ז'ורז' קלמנסו

ז'ורז' קלמנסו
Georges Clemenceau
לידה	28 בספטמבר 1841; מויירון-אן-פארד (אנ'), ממלכת הצרפתים
פטירה	24 בנובמבר 1929 (בגיל 88); פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Mouchamps
השכלה	סורבון
מפלגה	המפלגה הרדיקלית, Radical-Socialist and Radical Republican Party
בן או בת זוג	Mary Plummer (1869–1891) ; רוז קארון
	16 בנובמבר 1917 – 20 בינואר 1920; (שנתיים ו־9 שבועות)
	→ פול פנלבה אלכסנדר מילראן ←
	25 באוקטובר 1906 – 20 ביולי 1909; (שנתיים ו־38 שבועות)
	→ Ferdinand Sarrien אריסטיד בריאן ←
	8 בפברואר 1871 – 17 במרץ 1871; (5 שבועות ו־3 ימים)
	20 בפברואר 1876 – 9 בנובמבר 1885; (9 שנים ו־37 שבועות)
	10 ביוני 1902 – 10 בינואר 1920; (17 שנים)
	→ Ernest Denormandie Gustave Fourment ←
	16 בנובמבר 1917 – 20 בינואר 1920; (שנתיים ו־9 שבועות)
	→ פול פנלבה André Lefèvre ←
פרסים והוקרה
	צלב הגבורה; צלב גדול של לגיון הכבוד; צלב החירות; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
חתימה

ז'ורז' בנז'מן קלמנסו (בצרפתית: Georges Benjamin Clemenceau)‏ (28 בספטמבר 1841 - 24 בנובמבר 1929) היה מדינאי צרפתי, כיהן פעמיים כראש ממשלת צרפת.

חייועריכה

קלמנסו נולד במחוז ונדה שבמערב צרפת. רופא בהכשרתו. לאחר סיום לימודיו עבר לפריז, שם היה לפעיל פוליטי ולעיתונאי. בדצמבר 1861 היה שותף, עם כמה ידידים, לייסוד ביטאון שבועי, "העבודה" (Le Travail) ב-23 בפברואר 1862 עצרה אותו המשטרה באשמת תליית כרזות, שקראו להפגנה. הוא ישב 77 ימים בכלא. בשנת 1865 סיים את לימודיו כדוקטור לרפואה. הוא ייסד כמה כתבי עת ספרותיים וכתב מאמרים רבים, שרובם תקפו את המשטר הקיסרי של נפוליאון השלישי. כאשר החלו סוכני הקיסרות להצר את רגליהם של מתנגדי המשטר, שרבים מהם נשלחו למתקן הענישה אי השדים בגינאה הצרפתית, יצא קלמנסו לארצות הברית, שם עבד בניו יורק בשנים 1869-1865, לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא החזיק במשרת רופא אך את רוב זמנו הקדיש לכתיבה פוליטית לעיתון פריזאי. כמו כן לימד צרפתית בבית ספר בקונטיקט.

ב-1875 נבחר לנשיא מועצת העיר פריז וכיהן בתפקיד עד לשנה שלאחר מכן, בה נבחר לבית הנבחרים, בו הצטרף לשמאל. במקביל לכהונותיו הציבוריות המשיך לעסוק בעיתונות. בין השאר היה פעיל במסגרת המאבק הדרייפוסרי. ב-1898 פרסם בעיתונו "ל'אורור" את מאמרו של אמיל זולא "אני מאשים...!", לו אף נתן את הכותרת. בשנת 1906 נבחר לכהן כראש ממשלת צרפת והתפטר בשנת 1909. ערב מלחמת העולם הראשונה הזהיר בכתב ובעל פה מפני כוונותיה של גרמניה וקרא לצרפת להתכונן לקראת הסכנה.

בשנת 1917, בגיל 76, נקרא לקבל לידיו את ראשות הממשלה וכיהן בתפקיד במשך השנה האחרונה של המלחמה ועד שנת 1920.

לאחר המלחמה הקדיש את עצמו לעניין הסדרי השלום ודאג לאינטרסים של ארצו בועידת השלום בפריז (1919).

קלמנסו היה התגלמות הריאל פוליטיק במהלך גיבוש חוזה ורסאי. בדרישותיו ביקש להדגיש את הצורך לביטחון קבוע של צרפת מפני תוקפנות גרמנית עתידית. בערוב ימיו התמסר למשימות הסברה למען צרפת, לנסיעות בעולם ולכתיבת ספרים.

בקרב אזרחי צרפת הוא זכה לכינוי "הנמר" עקב יחסו התקיף לגרמניה. כאדם היה קלמנסו ידוע באופיו הציני. במהלך ועידת ורסאי אמר על וודרו וילסון בלגלוג ש"הוא מתייחס לעצמו כאילו הביא לוורסאי את עשרת הדיברות".

חיים אישיים ומשפחהעריכה

ב-23 ביוני 1869 נשא קלמנסו לאישה את אחת הסטודנטיות שלו, מרי אלייזה פלומר (1923-1848). הזוג הביא לעולם שלושה ילדים לפני שהנישואים התפרקו בגירושין עתירי מחלוקות.^[1]

בתקופה זו הצטרף קלמנסו למועדון גולים צרפתיים בניו יורק, שיצא נגד משטר הקיסרות הצרפתי.^[2]