק הכשרות המשפטית)
  5. לקטין שהאפוטרופסות של הוריו (או אחד מהם) הוגבלה (לפי סעיף 29 לחוק הכשרות המשפטית).
  6. לקטין שהוריו אינם מסוגלים או נמנעים למלא את חובותיהם כלפי הקטין (לפי סעיפים 14-32 לחוק הכשרות המשפטית)
  7. לפסולי דין
  8. לאדם אחר שאינו יכול (באופן קבוע או זמני) לדאוג לענייניו (כולם או מקצתם) ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו.
  9. לאדם שאין אפשרות לזהותו

במידה ונדרש מינוי אפוטרופוס לקטין, ייתן בית המשפט עדיפות לבן משפחתו של הקטין, אלא אם כן סבר כי בנסיבות העניין ותוך התחשבות בטובת הקטין, עדיף למנות אדם שאינו קרוב משפחה.[27]

בטרם יחליט על מינוי אפוטרופוס, ישמע בית המשפט את דעת החסוי לנושא ויברר האם הוא מבין את משמעות המעשה ואת השלכותיו.[28]

זהות האפוטרופוס עריכה

לתפקיד האפוטרופוס יכולים להתמנות אחד מאלה[29]:

  1. אדם פרטי
  2. תאגיד (מוסד, קרן, עמותה. לדוגמה: "הקרן לטיפול בחסויים")[30]
  3. האפוטרופוס הכללי[31]
  4. ועדת אפוטרופסות לנפגעי השואה - ועדה שהוקמה לשם מתן מענה לטיפול בניצולי שואה ואשר מורכבת מנציג משרד הבריאות ונציג גוף המטפל בענייני ניצולי השואה.[32]

בית המשפט רשאי למנות לחסוי יותר מאפוטרופוס אחד.

חובותיו של האפוטרופוס עריכה

בדומה לאחריות החלה על הורי קטין (המתפקדים כאפוטרופסים הטבעיים שלו), חייב האפוטרופוס למלא את תפקידו כאשר טובת החסוי עומדת מול עיניו בכל שלב, וזאת "כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין".[33] חובה זו אינה רלוונטית רק לאפוטרופסים טבעיים או לאפוטרופוסים שמונו על ידי בית משפט, אלא על כל אפוטרופוס באשר הוא, אף אם פוטר, התפטר, נפל פגם במינויו או מכל סיבה אחרת.[34] המטרה היא להכיר באפוטרופוס הלכה למעשה מחד, אך להדגיש כי כל חובותיו של אפוטרופוס חלות אף עליו וזאת על מנת שלא לפגוע בטובתו של החסוי מאידך.

לעיתים נוצר מצב בו על האפוטרופוס להיות נאמן לשני צדדים בו זמנית, או שאינטרס אישי של האפוטרופוס עלול להתנגש באינטרס של החסוי. במקרים כאלו ועל מנת למנוע מצב בו עלולה להיפגם טובת החסוי בשל חשש לניגוד אינטרסים נקבע בחוק כי:

בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן זוגו או קרוביו של האפוטרופוס (חוץ ממתנות הניתנות לחסוי), ובפעולה משפטית בין החסוי לבין חסוי אחר של אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית המשפט או אפוטרופוס אחר שנתמנה למטרה זו אישר זאת מראש.[35]

סמכויותיו של האפוטרופוס עריכה

האפוטרופוס מוסמך לעשות ככל הדרוש לשם מילוי תפקידו. עם זאת, סמכות זאת אינה בלתי מוגבלת וקיימים מקרים בהם יזדקק האפוטרופוס לאישור בית המשפט על מנת לבצע פעולות מסוימות. לדוגמה - השכרת דירה, נתינת ערבות וכיוצ"ב.[36]

פיקוח על האפוטרופוס עריכה

על מנת שניתן יהיה לוודא כי האפוטרופוס פועל לפי אמות המידה שנקבעו בחוק וכי פעולותיו עומדו בקנה אחד עם טובת החסוי, קיים מנגנון פיקוח שנועד לוודא את זה. חוץ מסמכותו של בית המשפט להביא להגבלת סמכותו של אפוטרופוס ואף לפיטוריו, אם סבר כי פעל שלא כשורה, חייב האפוטרופוס בחובות דיווח מסוימות לאפוטרופוס הכללי:

  1. האפוטרופוס חייב להגיש לאפוטרופוס הכללי, תוך שלושים ימים מיום מינויו, דו"ח הכולל פירוט של כל נכסי החסוי (כולל חובותיו), אלא אם כן פטר אותו האפוטרופוס הכללי מחובה זו או שדחה את מועד הגשת הדו"ח.[37]
  2. בית המשפט רשאי להורות לאפוטרופוס להגיש לאפוטרופוס הכללי (תוך שלושים יום מיום מינויו) שומה על שווי נכסי החסוי (אשר תיערך על ידי שמאי או אדם אחר).[38]
  3. האפוטרופוס חייב לנהל חשבונות שוטפים לגבי כל הקשור לנכסי החסוי ולהגיש פעם בשנה (ועם סיום תפקידו) לאפוטרופוס הכללי דו"ח על פעולותיו. הדו"ח יכלול פרטים על התקבולים והתשלומים שנעשו בנכסי החסוי ופרטים אחרים הקשורים לניהול רכוש החסוי, בצירוף אסמכתאות מתאימות.[39]

סיום תפקיד האפוטרופוס עריכה

ישנם מספר מקרים אשר בהתקיימם יסיים האפוטרופוס את תפקידו:

  1. במידה ומעוניין האפוטרופוס לסיים את תפקידו הוא נדרש לקבל את אישור בית המשפט לכך.[40]
  2. בית המשפט רשאי לפטר אפוטרופוס אם סבר כי לא מילא את תפקידו כראוי (או בשל כל סיבה אחרת).[41]
  3. כאשר קטין מגיע לגיל בגרות פוקעת האפוטרופסות.[21]
  4. כאשר בית המשפט מבטל אפוטרופסות על פסול דין.[21]
  5. על מי שאינו קטין או פסול דין - אם קבע בית המשפט שחדלו סיבות האפוטרופסות או שהושגה מטרתה.[21]
  6. עם מותו של חסוי.[21]
  7. שלילה מיידית אך זמנית של אפוטרופוסות עם הגשת כתב אישום נגד האפוטרופוס בגין רצח, ניסיון רצח או אונס במשפחה. אפוטרופוסות תשלל לצמיתות עם הרשעתו של האפוטרופוס[42].

לקריאה נוספת עריכה

  • נתנאל ר. בושרי (2019), קטינים במשפט: מתלות לעצמאות (הוצאת שהם)
  • גבריאל הלוי, מחלות הנפש בחקיקה ובפסיקה במשפט האזרחי, לאור התפתחותה של הפסיכיאטריה הדינאמית, משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 3 עמוד 11, 2010

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית
  2. ^ סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית
  3. ^ ככלל, לא ימונה על ידי בית המשפט אפוטרופוס לקטין, שכן על פי החוק, הורי הילד הם האפוטרופסים הטבעיים שלו.
  4. ^ סעיף 3 לחוק הכשרות המשפטית
  5. ^ סעיף 80 לחוק הכשרות המשפטית
  6. ^ סעיף 4 לחוק הכשרות המשפטית
  7. ^ לפי סעיף 5 לחוק הכשרות המשפטית, הביטול יבוצע על ידי נציגו של הקטין, ואם אין נציג לקטין אז על ידי היועץ המשפטי לממשלה, וזאת תוך חודש ימים מאז שנודע למי מהם על הפעולה המשפטית. במקרה והם לא היו מודעים לפעולה, יוכל הקטין לבטל את הפעולה בעצמו, כחודש ימים לאחר שהפך לבגיר (הגיע לגיל 18).
  8. ^ סעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית
  9. ^ סעיף 6א לחוק הכשרות המשפטית
  10. ^ נתנאל ר. בושרי (2019), קטינים במשפט: מתלות לעצמאות, חלק א'-מבואות (16-277) וכן, פרק יא' בחלק ב': מינוי אפוטרופוס (583-598) (הוצאת שהם)
  11. ^ סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית
  12. ^ סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית
  13. ^ סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית
  14. ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 24 321-341: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, באתר דעת.
  15. ^ סעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית
  16. ^ סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית
  17. ^ סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית
  18. ^ הפעולה תהה בתוקף אם ללא אישורו של בית המשפט, אם נעשתה כלפי אדם אשר לא היה מודע כי קיים צורך באישור לשם ביצוע הפעולה. ראו סעיף 21 לחוק הכשרות המשפטית.
  19. ^ סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית
  20. ^ סעיף 16 לחוק הכשרות המשפטית
  21. ^ 1 2 3 4 5 סעיף 62 לחוק הכשרות המשפטית
  22. ^ סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית
  23. ^ סעיף 10 ו-62 לחוק הכשרות המשפטית
  24. ^ חוק האפוטרופסות |, באתר gerontology.sugia.net
  25. ^ חוק הכשירות המנטלית |, באתר gerontology.sugia.net
  26. ^ סעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית
  27. ^ סעיף 35 לחוק הכשרות המשפטית
  28. ^ סעיף 36 לחוק הכשרות המשפטית
  29. ^ סעיף 34 לחוק הכשרות המשפטית
  30. ^ במקרה ומונה תאגיד כאפוטרופוס, רשאי בית המשפט למנות אדם יחיד שיבצע את התפקיד מטעם התאגיד.
  31. ^ במידה והאפוטרופוס הכללי ממלא את תפקיד האפוטרופוס, לא יחול עליו מספר מהוראות החוק. ראו סעיף 65 לחוק הכשרות המשפטית
  32. ^ סעיף 67א לחוק הכשרות המשפטית
  33. ^ סעיף 41 לחוק הכשרות המשפטית
  34. ^ סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית
  35. ^ סעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית
  36. ^ סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית
  37. ^ סעיף 51 לחוק הכשרות המשפטית. ראו דו"ח עדכון על ניהול נכסי החסוי
  38. ^ סעיף 52 לחוק הכשרות המשפטית
  39. ^ סעיף 53 לחוק הכשרות המשפטית
  40. ^ סעיף 60 לחוק הכשרות המשפטית
  41. ^ סעיף 61 לחוק הכשרות המשפטית
  42. ^ אושר סופית במליאה: שלילת אפוטרופסות מהורה בשל רצח, ניסיון רצח או אונס במשפחה, באתר m.knesset.gov.il

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כשרות_משפטית&oldid=37327088"