לבנסבורן
לֶבֵּנְסְבּוֹרן (בגרמנית: Der Lebensborn – "מעיין החיים") הייתה תוכנית של המפלגה הנאצית, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ל"השבחת" הגזע הארי. התוכנית פעלה במסגרת המשרד הראשי לגזע והתיישבות של האס אס.
הגדרה ומאפיינים
עריכההתוכנית הוגדרה כתוכנית רווחה, שבמסגרתה מוקמו ילדים ממוצא ארי ובעלי נתונים גופניים מתאימים, במשפחות אומנה טהורות, או במוסדות טהורים, שנועדו לחנכם ולהכשירם כבני הגזע העליון.
חלק מהתינוקות נולדו לאימהות טהורות גזע גרמניות או סקנדינביות, שזווגו עם אנשי אס אס גרמניים בעלי נתונים אריים. חלק אחר מהתינוקות, שענו על הקריטריונים הגזעיים, נחטפו כפי הנראה מאמותיהם.
על התוכנית מטעם השלטון הנאצי היה אחראי היינריך הימלר. הימלר פעל בדרכים רבות להגברת טהרת הגזע הארי. בנוסף לפרויקט לבנסבורן דרש הימלר גם דרישות שלא יצאו אל הפועל, כמו מתן אפשרות בחוק לאנשי אס אס לשאת אישה שנייה, ולהורות לכל אישה עד גיל 35 בגרמניה ללדת ארבעה ילדים טהורי גזע לאנשי אס אס, ואחת היא אם אביהם נשוי או רווק. חלק מרעיונות אלו גובשו להצהרת כוונות פורמלית מטעם הרייך השלישי, בפקודה שניתנה ב-28 באוקטובר 1939, הקובעת כי משימתן העליונה של טהורות הגזע היא ללדת את ילדי הלוחמים היוצאים אל המלחמה.
רקע: הקמה ומימון
עריכהמתחילת מלחמת העולם הראשונה הייתה הילודה בגרמניה בירידה. בשנת 1920 היה מספר הלידות בגרמניה 894,978, ואילו בשנת 1932 היה מספר הלידות 516,793, ומהנמוכים, באחוזים, בעולם המתועש. מספר ההפלות היה כ-600,000 בשנה, דבר שהוסיף להקטנת הילודה.
שנתיים לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, בדצמבר 1935, הוקם בברלין מה שהוגדר כפרויקט רווחה ה"לבנסבורן" לעידוד טהרת הגזע הארי. המימון לתוכנית תוכנן להגיע מתרומות שאזרחי המדינה הגרמנים התבקשו, אך לא חויבו בחוק, לתרום, פרט לאזרחים שהיו רשומים כחברים באס אס. אלה חויבו לפי חוק לתרום עבור תוכנית הרווחה, לפי מספר הילדים במשפחה, במה שכונה "המחויבות הלאומית להגברת הילודה". את הסכום הגבוה ביותר שילמו משפחות ללא ילדים. משפחות שהיו להן יותר מארבעה ילדים היו פטורות מתשלום עבור התוכנית. עצם שיטת התשלום הייתה אמורה להוות תמריץ לילודה.
יישום
עריכה
בתחילה תוכנן הפרויקט כ"תוכנית רווחה" לנשות קציני האס אס, באספקת מקומות שבהם הן היו יכולות ללדת בתנאי אירוח נוחים, ודאגה להן למנוחה בתקופת ההיריון והלידה. בהמשך החלה התוכנית לקבל גם נשים לא נשואות שהרו, אם היו טהורות גזע וזהותו הארית של האב הייתה ברורה.
לאחר פתיחת הפרויקט סופקו גם מגורים לאותן נשים, והתוכנית שימשה גם כסוכנות אימוץ לילדים "טהורי גזע" שהיו ללא הורים. במקרים שבהם לא היו הוריהם של התינוקות מוכרים כחברי אס אס, עברו התינוקות וההורים בדיקה רפואית מדוקדקת על ידי רופאי אס אס לפני כניסתם למעונות אלה.
באוגוסט 1936 נפתח "בית הלבנסבורן" הראשון של התוכנית, בכפר שטיינהרינג (Steinhöring), הסמוך למינכן. הבית תוכנן עבור אמהות ו-55 ילדים. תוך ארבע שנים הוכפל מספר המיטות במעון.
עם ניצחונותיה של גרמניה במלחמה וכיבוש מדינות אירופה, הורחבה התוכנית הן לגרמניה והן לארצות צפון אירופה, בעיקר לנורווגיה. בתי לבנסבורן הוקמו גם במרכז אירופה ובמזרחה, למשל בפולין, לרווחת משפחות האס אס ששירתו שם. עיקר התוכנית התקיימה בנורווגיה, שם נעשה מאמץ "להציל" תינוקות שנולדו לנשים נורווגיות מקשר עם חיילים גרמניים, על ידי העברתם למיקום מחדש, בדרך כלל למשפחות אס אס בגרמניה, שהתנדבו לגדל את הילדים.
מרכזי לבנסבורן הוקמו במקומות הבאים:
- בגרמניה: 11 מרכזים
- באוסטריה: 3 מרכזים
- בפולין: 3
- בנורווגיה: בין 9 ל-15
- בדנמרק: 2
- בצרפת: 1 (פעל בין פברואר 1944 לאוגוסט 1944)
- בבלגיה: 1 (פעל בין מרץ 1943 לספטמבר 1944)
- בהולנד: 1
- בלוקסמבורג: 1
כ-8,000 תינוקות נולדו וגודלו בראשית חייהם במרכזי לבסנבורן בגרמניה, וכ-8,000 תינוקות נוספים בנורווגיה. לא ידועה כמות הילדים שנולדו בשאר מרכזי הלבנסבורן, אך מוערך שהייתה פחותה. בנוסף לכך, הנאצים העניקו את צלב הכבוד של האם הגרמנייה לנשים גרמניות שילדו לפחות שמונה ילדים למען הרייך השלישי. במקביל, מזכיר המפלגה הנאצית מרטין בורמן וראש האס אס היינריך הימלר ניסו להביא לחקיקת נישואים חדשה כדי להקל על גידול האוכלוסייה, מה שהיה מאפשר לגיבורי מלחמה מעוטרים להינשא לאישה נוספת ובכך להגביר את קצב גידול האוכלוסייה[1].
חטיפת ילדים באירופה לצורך שילובם בתוכנית
עריכה.jpg)
משנת 1939 החל שלב נוסף בתוכנית לבנסבורן, שכלל חטיפת ילדים בגיל הרך, שענו באופן מוחלט על הקריטריונים הגופניים של שיוך ל"גזע העליון", הבאתם באופן זמני לבתי לבנסבורן לצורך אוריינטציה עם הגזע הארי, ולאחר התאמתם – מסירתם לאימוץ במשפחות גרמניות חשוכות ילדים. אותם ילדים נחטפו בדרך כלל ברחוב, על ידי חיילים ששירתו ביחידה ייחודית שהייתה כפופה לפרויקט לבנסבורן. החטיפות בוצעו בעיקר במזרח אירופה הכבושה, בעיקר בפולין. בנוסף ליחידה הייחודית הזו, היו צוותי אס-אס פושטים על כפרים וחוות בכל רחבי אירופה הכבושה – בין השאר בנורווגיה, צרפת, פולין, אוקראינה ורוסיה. הם היו חוטפים ילדים מהוריהם ומגני שעשועים, וכן באמצעות אקציות. לעיתים היה מגיע צוות אס-אס למרכזו של כפר באמצע הלילה, מרכז את כל התושבים ולאחר סלקציה מפריד ילדים מאמהותיהם ומעביר אותם לגרמניה. אלפי ילדים שענו לקריטריונים של טוהר הגזע הועברו כך לגרמניה וגודלו כגרמנים. לעיתים מסר אותם האס-אס להורים גרמניים מאמצים, חלקם חשוכי ילדים. ילדים שכבר היו גדולים מכדי שישכחו את שפת אמם ואת אמם, סירבו לעיתים לעבור אינדוקטרינציה, חלקם התעקשו להמשיך לדבר בשפת אמם, סירבו להצדיע במועל יד וכתוצאה מכך נשלחו למחנות ריכוז או נרצחו במקום חינוכם[2].
מספר התינוקות והפעוטות שנחטפו בשל מראם החיצוני, במדינות אירופה השונות, ושנמסרו באופן ישיר לאימוץ למשפחות אס אס, במסגרת תוכנית הלבנסבורן, אינו ידוע. רק עשרה אחוז[דרושה הבהרה] מכלל ילדי לבנסבורן החטופים הוחזרו לאחר המלחמה לבתי הוריהם במזרח אירופה וביתר מדינות אירופה מהן נחטפו.[3]
לאחר המלחמה
עריכהלאחר המלחמה הואשמו מרכזי הלבנסבורן באירופה בחטיפת הילדים מבתיהם, ובחיוב האמהות היולדות להשאירם שם. בשטחים ששוחררו על ידי כוחות הברית ושהיו בחזקת ארצות הברית, הועמדו לדין המנהלים והעובדים בבתי הלבנסבורן, ונערכו להם משפטים באשמת חטיפה. אולם מתוך כ-10,000 מקרים של ילדים זרים (לא גרמניים) שהיו קורבנות פרויקט לבנסבורן, ניתן היה להוכיח אשמה בבית המשפט רק ב-340 מקרים, שבהם היו ראיות מעל לכל ספק שהחזקת התינוקות הייתה ללא הסכמת ההורים. רוב המנהלים והעובדים במרכזי הלבנסבורן זוכו בבתי המשפט מאשמת חטיפה.[4]
נורווגיה
עריכהבנורווגיה היו רשומים כ-250 ילדים שנלקחו לאימוץ על ידי תוכנית הלבסנבורן, שבהם התברר כי האמהות חתמו מדעת על ההסכמה לאימוץ, אף אם לא נאמר להן כי הילדים יועברו לגרמניה במסגרת התוכנית להשבחת הגזע. לאחר המלחמה החזירה ממשלת נורווגיה את רוב הילדים שנמסרו לאימוץ, פרט ל-80 מהם שנשארו בגרמניה.
בנורווגיה אחרי מלחמת העולם השנייה, ילדים שנולדו לאימהות נורווגיות ואבות גרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה סבלו מרדיפות אשר כללו בין היתר בריונות, אונס, התעללות, חרמות, ורדיפה מצד הממשלה לאחר המלחמה. חלק מהילדים הושמו במוסדות פסיכיאטריים. ממשלת נורווגיה ניסתה לגרש את הילדים למדינות כמו גרמניה, ברזיל ואוסטרליה, אך מאמציה לא צלחו.[5]
קבוצת ילדים שנולדו במסגרת מיזם לבנסבורן דרשה פיצויים מממשלת נורווגיה, בשל מה שראו כמעורבותה בהתעללות שספגו. בשנת 2008, פנתה הקבוצה לבית הדין האירופי לזכויות אדם, אך תביעתם נדחתה כיוון שהאירועים התרחשו זמן רב מדי בעבר. אף על פי כן, 12 אלף מהילדים שנולדו בין השנים 1940-1945 קיבלו פיצוי כ"א של 8,000 פאונד מהממשלה הנורווגית.[5]
בתרבות הפופולרית
עריכהכמה מילדי ה"לבנסבורן" ששרדו הופיעו בסרט התיעודי Wars Don't End משנת 2018.[6]
הסרט הצ'כי Spring of Life משנת 2000 מספר את סיפורה של נערה גרמנייה-סודטית המגויסת לשמש אם לעתיד במסגרת מיזם לבנסבורן בפולין.[7]
בסדרת הטלוויזיה The Man in the High Castle, הדמויות ג'ו בלייק וניקול דורמר הן בין הדמויות שהיו ילדים שנולדו במסגרת מיזם לבנסבורן.[8]
משחק הווידאו My Child Lebensborn, שזכה בפרס BAFTA Games Awards בשנת 2018 בקטגוריית "משחק מעבר לבידור",[9] מאפשר לשחקנים לחוות את חוויות האפליה והבריונות שעברו ילדי לבנסבורן לאחר המלחמה.[10][11]
בספר ובסרט בחירתה של סופי, הדמות סופי מנסה ללא הצלחה לשלב את בנה בתוכנית לבנסבורן.[12]
דיון
עריכהפרויקט לבנסבורן היה חלק מתוכניותיו של הימלר בתחום טיהור הגזע. בהערכה מדעית – טכנית, ניתן לומר כי הפרויקט לא הצליח. הניסיון להרחבת "גזע העל" על ידי ריבוי מלאכותי של בעלי מאפיינים ביולוגיים נורדיים, לא הביא לשוני ולא השפיע בהמשך על הרכב האוכלוסייה הגרמנית באופן משמעותי. ההשפעה על התינוקות שהיו קורבנות הלבנסבורן, לעומת זאת, הייתה משמעותית. רבים מילדי לבנסבורן בנורווגיה נזקקו במהלך השנים לטיפולים פסיכיאטריים וחלקם חוו קשיים שונים.[13]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אסף אוני, ילדי "התוכנית הארית" יוצאים לאור, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2006
- לבנסבורן, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- ההשלכות המחרידות של תוכנית "לבנסבורן", באתר מאקו, 12 במאי 2017
הערות שוליים
עריכה- ^ Fest, Joachim C. (1973). Hitler. Verlagg Ulstein. p. 686. ISBN 0-15-602754-2.
- ^ Henry Clarisse and Hillel Marc, Children of the SS (London: Hutchinson, 1976), p. 26-38
- ^ קרן לויתן, האחיות שהיו אחראיות להשבחת הגזע הארי, באתר מאקו, 15 בינואר 2013
- ^ Trial of Ulrich Greifelt and Others, 1947-1948, Part III. In: Law Reports of the Trials of War Criminals. United Nations War Crimes Commission. Vol. XIII. London: HMSO, 1949
- ^ 1 2 Rob Sharp, "The chosen ones: The war children born to Nazi fathers in a sinister eugenics scheme speak out", The Independent, 20 January 2008. Retrieved 23 April 2015.
- ^ Akolkar, Dheeraj (26 ביוני 2020). Wars Don't End. Vimeo.
{{cite AV media}}: (עזרה) - ^ "Der Lebensborn". 8º Film Festival Internazionale di Milano (באנגלית). Milano International Film Festival. נבדק ב-7 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Man in the High Castle's Nazi imagery isn't what makes its second season relevant". Slate. 19 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Winners Announced: British Academy Games Awards in 2019". www.bafta.org (באנגלית). 4 באפריל 2019. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2020. נבדק ב-15 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Campbell, Colin (1 ביוני 2018). "A game about the child of a Nazi interrogates the complexities of bullying". Polygon (באנגלית). נבדק ב-15 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "My Child Lebensborn". My Child Lebensborn. נבדק ב-15 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Styron: Sophie's Choice | The Modern Novel". www.themodernnovel.org. נבדק ב-31 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ראו לדוגמה: הנורווגים שגודלו בבתי התינוקות של האס-אס תובעים פיצוי על הסבל, באתר הארץ, 8 במרץ 2007