לוצ'אנה ניסים מומיליאנו

לוצ'אנה ניסים מומיליאנו (באיטלקית: Luciana Nissim Momigliano; נולדה ב-20 באוקטובר 1919, טורינו - נפטרה ב-1 בדצמבר 1998, מילאנו) הייתה רופאה יהודייה, פרטיזנית איטלקייה וניצולת שואה. מומיליאנו, יחד עם חברים מהאוניברסיטה, ביניהם פרימו לוי, הקימה קבוצת מחתרתית בטורינו, שפעלה תחת "צדק וחירות" (Giustizia e Libertà), תנועת התנגדות אנטי-פאשיסטית איטלקית. היא נתפסה ונשלחה לאושוויץ, שם היא שרדה בזכות היותה רופאה וניצלה זאת לסייע ליהודים. מיד לאחר המלחמה, ב-1946, תיעדה את קורותיה במלחמה, ואלה פורסמו בספר "נשים נגד המפלצת" (Donne contro il Mostro). הייתה זו אחת העדויות המוקדמות והחשובות ביותר על זוועות השואה שפורסמו באיטליה.

ראשית חייה

נולדה למשפחת ניסים בטורינו וגדלה בעיר ביאלה שבפיימונטה, בת בכורה לדווידה ניסים וצ'זירה מוג'ה, ואחותן הגדולה של לאה ופרננדה. אביה התגייס לצבא האיטלקי במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה עבד במגזר הציבורי, ולאחר מכן הקדיש את זמנו לסחר בצמר. משפחתה השתייכה למעמד הבורגנות הגבוה והייתה חילונית. היא כלל לא הקפידה לשמור על מצוות היהדות. החינוך בביתה היה קפדני מאוד. כבר בגיל חמש לימדה אותה אימה לקרוא. כדוגמה לחינוך הקפדני שעברה בביתה סיפרה כי "לא היה עולה לנו על הדעת לשבת מסביב לשולחן מבלי לרחוץ את ידינו". הוריה תיארו אותה בילדותה כעקשנית, חכמה ואינטליגנטית עד כדי כך ששאפה לסיים את לימודיה בבית הספר היסודי בתוך שנה אחת.

תקופת לימודיה באוניברסיטה

בשנת 1937 נרשמה לפקולטה ללימודי רפואה באוניברסיטת טורינו , שם למדה במסלול פסיכואנליזה, שהיה חדשני ומפרך. במסגרתו הוכשרה לפענח האם המטופל חווה בעיה או מצוקה נפשית נוסף על הטיפול הפיזי שקיבל. ב-1938, חוקקו את חוקי הגזע באיטליה נגד היהודים, אשר כללו גם הגבלות על השתלבות יהודים במערכת החינוך והלימודים האקדמיים. מכיוון שהחלה בלימודיה לפני חקיקת החוקים, וכבר הייתה במהלך השנה הראשונה ללימודים, איפשרו לה השלטונות להישאר באוניברסיטה ולסיים את הלימודים. קושי נוסף שחוותה, מלבד יחס עוין ומפלה כלפי היהודים, הוא אפליה כלפי נשים. למרות הקשיים הרבים, לאחר כ-6 שנים מפרכות של לימודים קשים, ב-8 ביולי 1943 סיימה את לימודיה בהצטיינות באותה התקופה, לא היה מקובל לנשים ללמוד לימודים גבוהים באוניברסיטה, ובטח שלא לסיים אותם בהצטיינות. מבחינה זו היא הייתה פורצת דרך. בניגוד אליה, אחת מאחיותיה הוכרחה להפסיק את לימודיה במהלך מלחמת העולם השנייה.

בעקבות סיום לימודייה בהצטיינות, קיבלה כמתנה מהוריה חופשת סקי בת שבוע באנטרבה (entreves), על גבול צרפת . כאשר שהתה בחופשה במלון, נודע לה שהמנהיג מוסוליני הודח מתפקידו:

אני זוכרת שיום אחד מלצרית במלון שאלה אותי האם אני יודעת שהודיעו ברדיו שמוסליני הודח, זה היה ב-25 ביולי, נסעתי מיד ברכבת לטורינו. בכל תחנה, היו אנשים שמריעים וצוהלים, הם זרקו תגים פאשיסטים, חלק מהחברים שלנו השתתפו לקולות הצהלות, אנחנו פחות

— Interview with Luciana Nissim Momigliano. I part: The arrest with Primo Levi

פעילותה האנטי-פאשיסטית

במהלך לימודיה, חברה לוצ'אנה למספר חברים מהאוניברסיטה, ביניהם פרימו לוי ואחותו אנה, פרנקו מומיליאנו (Franco Momigliano), שלאחר המלחמה נישאה לו, ואנדה מאסטרו (vanda Maestro), אמנואלה הרטום ואחיו אניו, אאוג'ניו ג'נטילי (Eugenio Gentili), ג'ורג'ו דינה (Giorgio Diena), ג'ורג'ו סגרה (Giorgio Segre), אלברטו סלמוני (Alberto Salmoni) וביאנקה גואידטי סרה (Bianca Guidetti Serra), יחד עמם לקחה חלק בפגישות סודיות שנערכו מדי שבוע על בסיס קבוע בספרייה של בית הספר היהודי בטורינו, שהיה ליד בית הכנסת שנהרס בהפצצות ב-1942. הם אהבו לטייל בהרים יחד, ולעשות סקי. לאחר מכן, חלק מחברי הקבוצה עברו למילאנו, ואלה שנשארו בטורינו המשיכו להיפגש בדירה של אחת מחברות הקבוצה, לפעמים תחת זהות בדויה. הם היו כולם אינטלקטואלים יהודים, אנטי-פאשיסטיים, סטודנטים או שסיימו את לימודיהם האקדמיים. הם הקימו יחדיו קבוצת התנגדות שנקראה "הבנים של הספרייה היהודית", אשר פעלה כנגד המשטר הפאשיסטי בשיתוף פעולה עם המחתרת האיטלקית "צדק וחירות" (Giustizia e Liberta).

ב-8 בספטמבר הגרמנים נכנסו לטורינו, ובעיר היה כאוס מוחלט, יהודי העיר ברחו לכפרים, והתחבאו. היא עזבה את טורינו ונסעה לביאלה. אביה החליט שהם עוברים לכפר ברוסון בהרים, שם המשפחה נהגה לבלות את חופשותיה. ואנדה מאסטרו הצטרפה אליה, והם ברחו להרים כדי לחבור לפרטיזנים שכבר היו שם, בהם פרימו לוי ופרנקו מומיליאנו. שם הרגישו הכי נוח. הגברים לא שיתפו אותה ואת ונדה בכל המתרחש, כיוון שהיו נשים, אך הן ידעו שמתארגנת פעילות נגד הגרמנים והפאשיסטים. היא הכינה להם תרופות וסרגה גרביים. בלילה שבין ה-12 ל-13 בדצמבר הקיפו פאשיסטים את הבית שבו שהו ועצרו את כל חברי הקבוצה. בכיסיה היו מנשרים אנטי-פאשיסטיים, שנתנו לה מומיליאנו ולוי, והיא ניסתה לזרוק אותם לשירותים, אך לא הצליחה. היא נאסרה עם המנשרים בכיסיה, אך אמרה שהיא יהודיה המסתתרת, ולא פרטיזנית, משום שידעה שהעונש הניתן לפרטיזנים הוא עונש מוות. בעקבות כך, היא וחבריה נשלחו למחנה מעצר בעמק אאוסטה, ולאחר מכן נשלחו למחנה הריכוז פוסולי.

במחנות הריכוז

היא נאסרה במחנה יחד עם ונדה מאסטרו ופרימו לוי, ובהמשך הצטרף לקבוצה במחנה גם פרנקו סצ'רדוטי, עד 22 בפברואר 1944. רביעיית החברים חיו יחד, עד שב-23 בפברואר נשלחו בטרנספורט למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו, יחד עם עוד כ-600 אנשים. הם הגיעו למחנה ב-26 בפברואר, ושם שרדה את הסלקציה. באותו הגירוש, היו גם פרימו לוי וונדה מאסטרו. לוונדה, שהייתה פגועה בכתף, הציעו לעלות על משאית, ולא לעמוד בתור. ונדה רצתה לעלות על המשאית, אבל מכיוון שהיו חברות טובות, ולוצ'אנה לא רצתה לעלות על המשאית, החליטו להישאר יחד. כך ניצלה ונדה מתאי הגזים. הכריחו אותן להתפשט וקעקעו על זרועותיהן מספרים.

במחנה התחזקה החברות ביניהן. מאחר שהייתה רופאה מוסמכת, היא הייתה מורגלת במראות קשים וכך, במחנה, היו תנאי הישרדותה היו טובים יותר. היא נשלחה לעבוד כרופאה במרפאה, ופרימו לוי ככימאי במעבדה הכימית במונוביץ'. באוגוסט 1944, שלחו אותה הגרמנים ללוות חבורה של שבויים הונגרים למחנה הסיש ליכטנאו (Hessisch Lichtenau) בגרמניה, מחנה מסופח לבוכנוואלד. הנאצים חילקו אותם לעבודות כפייה שונות. היא עבדה במרפאה, ללא כל אמצעים, וטיפלה בעובדי הכפייה הפצועים. היא ביקשה מהעובדים לא להגיע למרפאה, כדי שלא יסומנו על ידי הנאצים כחלשים ויירצחו. לקראת סיום המלחמה באפריל 1945, היא הצליחה יחד עם אסירה נוספת, לברוח מהמחנה ליער, שם שהתה חמישה ימים. כוחות צרפתיים שעברו ביער מצאו אותה, והיא אמרה להם שיש מחנה עבודה סמוך להם. החיילים הצרפתים סיפרו לה שהם שמעו על המחנה, ועזרו לה למצוא עבודה בחווה מקומית. לאחר מכן, שוחרר המחנה על ידי כוחות הצבא האמריקאי. פרימו לוי נשאר באושוויץ ולא נשלח לצעדות המוות, ושרד. ונדה מאסטרו נרצחה בסתיו 1944 במחנה ריכוז, ופרנקו סצ'רדוטי נרצח בצעדות המוות עם פינוי אושוויץ בינואר 1945.

התקופה שלאחר המלחמה

ב-20 ביולי 1945, חזרה לטורינו, שם התאחדה עם קרובי משפחתה, חבריה ופרימו לוי. לאחר מכן, חזרה לעיר ביאלה.

היא שבה ללמוד באוניברסיטת טורינו, שם סיימה את התמחותה ברפואת ילדים בהצטיינות ב-4 בדצמבר 1946. באותה השנה היא התחתנה עם פרנקו מומיליאנו, שהיה עמיתה לשעבר באוניברסיטה.

ב-1946 היא תיעדה את קורותיה במלחמה, ואלה פורסמו בספר "נשים נגד המפלצת" (Donne contro il Mostro). הייתה זו אחת העדויות המוקדמות והחשובות ביותר על זוועות השואה שפורסמו באיטליה. לאחר הפרסום שמרה על שתיקה בנושא זה למשך שנים ארוכות. חברה, פרימו לוי, המשיך לתאר את הזוועות בספריו השונים.

בשנת 1956 בני הזוג מומיליאנו עברו להתגורר בעיר מילאנו שבאיטליה. לאחר שעברו להתגורר בעיר, היא התחילה לשתף פעולה עם מרכז מילאנו לפסיכואנליזה. בשנת 1986 לוסיאנה הפכה לנשיאת המרכז. היא הקדישה מאמץ רב להכשרת סטודנטים צעירים בתחום הפסיכואנליזה.

בשנת 1960 נולד בנה הבכור אלברטו.

בשנת 1995 התגלתה אצלה מחלת הסרטן בריאות, ובשנת 1998 נפטרה בעקבות המחלה.

רק בשנותיה האחרונות, לאחר מותו של לוי, ומותו של בעלה בשנת 1988 הסכימה להתראיין אודות חוויותיה האישיות במלחמה ובמחנות, ולתאר גם את חייה של משפחה יהודית באיטליה בין שתי מלחמות העולם. היא זכתה לכיסוי עיתונאי וספרותי נרחב באיטליה בנושאים אלה. היא אף חיברה וערכה שני ספרים אוטוביוגרפיים, בנוסף לפרסומים מקצועיים רבים בתחום הפסיכואנליזה.

ספרים שכתבה

• Luciana Nissim Momigliano, Continuity and Change in Psychoanalysis: Letters from Milan. Karnac Books, London: 1992
• Luciana Nissim Momigliano, Ricordi della casa dei morti, Torino, Ramella, 1946 Giuntina, 2007

מאמרים מדעיים שפרסמה

• Luciana Nissim Momigliano, Omaggio a Rosenfeld, in Eugenio Gaburri (a cura di), Eros e onnipotenza, Rimini, Guaraldi, 1976. ISBN non esistente
• (EN) Luciana Nissim Momigliano, The Psychoanalyst's Way, in European Psychoanytic Federation Bulletin, nº 9, 1977, pp. 17-22
• Luciana Nissim Momigliano, La memoria e il desiderio, in Rivista di Psicoanalisi, vol. 27, 3-4, Edizioni Borla, 1981, pp. 533-545. ISSN 00356492
• (EN) Luciana Nissim Momigliano, From an Analyst's Note-book: Some Considerations on Writing a Paper, in International Review of Psychoanalysis, nº 9, 1982, pp. 45-54.
• Luciana Nissim Momigliano, Note in margine a un testo: la supervisione analitica, in Giuseppe Di Chiara (a cura di), Itinerari della psicoanalisi, Torino, Loescher, 1982, pp. 171-194, ISBN 978-88-201-2940-8.
• Luciana Nissim Momigliano, Un legato molto pesante: la gratitudine, in Rivista di Psicoanalisi, vol. 29, nº 2, Edizioni Borla, 1983, pp. 263-270. ISSN 00356492
• Luciana Nissim Momigliano, Due persone che parlano in una stanza, in Rivista di Psicoanalisi, vol. 30, nº 1, Edizioni Borla, 1984, pp. 1-17. ISSN 00356492 (WC · ACNP)
• Luciana Nissim Momigliano, Il tè nel deserto, in Rivista di Psicoanalisi, vol. 37, nº 4, Edizioni Borla, 1991, pp. 773-819. ISSN 00356492 (WC ACNP)
• (FR) Luciana Nissim Momigliano, Le psychanalyste et le superviseur davant le mirroir: beaucoup de doutes, peu de certitudes, in European Psychoanytic Federation Bulletin, nº 37, 1991, pp. 63-83.

ראו גם

• אמנואלה הרטום
• פרימו לוי

לקריאה נוספת

• Luciana Nissim Momigliano, L'ascolto rispettoso. Scritti psicoanalitici, Milano, Raffaello Cortina Editore 2001
• Luciana Nissim Momigliano, Ricordi della casa dei morti, Giuntina, 2007
• 2010 Alessandra Chiappano, Luciana Nissim Momigliano: Una Vita. Giuntina
• Alberto Lampignano, Intervista a Luciana Nissim Momigliano, in Rivista italiana di gruppoanalisi. Accordi analitici tra individuo e istituzioni, vol. 12, 3-4, Franco Angeli, 1997, pp. 131-142. ISSN 17216664 (WC · ACNP)
• Paola Capozzi, Luciana Nissim Momigliano. Una psicoanalista, in Costruzioni psicoanalitiche, vol. 2, nº 1, Franco Angeli, 2002, p. 6. ISSN 17219612 (WC · ACNP)
• Alessandra Chiappano (a cura di), Ricordi della casa dei morti e altri scritti, Firenze, Giuntina, 2009, ISBN 978-88-8057-302-9.
• Raffaella Simili, Scienziate Italiane Ebree (1938-1945), Pendragon, 2010.

קישורים חיצוניים

• The Time Fate Gave Us: 1938-1947, Istituto nazionale per la storia del movimento di liberazione in Italia
• Società Psicoanalitica Italiana, Nissim Momigliano Luciana
• luciana nissim momigliano - la vita, Francesca Tosi, Torino 1919 - Milano 1998
• luciana nissim momigliano- rita Corsa - Dizionario Biografico degli Italiani, 2013
• Luciana Nissim Momigliano-biografia, Torino, 20 Ottobre 1919 – Milano, 1 Dicembre 1998
• Interview with Luciana Nissim Momigliano. I part: The arrest with Primo Levi, סרטון באתר יוטיוב
• Luciana Nissim Momigliano parla della deportazione, סרטון באתר יוטיוב