לורה נייט
לורה נייט (באנגלית: Laura Knight; 4 באוגוסט 1877 – 7 ביולי 1970) הייתה אמנית אנגלייה שעבדה בשמנים, צבעי מים, ליטוגרפיה. נייט הייתה ציירת במסורת הפיגורטיבית, הריאליסטית, שאימצה את האימפרסיוניזם האנגלי. בקריירה הארוכה שלה, נייט הייתה בין הציירים המצליחים והפופולריים ביותר בבריטניה. הצלחתה במערכת האמנות הבריטית הנשלטת על ידי גברים, סללה את הדרך למעמד ולהכרה גדולים יותר של אמניות נשים.[1]
 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1877 Long Eaton, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 1970 (בגיל 92) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות בנוטינגהאם |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
אימפרסיוניזם |
| פרסים והוקרה |
גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (1928) |
| בן או בת זוג |
הרולד נייט |
  | |
בשנת 1936 הפכה לאישה הראשונה שנבחרה לחברות מלאה באקדמיה המלכותית. התערוכה הרטרוספקטיבית הגדולה שלה באקדמיה המלכותית בשנת 1965 הייתה הראשונה לאישה. נייט הייתה ידועה בציור עולם התיאטרון והבלט בלונדון, והייתה אמנית מלחמה במלחמת העולם השנייה. היא גם התעניינה מאוד בקהילות ואנשים שבשוליים, כולל צוענים ואנשי קרקס.
ביוגרפיה עריכה
לורה ג'ונסון נולדה בלונג איטון שבדרבישייר, הצעירה מבין שלוש בנותיהם של צ'ארלס ושרלוט ג'ונסון.[2] אביה נטש את המשפחה זמן לא רב לאחר לידתה, ולורה גדלה עם בעיות כלכליות.[3] סבה היה בעל מפעל לייצור תחרה אך כניסת הטכנולוגיה החדשה הביאה לכך שהעסק פשט את הרגל. למשפחה היו קשרים בצפון צרפת בעסקי ייצור התחרה ובשנת 1889 נייט נשלחה אליהם מתוך כוונה שבסופו של דבר תלמד אמנות בפריז. לאחר תקופה קצרה בבתי ספר בצרפת, היא נאלצה לחזור לאנגליה.
אמה, שרלוט ג'ונסון, לימדה במשרה חלקית בבית הספר לאמנות בנוטינגהאם, ולורה הצליחה להירשם שם כ"סטודנט אומן", בלי לשלם שכר לימוד בגיל 13 בלבד. בגיל חמש עשרה, ועדיין סטודנטית בעצמה, השתלטה נייט על תפקידי ההוראה של אמה כשזו אובחנה כחולה בסרטן. מאוחר יותר נייט זכתה במלגה ובמדליית הזהב בתחרות הסטודנטים הארצית שנערכה על ידי מוזיאון דרום קנזינגטון. היא המשיכה להעביר שיעורים פרטיים לאחר שעזבה את בית הספר לאמנות, שכן גם היא וגם אחותה אוונג'לין אגנס נותרו לבד עם מעט מאוד כסף, לאחר מות אִמן, עם אחותן נלי ושתי הסבתות שלהם.
בבית הספר לאמנות פגשה לורה את אחד התלמידים המבטיחים ביותר, הרולד נייט, אז בן 17, והבינה כי השיטה הטובה ביותר ללמוד היא להעתיק את הטכניקה של הרולד. הם התיידדו והתחתנו בשנת 1903.[4]
סטיטס ולארן עריכה
בשנת 1894 ביקרו בני הזוג בסטיטס, כפר דייגים בחוף יורקשייר ובמהרה חזרו לגור שם בליווי אחותה אוונג'לין. בסטיטס התרשמה לורה מתושבי כפר הדייגים והחוות שמסביב, אנשים קשיי יום ועוני שמאפיין את חייהם. היא עשתה רישומים, ציורים וצבעי מים ממראות הכפר. המחסור שלה בכסף לקניית חומרים יקרים הביא אותה ליצור מעט ציורי שמן בשלב זה. עבור פרוטות ילדים מקומיים היו מדגמנים בשבילה ונותנים לה את ההזדמנות לפתח את טכניקת ציור הדמות שלה. באותה תקופה פחות הדגישה את ציורי הנוף.
לורה ג'ונסון והרולד נייט התחתנו בשנת 1903 ועשו את נסיעתם הראשונה להולנד בשנת 1904. הם שהו שם שישה שבועות באותה שנה ושישה חודשים בשנת 1905. הם ביקרו במושבת האמנים בלארן. המושבה הייתה של קבוצת חסידי בית הספר לאמנים בהאג אשר ציירו ביישובים כפריים מרוחקים מאז שנות ה-50 של המאה ה-19. הזוג עשו נסיעה שלישית ללארן בשנת 1906 לפני שבילו את החורף ביורקשייר.
קורנוול עריכה
בסוף 1907 עברה משפחת נייט לקורנוול, ושהתה בהתחלה בניולין, לפני שעברה לכפר מורנה הסמוך. שם הם הפכו לדמויות מרכזיות במושבת האמנים המכונה בית הספר ניולין.[5] בחודש מרץ 1908 הציגו שניהם עבודות בגלריה לאמנות של ניולין, והרולד נייט היה צייר דיוקנאות מקצועי מבוסס, ואילו לורה נייט עדיין פיתחה את אמנותה. סביב נילין הזוג מצאו את עצמם בקבוצה של אמנים חברותיים ואנרגטיים, שנראה כי אפשרה להיבטים דינמיים באישיותה של לורה לבוא לידי ביטוי.
לורה נייט בילתה את קיץ 1908 בעבודה בחופים בניולין וציירה ילדים באור שמש בהיר. ציור החוף הוצג באקדמיה המלכותית בשנת 1909, ונחשב להצלחה גדולה, ושייך את לורה לסגנון אימפרסיוניסטי יותר ממה שהציגה בעבר. באותה העת, היא החלה לצייר קומפוזיציות של נשים באוויר הפתוח, לעיתים קרובות על הסלעים או פסגת הצוק סביב למורנה. נייט השתמשה לפעמים בדוגמנים מלונדון שהיו מוכנים לדגמן עירום. הציור ״בנות השמש״, שהראה כמה נשים, חלקן עירומות, יושבות ליד החוף, הושלם בשנת 1911 והתקבל היטב כשהוצג באקדמיה המלכותית, אך לאחר מכן הוא נפגע והושמד.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
_(Art._IWM_ART_LD_626).jpg)
נייט עבדה עם אלה נפר, שהיה מנוסה בטכניקות אמייל, כדי לייצר סט של יצירות אמייל קטנות הכוללות כמה רקדני בלט, שהוצגו באגודת האמנות בלונדון בשנת 1915. הצנזורה במלחמת העולם הראשונה כללה הגבלות על רישום וציור סביב קו החוף הבריטי, מה שגרם לבעיות עבור נייט, במיוחד כשציירה את "האביב", אך אישורי ציור ורישום מיוחדים שהיו זמינים לאחר 1915 אפשרו לה להמשיך בציוריה בנופי מצוקים. "האביב" הוצג באקדמיה המלכותית בשנת 1916. כמה ציורים אחרים הושלמו בסטודיו הראשון של נייט בלונדון לאחר שהם עברו לשם בשנת 1919. בנוסף, בשנת 1916 קיבלה נייט עמלה של 300 ליש"ט לצייר בד למשרד רשומות המלחמה בקנדה בנושא הכשרה גופנית במחנה.
בשנת 1916, הרולד נייט נרשם כסרבן מצפון ובסופו של דבר נדרש לעבוד כפועל חקלאי.
בין 1911 עד 1929, נייט ציירה מאחורי הקלעים, כמה מרקדני הבלט המפורסמים ביותר באותה העת מלהקת הבלט של סרגיי דיגילב. נייט ציירה גם מאחורי הקלעים, ובחדרי ההלבשה, בהפקות תיאטרון בברמינגהאם.
הכרה עריכה
ביוני 1931 קיבלה נייט תואר כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוס. היא נבחרה לנשיאת האגודה לאמניות נשים בשנת 1932 וכיהנה בתפקיד עד 1967. בשנת 1936 היא הפכה לאישה הראשונה מאז 1769 שנבחרה לחברות מלאה באקדמיה המלכותית. באותה השנה פרסמה נייט את האוטוביוגרפיה הראשונה שלה, שהפכה לרב מכר עם ארבע מהדורות בכריכה קשה ולאחר 1941 בהדפסת כריכה רכה בהוצאת פינגווין.
משנת 1933 הפך הזוג נייט למבקרים קבועים במלברן שבווסטרשייר, וביקרו מדי שנה בפסטיבל מלברן שנוסד על ידי חברם בארי ג'קסון. במהלך ביקור כזה פגשה נייט את ג'ורג' ברנרד שו וציירה את דיוקנו. הם מצאו השראה רבה לעבודתם בגבעות מלברן ובסביבה הכפרית ובתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בני הזוג בקולוול בהרפורדשייר.
צוענים ובלטימור עריכה
_(Art._IWM_ART_LD_2750).jpg)
באמצע שנות השלושים של המאה ה-20 נייט התיידדה וציירה קבוצות של צוענים במרוצים באפסום ואסקוט. נייט חזרה לעיתים קרובות למסלולי המרוצים וציירה מגב מכונית רולס-רויס ישנה, שהייתה גדולה מספיק כדי להכיל את כן הציור שלה. נייט הוזמנה להתנחלות הצוענים באיבר שבבקינגהאמשייר, שהיה בדרך כלל סגור בפני אנשים מבחוץ. היא ביקרה במשך מספר חודשים בסוף שנות השלושים. ביקורים אלה הביאו לסדרת דיוקנאות בעלות עוצמה רבה. ציורים אלה הוצגו באקדמיה המלכותית בשנת 1939.
בשנת 1926 בילה הרולד נייט מספר חודשים בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, באמריקה, כשהוא מצייר דיוקנאות של מנתחים. לורה הצטרפה אליו לשם וקיבלה אישור לצייר בבית החולים לילדים ובמחלקות אחרות של בית החולים ג'ון הופקינס שהיה מופרד גזעית.
נייט שכרה גם דוגמנית של אם וילד כדי ליצור את הקומפוזיציה הידועה במקור בשם "מדונה של שדות הכותנה". נייט לקחה את הציורים האלה ללונדון והם הופיעו במהדורת החדשות בקולנוע של Pathé שהופקה לציון בחירתה כחברה באקדמיה המלכותית בשנת 1927.
מלחמת העולם השנייה עריכה
_(Art.IWM_ART_LD_3834).jpg)
בספטמבר 1939 התבקשה לורה נייט להפיק כרזת גיוס נשים לצבא היבשה, נייט שכרה שני סוסי פונץ' ומחרשה מחקלאי וציירה אותם בחוץ במטע דובדבנים בחוות אברילס בוורשייר. העיצוב המקורי לפוסטר נדחה מכיוון שהושם בו דגש רב מדי על הסוסים ולא על הנשים העובדות. עיצוב חדש, התקבל.
במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה נייט אמנית מלחמה רשמית. בין העבודות שהפיקה עבור שכר:
- רב"ט ג'. מ. פירסון (1940) - מראה את האישה הראשונה שקיבלה את מדליית האימפריה רב"ט דפנה פירסון מחיל העזר לנשים. בהתעקשותה של נייט, החיילת ישבה לציור דיוקן כשהיא אוחזת ברובה, מה שבמציאות נאסר על חיילות.
- רב"ט ג'. מ. רובינס (1940) - הוענקה לרובינס המדליה הצבאית על אומץ שהפגינה בסיוע לפצועים כאשר מקלט נפגע ישירות על ידי פצצה במהלך מתקפה.[6] אף על פי שביקשו כי נייט תצייר את רובינס כחלק מקבוצה של נשים שזכו במדליות, היא סירבה.
- רב"ט אלספת הנדרסון וסמל הלן טרנר (1941) - שתי הנשים קיבלו את המדליה הצבאית על שהותן בעמדתן כאשר הבניין בו שהו נפגע מפצצה במהלך פשיטה אווירית. אף על פי שהוא צויר בסטודיו של נייט במלברן, הציור מציג את שתי הנשים בתורנות בשדה התעופה.
- אתר בלונים, קובנטרי (1943) - מראה צוות נשים שמניף בלון פורח על רקע הצריח של קתדרלת קובנטרי. הצבא הזמין את היצירה ככלי תעמולה לגיוס נשים למפקדת הבלונים, והציור של נייט הצליח לגרום לתפקיד להיראות פטריוטי ונוצץ כאחד.
- רובי לופטוס מבריגה טבעת (1943) - בסתיו 1942 הצבא הזמין דיוקן כדי לחזק את גיוס הנשים למפעלי החימוש, הציור שהתקבל הוא אחד מציורי השמן הגדולים ביותר בכל אוסף ציורי המלחמה, ודיוקן הדמות היחיד הגדול ביותר שרכש הצבא במהלך המלחמה. הציור הוצג לראשונה ב־30 באפריל 1943 באקדמיה המלכותית ולמחרת הועתק בשמונה עיתונים בריטיים. הצלחת הציור הביאה לעוד הזמנות לציור בתעשיית לאורך כל שנות הארבעים.
- ממריאים (1944) - דיוקן קבוצתי גדול ומורכב של צוות מפציץ כשהוא מתכונן לטיסה, אותה ציירה נייט במשך מספר חודשים. כאשר נודע לנייט כי הנווט בתמונה, ריימונד פרנקיש אסקריט, נהרג בפעולה, היא ביקשה שמשפחתו תקבל העתק של הציור.
בסך הכל, נייט עשתה לאורך המלחמה שבע עשרה ציורים שהושלמו. היא המשיכה לקבל עבודות פרטיות, לרוב עבור דיוקנאות פרטניים או משפחתיים. הדוגמה הבולטת ביותר מזמן המלחמה היא הקומפוזיציה, בטי ויליאם ג'קלין המציגה אם וילד, יחד עם ארנב המחמד שלהם והכפר מלברן ברקע.
נירנברג 1946 עריכה
בעקבות המלחמה הציעה לורה נייט לוועדה המייעצת של אמני המלחמה לתעד את משפטי נירנברג. הוועדה הסכימה, ונייט נסעה לגרמניה בינואר 1946 ובילתה שלושה חודשים בתצפית במשפט הראשי מתוך בית המשפט.[7] התוצאה הייתה ציור השמן הגדול, "משפט נירנברג". ציור זה יוצא מהריאליזם של ציוריה בתקופת המלחמה, בכך שאף על פי שמתאר באופן ריאליסטי את פושעי המלחמה הנאצים היושבים, חסרים הקירות האחוריים והצדדיים של אולם המשפט, מה שחושף ברקע עיר הרוסה.[8]
_(Art._IWM_ART_LD_5798).jpg)
במכתב הסבר לציור, היא כתבה שההרס והמוות בעיר היו צריכים להיכנס לתמונה. בלעדיהם, זאת לא הייתה נירנברג כפי שהייתה במהלך המשפט, כאשר מותם של מיליונים והרס מוחלט הם נושא השיחה המרכזי.
הציור התקבל בקור רוח בתערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית, אך זכה לשבחים רבים על ידי מי שהיה עד למשפטים.
חיים מאוחרים עריכה
לאחר המלחמה חזרה נייט לנושאים הקודמים שלה של בלט, קרקס וצוענים והמשיכה לחלק את זמנה בין לונדון למלברן. בשנת 1948 ציירה נייט מאחורי הקלעים בתיאטרון הזיכרון של שייקספיר, שעדיין פעל תחת מגבלות צנע. באותה שנה היא ציירה דיוקן קבוצתי גדול של הנסיכה אליזבת וכמה נכבדים שפתחו את מרכז ברודגייט החדש בקובנטרי.[9]
תערוכה גדולה של יותר משמונים עבודות של נייט נערכה בגלריה איאן ניקול בגלאזגו בשנת 1952. בשנה שלאחר מכן חזרה נייט לתיאטרון, לאופרה ולבלט.
בשנת 1961 נפטר הרולד נייט בקולוול; הזוג היה נשוי חמישים ושמונה שנים.
האוטוביוגרפיה השנייה של נייט, "קסם הקו", פורסמה בשנת 1965, בחפיפה לתערוכה העיקרית של עבודתה באקדמיה המלכותית. התערוכה, הראשונה שהוצגה לאישה באקדמיה, כללה למעלה מ־250 יצירות, ואחריה ב-1968 וב-1969 הוצגו תערוכות רטרוספקטיביות נוספות.
לורה נייט נפטרה ב־7 ביולי 1970, בת 92, שלושה ימים לפני שנפתחה תערוכה גדולה של עבודותיה בגלריה והמוזיאון של טירת נוטינגהאם.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Knight [née Johnson], Dame Laura". Oxford Dictionary of National Biography(online ed.). Oxford University Press.
- ^ Laura Knight: Portraits – review, the Guardian, 2013-07-13 (באנגלית)
- ^ The Official Dame Laura Website: Biography, web.archive.org, 2011-07-08
- ^ "Artist of the Month, Dame Laura Knight RA (1877-1970)", www.racollection.org.uk
- ^ "The Newlyn School c.1880–c.1940" (ארכיון)
- ^ Corporal J M Robins, MM, WAAF, Imperial War Museums (באנגלית)
- ^ Women at war: The female British artists who were written out of, The Independent, 2011-04-08 (באנגלית)
- ^ "Artwork in focus:The Nuremberg Trial"
- ^ Caroline Fox (1988). Dame Laura Knight. Oxford: