לויס ובר
לויס ובר (באנגלית: Lois Weber; 13 ביוני 1879 – 13 בנובמבר 1939) הייתה תסריטאית, מפיקה, במאית ושחקנית תיאטרון וראינוע אמריקאית. ובר מזוהה כאחת מהבמאיות החשובות ביותר בקולנוע האמריקאי בכל הזמנים, בעיקר בעידן הסרט האילם. כאחת מהנשים הבודדות בתעשיית הסרטים האמריקאית, ובר הייתה חלוצה בהתפתחות ההיסטורית של הקולנוע. לאור היותה אחת הראשונות שהשתמשה בטכניקות של סאונד, מסך מפוצל (אנ') ובימוי סרט עלילתי באורך מלא, לויס ובר תרמה רבות כאישה בהתפתחות הקולנוע.
 | |
| לויס ובר בשנת 1916 | |
| לידה |
13 ביוני 1879 אלגני, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1939 (בגיל 60) הוליווד (קליפורניה), ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| עיסוק | במאית קולנוע |
| בן או בת זוג |
פיליפס סמולי (1904–1922) |
| פרסים והוקרה |
כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשם פלורנס לויס ובר להורים נוצרים ממוצא הולנדי ממעמד הפועלים. בילדותה נחשבה כילדת פלא בתחום הנגינה בפסנתר. עזבה את בית הוריה בגיל צעיר והפכה לאקטיביסטית מיסיונרית בענייני דת. היא נאמה, שרה וניגנה באורגן כחלק מפעילויותיה המיסיונריות של הכנסייה שהייתה חברה בה. ב-1900 נטשה את הכנסייה וחזרה לגור עם הוריה והחלה ללמוד מוזיקה כסטודנטית. באפריל 1903 הופיעה בתפקיד הסופרן בשירה ובנגינה בפסנתר. היא הופיעה ברחבי ארצות הברית, אך תקרית מצערת שעירבה שבירה של אחד מקלידי הפסנתר באמצע אחת מהופעותיה, גרמה לוובר לאבד את האומץ להופיע בפומבי והובילה לפרישתה של ובר מעולם המוזיקה.
קריירה בתיאטרון עריכה
מתוסכלת ומהורהרת, מחליטה ובר לשקול את עצת דודה, ולנסות את מזלה בקריירת משחק. בשנת 1904 החליטה ובר להעתיק את מגוריה לעיר ניו יורק. במשך חמש שנים ובר הייתה שחקנית בתיאטרון רפרטוארי (אנ'). היא השתתפה בקומדייה בשם "ZIG-ZAG" אך הגיעה למסקנה כי התיאטרון הרפרטוארי, אינו תואם את שאיפותיה כאמנית. ב-1904 הצטרפה ובר ללהקת דרכים ועד מהרה הפכה לפרימה דונה והגיבורה המלודרמטית של הלהקה. הביקורת לגבי הופעתה של ובר היו משבחות וציפו לה קריירה מבטיחה כשחקנית. מנהלה של הקבוצה היה פיליפס סמולי (אנ') וזמן קצר לאחר היכרותם של השניים, ובר בת ה-25 וסמולי בן ה-38, החליטו להנשא ב-29 באפריל 1904, באילינוי שבשיקגו.
קריירה קולנועית עריכה
ובר ויתרה על קריירה בתור שחקנית דרכים, והתחילה בדרך חדשה עם ההפקה הראשונה שלה "Mum’s the Word. ההפקה הזו הייתה יריית הפתיחה ועד 1910 ובר יחד עם בעלה סמולי, לקחו חלק בהפקות שונות בהמון אולפנים קטנים שונים עד שהכו שורשים בחברת ההפקות Rex brand, שם חלוקת התפקידים של השניים הייתה ברורה - סמולי עמד בראשה כמנהל וובר הייתה אחראית על כתיבת תסריטים קצרים ובימויים.
בפברואר של שנת 1913, הוקמה חברת ההפקות "וראייטי",חלק מאולפני יוניברסל. החתמת ובר בחברה זו ביססה את מעמדה של ובר כאחת מיוצרות הקולנוע המשמעותיים של אותה התקופה והיווה חותמת עבור יצירותיה. דבר זה אפשר לוובר וסמולי סביבה נוחה יותר ובעלת יותר משאבים להפיק את הפרויקטים שלהם. ובר ניצלה את בימת הקולנוע בהעברת האידאולוגיות הפילוסופיות שלה לגבי צדק וקונפליקטים מוסריים- דבר זה הקנה לה מעמד של אוטר במרחב הקולנועי שלרוב הושווה לבמאי ד. וו. גריפית'. בשנת 1913, ובר יצרה את הסרט "Suspense". סרט זה העמיד את ובר במעמד חלוצי בכך שהשתמשה לראשונה בטכניקת המסך המפוצל בסרט זה. בשנת 1915 ובר יצרה 10 סרטים עלילתיים באורך מלא שתשעה מהם גם כתבה. סרטים אלו הקנו לה את המעמד כבמאית המרוויחה ביותר של אולפני יוניברסל.
לאורך השנים ובר וסמולי עברו בין חברות ההפקות השונות בהוליווד, עד שבשנת 1917 הקימו יחד חברת הפקות משלהם בשם "Lois Weber Productions" וכך השניים השיגו לעצמם שליטה רבה יותר בנוגע לתוכן אותו הם יוצרים. ובר התחילה להתרכז בסרטיה יותר בייצוג נשים, בעיקר מהמעמד הפועלים הבינוני, וניסתה להביא את סיפורן האינטימי והיומיומי של נשים אלו. בשנת 1922, כמות הסרטים אותם יוצרים ובר וסמולי הולך וקטן עקב התפוררות היחסים בין השניים עד גירושיהם.
4 שנים לאחר גירושיה מפיליפס סמולי, נישאה ובר בשנית לקפטן הארי גנץ. אף על פי שעבודתו של סמולי הלכה והתמעטה ובר המשיכה ליצור ולאורך העשור האחרון בחייה יצרה עוד חמישה סרטים באורך מלא. סרטה האחרון, "White Heat" משנת 1934, היה סרטה הראשון והיחיד בו השתמשה ובר בסאונד.
שנותיה המאוחרות ומותה עריכה
בשנת 1935 ובר וגנץ התגרשו. בנובמבר 1939, ובר הובהלה לבית החולים עקב דימום מדרכי העיכול.היא נפטרה שבועיים אחרי אשפוזה, בגיל 60. גורם המוות היה ככל הנראה מחלת קרוהן שלוותה את ובר במשך שנים רבות.[1]
מלבד כמה פסקאות ואזכורים במגזינים בודדים, מותה של ובר כמעט ולא אוזכר. הלווייתה התקיימה ב-17 בנובמבר 1939, בבית הקברות בלוס אנג'לס. את ההלוויה מימנה הקולנוענית והעיתונאית פרנסיס מריון, גופתה נשרפה ומקום קבורת האפר לא ידוע.
מורשת עריכה
כאות הוקרה עבור תרומתה הרבה של ובר לתעשיית הקולנוע בראשית ימיה, ב-8 בפברואר 1960 הוענק לה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
בשנת 2017, הוענק לוובר אות כבוד על ידי פסטיבל הקולנוע בבאפלו (אנ').
פילמוגרפיה נבחרת עריכה
- 1912 - The Fine Feathers (אנ')
- 1912 - A Japanese Idyll (אנ')
- 1912 - Leaves in the Storm (אנ')
- 1913 - Suspense
- 1913 - How Men Propose (אנ')
- 1913 - תמונתו של דוריאן גריי
- 1914 - הסוחר מוונציה (אנ')
- 1915 - It's No Laughing Matter (אנ')
- 1915 - The Hypocrites (אנ')
- 1915 - Sunshine Molly (אנ')
- 1915 - Captain Courtesy (אנ')
- 1916 - Where Are My Children? (אנ')
- 1917 - Hand That Rocks the Cradle (אנ')
- 1918 - Tarzan of the Apes (אנ')
- 1920 - To Please One Woman (אנ')
- 1921 - What Do Men Want? (אנ')
- 1921 - Too Wise Wives (אנ')
- 1927 - Sensation Seekers (אנ')
- 1927 - The Angel of Broadway (אנ')
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
לויס ובר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לויס ובר, באתר AllMovie (באנגלית)
לויס ובר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- לויס ובר בפרויקט "נשים חלוצות בקולנוע" של אוניברסיטת קולומביה
- סרטי לויס ובר, פרויקט של חברת Milestone Films
- לויס ובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לויס ובר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Lois Weber, Director, Screenwriter, Star. Loisweber.net. Retrieved November 26, 2021