לוקהיד P-3 אוריון
לוקהיד P-3 אוריון (באנגלית: Lockheed P-3 Orion) הוא מטוס המשמש למשימות ריגול, סיור ימי, לוחמה נגד צוללות ולוחמה נגד אוניות. המטוס מתוצרת חברת לוקהיד קורפוריישן האמריקאית ויוצר ברישיון גם על ידי חברת תעשיות כבדות קווסאקי היפנית.
_circles_Mt._Fuji._VP-9_is_forward_deployed_to_Misawa,_Japan.jpg) | |||||||||||
| לוקהיד P-3C אוריון של הצי האמריקאי | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס ריגול, סיור ימי, לוחמה נגד צוללות ונגד אוניות | ||||||||||
| ארץ ייצור | ארצות הברית ויפן | ||||||||||
| יצרן |
לוקהיד קורפוריישן לוקהיד מרטין תעשיות כבדות קווסאקי | ||||||||||
| טיסת בכורה | נובמבר 1959 | ||||||||||
| תקופת שירות | אוגוסט 1962[1] – הווה (כ־62 שנים) | ||||||||||
| צוות | 3 טייסים, 2 נווטים, 2 מהנדסי טיסה, 3 מפעילי מערכות, טכנאי אחד | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 757 | ||||||||||
| משתמש ראשי | צי ארצות הברית | ||||||||||
| מחיר | 36 מיליון דולר | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
המטוס משמש את צי ארצות הברית (דגם P-3C אוריון), את נאס"א ואת המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית. המטוס נמכר גם לחילות אוויר וציים של מדינות רבות.
את המטוס עתיד להחליף הבואינג P-8 פוסידון שנכנס לשירות בצי ב-2012.
היסטוריה
עריכהב-1957 פרסם הצי מפרט מבוקש למטוס סיור ימי שיחליף את המטוסים הקיימים ויענה על צורכי הצי לסיור ימי ארוך טווח. ארבעה יצרני מטוסים נענו לקול הקורא ולוקהיד זכתה בהצעה שהתבססה על מטוס הנוסעים הלוקהיד L-188 אלקטרה. ב-1959 נרשמה טיסת הבכורה שלו כמטוס צבאי ובאוגוסט 1962 נכנס המטוס לשירות מבצעי בטייסת VP-8 של הצי. מדגם P-3A יוצרו 157 יחידות, והמטוס שימש לצורכי מעקב במהלך משבר הטילים בקובה.
ייצור דגם P-3B החל ב-1965 וכלל מנוע משופר. מהדגם יוצרו 144 יחידות. לראשונה נמכר המטוס גם לצבאות זרים כשעסקה ראשונה הייתה עם חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד. כמו כן נמכר המטוס גם לחיל האוויר המלכותי האוסטרלי ולחיל האוויר המלכותי הנורווגי.
דגם P-3C המשמש עד היום את צי ארצות הברית נכנס לשירות באוגוסט 1969. הדגם כלל מערכת חדשה ללוחמה נגד צוללות, מערכת לטיסה בלילה ובמזג אוויר סגרירי והותקנו בו מערכות סונאר, ניווט ומחשוב מתקדמות. דגם פשוט יותר P-3F נמכר לחיל האוויר האיראני.
ב-1977 נחתם הסכם עם ממשלת יפן לאספקת מטוסים, במסגרת ההסכם סופקו בתחילה חלקים של המטוסים והורכבו במפעלי תעשיות כבדות קווסאקי. לאחר מכן עבר הייצור של כל המטוסים המיועדים לכוחות ההגנה של יפן לייצור ביפן.
מפעילים
עריכה- צי ארצות הברית - מ-1962
- נאס"א - מ-1965
- חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד מ-1966
- חיל האוויר של טאיוואן - מ-1967
- חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מ-1968
- חיל האוויר המלכותי הנורווגי - מ-1969
- חיל האוויר של ספרד - מ-1973
- חיל האוויר האיראני - מ-1974
- מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי מ-1975
- חיל האוויר המלכותי הקנדי - מ-1980
- כוחות ההגנה הימיים של יפן - מ-1981
- הצי ההולנדי - 1981–2006
- המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית - 1984
- חיל האוויר של פורטוגל - מ-1988
- הצי הצ'יליאני מ--1993
- הצי המלכותי התאילנדי - מ-1995
- הצי הדרום קוריאיני - מ-1995
- חיל האוויר היווני והצי היווני 1996–2009
- הצי הארגנטינאי - מ-1997
- הצי הפקיסטני - מ-1999
- דויטשה מרינה - מ-2006 (נרכשו מהצי ההולנדי)
- חיל האוויר הברזילאי - מ-2011
- הצי הטאיוואני מ-2013
קישורים חיצוניים
עריכה
- לוקהיד P-3 אוריון באתר צי ארצות הברית
- אתר המוקדש למטוס
הערות שוליים
עריכה- ^ (דגם P-3A), אוגוסט 1969 (דגם P-3C)