לומה
לוֹמֶה היא בירת טוגו. בעיר מתגוררים כ-837,437 תושבים (נכון לשנת 2010). העיר שוכנת בדרום מערב טוגו, לחוף מפרץ גינאה ובסמוך לגבול עם מדינת גאנה. היא מהווה מרכז השלטון, התעשייה, המסחר וכן הנמל המרכזי של טוגו. מנמל זה מייצאים קפה, קקאו ותמרים. בעיר נמצאים בתי זיקוק גדולים.
 סמל לומה | |
 | |
| מראה כללי של לומה | |
| מדינה |
 טוגו |
|---|---|
| מחוז | מריטיים |
| נפה | לומה |
| שטח | 345 קמ"ר |
| גובה | 63 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 837,437 (2010) |
| ‑ במטרופולין | 1,477,660 (2010) |
| ‑ צפיפות | 9,305 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 6°08′16″N 1°12′45″E / 6.13777777777778°N 1.2125°E |
| אזור זמן | UTC+0 |
|
(למפת טוגו רגילה) | |
לומה היא משכנה אוניברסיטת בנין, ושל משרדי הקהילייה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה.
תוכן עניינים
היסטוריהעריכה
העיר נוסדה במאה ה-18 בידי אנשי שבט האווא והפכה לבירת טוגו בסוף המאה ה-19. כאשר הגרמנים כבשו את האזור בשנת 1897, הם העבירו את הבירה לאנצ'ו. בשנת 1914, במסגרת מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הצרפתי את העיר.
ב־28 בפברואר 1975 נכרת בעיר חוזה כלכלי בין האיחוד האירופי ו- 46 מדינות אפריקניות, קריביות ומדינות האוקיינוס השקט. חוזה זה נקרא ועדת לומה הראשונה.
כלכלהעריכה
לומה היא עיר נמל חשובה, והיא כוללת אזור סחר חופשי שנפתח ב-1968. הנמל מייצא זרחה, קפה, קקאו, כותנה ושמן דקלים, בעיקר למדינות השכנות גאנה, מאלי, ניז'ר ובורקינה פאסו.
חינוךעריכה
בעיר נמצאת אוניברסיטת לומה.
תחבורהעריכה
העיר משורתת על ידי נמל התעופה הבינלאומי לומה-טוקויין.
