חטיפתה של פרסרפינה, ציור מתחילת המאה ה-18

חטיפה היא פעילות שמשמעה תפיסת אדם ולקיחתו ממקומו בכוח, באמצעות פיתוי, באמצעות התחזות, או בכל מניפולציה אחרת. החטיפה נעשית בדרך כלל על מנת לאיים עליו, לפגוע בו, לכלאו, או לדרוש כופר נפש תמורת שחרורו. אדם חטוף מכונה בחלק מהמקרים בן ערובה. במקרה שאדם פרטי מבצע זאת כנגד אדם אחר, מדובר בעבירה פלילית חמורה. במקרה שמדינה עושה זאת כנגד אויבי המדינה רואים בדבר המשך של האקט המלחמתי, ובמקרה שמדינה חוטפת אנשים כדי להעמידם לדין, יש בדבר את המשך הפעלת שלטון החוק של המדינה.

תוכן עניינים

סיבות לחטיפהעריכה

  • חטיפה למטרות כופר נפש - אחד מסוגי החטיפה הנפוצים ביותר. חטיפת אדם ודרישת תשלום גבוה מבני משפחתו בתמורה לשחרורו. לפעמים נגמרת פרשת חטיפה כזאת ברצח בן הערובה, גם אם שילמה משפחתו את הכופר הדרוש.
  • חטיפה למטרות לקיחה לעבדות. הייתה נפוצה בימי קדם ועד המאה ה-19. כיום נדירה מאוד, אם כי עדיין קיימת במספר מקומות באפריקה.
  • חטיפה למטרות נישואין - חטיפה של נשים, כנגד רצון משפחתן, במטרה לשאתן לאישה. בזמננו נדיר מאוד סוג כזה של חטיפה. אם כי יש מקומות בהם דוגלים בפן הטקסי שבדבר כמו למשל בגאורגיה. בתנ"ך מוזכרת חטיפה כזאת, לאחר פרשת הפילגש בגבעה, כשנאלצו בני בנימין הנותרים לחטוף לעצמם נשים כדי שלא ייכחד שבטם (שופטים, כ"א, י"ט-כ"ד).
  • חטיפת ילדים כאמצעי להשגת משמורת בכוח. בדרך כלל באה לאחר פרידה או סכסוך בין בני זוג. חלק ממקרים אלה מתבצעים על רקע רצונו של אחד הצדדים לגדל את ילדיו על פי אמונתו האישית.
  • חטיפת ילדים לשם מכירתם לאימוץ (כפי שהתבצע למשל בפרשת קרולין ברונה).
  • חטיפה למטרות רצח ו/או תקיפה מינית.
  • חטיפה למטרות הפעלת לחץ - מתבצעת על ידי אחזקת אדם בעל חשיבות לצד הנסחט, ואיום בפגיעה בו במידה ולא יתקיימו דרישות החוטף. סוג זה של חטיפה מצוי גם בנסיבות פליליות (כגון - ניסיון לשבש הליכי משפט על ידי הפעלת לחץ על עדים), וגם בנסיבות פוליטיות, בדרך כלל בדרישה לשחרר אסירים בתמורה לחיי החטוף (נפוץ במקרים של חטיפת מטוסים), או כאמצעי לפרסום רעיון מסוים.
  • חטיפה מדינית. לקיחה או תפיסה של אישיות עוינת בידי מדינה כדי להשיג הישג מדיני, למנוע איום ביטחוני, או כדי להעניש אנשים שעברו על החוק ולא נמצאים בטריטוריה של המדינה. לאחר הפיגוע במגדלי התאומים והמלחמה באל קאעידה, ארצות הברית החלה לחטוף אנשים החשודים בפעילות בארגון זה. חטיפות מפורסמות שביצעה ישראל היו חטיפתם של אדולף אייכמן ומרדכי ואנונו לצורך העמדתם למשפט.

חטיפה בישראלעריכה

חטיפה היא פשע נדיר למדי בישראל. שני סוגי החטיפה העיקריים שקרו במדינת ישראל הם חטיפה למטרות כופר, לדוגמה - חטיפת הילד אורון ירדן שהסתיימה ברציחתו, וחטיפה לצרכים פוליטיים, המתבצעת בידי ארגוני הטרור, כדוגמת חטיפת החייל נחשון וקסמן ורציחתו.

חקיקהעריכה

לחטיפה ישנן מספר הגדרות, כשהעונש על פי הדין הישראלי הוא בין 3 שנות מאסר למאסר עולם.

חטיפה כהעברה ממקום למקום:[1]

  • הכופה אדם בכוח או באיומים או מפתהו באמצעי תרמית ללכת מן המקום שהוא נמצא בו, הרי זו חטיפה.
  • המוציא אדם אל מעבר לגבולות המדינה שבה שוהה אותו אדם בלי הסכמתו שלו עצמו או של המורשה כחוק להסכים בשבילו.

חטיפה לצורכי תועלת החוטף:[1]

  • החוטף אדם כדי לרצחו או כדי להעמידו בסכנת רצח, או חוטף אדם כדי לסחוט או לאיים.
  • החוטף אדם כדי שיהיה נתון לחבלה חמורה והחוטף אדם בידיעה שהנחטף יהיה נתון במצב כאמור.
  • החוטף אדם בכוונה שייכלא שלא כחוק.
  • החוטף אדם לשם העמדתו במצב סכנה פיזית, נפשית או חוקית.
  • כליאת שווא: המביא אדם למצב בו תהיה אפשרות שיעצר או יועמד לדין, כמו לאור התחזות לבעל מעמד רשמי או בעל צו (לדוגמה: המעכב תחת ידו, שלא כדין, דרכון, תעודת מסע, או תעודת זהות של אדם אחר).
  • המסתיר או כולא אדם באיסור בידיעה שהוא נחטף, דינו כאילו חטף את האדם באותה כוונה, ידיעה או מטרה שהיו לו בהסתרת האדם או בכליאתו.

חטיפה לצורכי זנות, עבדות וסחר באיברים:[1]

  • המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין. בסימן זה, "עבדות" – מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור.
  • הכופה שלא כדין אדם לעבוד, תוך שימוש בכוח או באמצעי לחץ אחר או תוך איום באחד מאלה, או בהסכמה שהושגה בתרמית, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה.
  • הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר לשם העסקתו בזנות או החזקתו בתנאי עבדות.
  • הסוחר באדם (מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה) לשם אחד מאלה או הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה לאחד מאלה: נטילת איבר מאיברי גופו; הולדת ילד ונטילתו; הבאתו לידי עבדות; הבאתו לידי עבודת כפיה; הבאתו לידי מעשה זנות; הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה; ביצוע עבירת מין בו (המתווך לסחר באדם כאמור בסעיף קטן בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו כדין הסוחר באותו אדם). במידה והורשע אדם בעבירת סחר בבני אדם (סחר באיברים או עבדים) ולא פסק בית המשפט פיצויים לניזוק לפי סעיף 77, יפרט בית המשפט בגזר הדין את נימוקיו לאי-פסיקת פיצויים כאמור.

חטיפת קטינים ולא שפויים:[1]

  • המוציא, במעשה או בפיתוי, קטין שלא מלאו לו שש עשרה שנים או אדם שאינו שפוי בדעתו, ממשמורתו של אפוטרופוסם על פי דין בלי הסכמת האפוטרופוס.

מקרי חטיפה בישראלעריכה

ב-12 ביוני 2014 נחטפו שלושת הנערים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל בידי ארגון הטרור חמאס בטרמפיאדה בצומת אלון שבות בגוש עציון. במשך כשבועיים וחצי עמלו כוחות הביטחון צה"ל ושב"כ באיתור החטופים, ב-30 ביוני 2014 התברר הסוף המר של החטיפה, גופות הנערים החטופים נמצאו קבורים ברישול בשטח פתוח כשלושה קילומטר מערבית לכפר חלחול. חטיפת הנערים התבצעה על ידי ארגון הטרור חמאס, על רקע לאומני, במטרה לבצע עסקת חלופי שבויים. החטיפה ככל הנראה הסתבכה והחוטפים רצחו את החטופים דקות אחדות לאחר החטיפה, הטמינו את הנרצחים, ונעלמו בלא ליטול אחריות רשמית על החטיפה או מניעיה. החטיפה נודעה בשם רצח שלושת הנערים.

היבט משפטיעריכה

ברוב ארצות העולם נחשבת חטיפה לעבירה חמורה במיוחד, ובארצות מסוימות (כגון - חלק ממדינות ארצות הברית) העונש עליה מגיע עד לכדי עונש מוות.

סימן ז' בחוק העונשין הישראלי (סעיפים 369-377) עוסק בפגיעה בחירות, ובפרט בסוגי החטיפה השונים (סעיפים 369-375). העונש על עבירה זו נע בין עשר שנות מאסר (למעשה החטיפה העצמו) למאסר עולם (חטיפה למטרת רצח).

על פי פרשנות חז"ל לעשרת הדיברות בדיבר של לא תגנוב מדובר על חטיפה ולא על גניבת רכוש. על פי החוק המקראי העונש על חטיפת אדם ומכירתו לעבדות היה מוות. (שמות כ"א ט"ז, דברים כ"ד ז')

אמנת האג 1980עריכה

בשנת 1980 נחתמה בהאג האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים [1] הקרויה בקיצור, כאשר ההקשר ברור, "אמנת האג". על פי האמנה, המשמורת על הילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. האמנה אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו, או מי שמונה לו על ידי בית המשפט לענייני משפחה כמנהל משמורת. במידה והוברח הילד לארץ אחרת ניתן להגיש בקשה להחזרתו. ברוב המקרים נועדה אמנה זו להילחם בתופעה של לקיחת המשמורת בכוח על ידי אחד ההורים אחרי סכסוך או גירושין. בישראל נכנסה האמנה לספר החוקים בשנת 1991, והגוף האחראי על ביצועה הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חטיפה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה