לורי ביצ'מן
לורי הופ ביצ'מן (אנגליה: Laurie Hope Beechman; 4 באפריל 1953 – 8 במרץ 1998) הייתה שחקנית וזמרת יהודייה-אמריקאית, הידועה בזכות עבודתה במחזות זמר בברודוויי. הייתה לה גם קריירה כשחקנית קברט ואמנית הקלטות. לאחר מותה, שונה שם בית הקפה: West Bank Cafe Downstairs Theater Bar בניו יורק ל-תיאטרון לורי ביצ'מן.
 | |
| לידה |
4 באפריל 1953 פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 במרץ 1998 (בגיל 44) וייט פליינס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
רוקלדג', פנסילבניה |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1977 |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנויות ע"ש טיש, בית הספר התיכון של העיר האדון |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| פרסים והוקרה |
פרס עולם התיאטרון (1982) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
שנותיה המוקדמות עריכה
ביצ'מן נולדה בפילדלפיה, פנסילבניה[1]. היא סיימה את לימודיה ב-1971 בבית הספר התיכון האדון טאון, בעיר האדון, ניו ג'רזי. בבית הספר התיכון כישרונותיה זכו להכרה מיידית, והיא זכתה בתפקידים ראשיים במחזות זמר רבים בבית הספר.
לורי הופיעה בלהקת פולק-רוק אקוסטית עם ריק פרנטה ורוי בייקר בשם The Destiny Trio במהלך הקיץ של 1971 ו-1972 ב-נורת' וויילדווד, ניו ג'רזי, במועדון קטן בשם Manor Lounge. לאחר מכן היא נרשמה לאוניברסיטת ניו יורק[2]. ב-1977, לאחר שנשרה מהאוניברסיטה, עשתה ביצ'מן את הופעת הבכורה שלה בברודוויי כחלק מהקאסט המקורי של המחזמר "אנני" וגילמה חמישה תפקידים שונים. זה הוביל לתפקידים קטנים בהפקה של התיאטרון הציבורי של "שודדי פנזנס" ובגרסה הקולנועית של "שיער" משנת 1979[2].
ב-1980 שינתה ביצ'מן כיוון לרוקנרול ודרך חברת אטלנטיק רקורדס הוציאה את האלבום Laurie and the Sighs[2]. בשל תמיכה מועטה מצוות הניהול החדש, האלבום נכשל וביצ'מן חיפשה עבודה אחרת על הבמה.
ברודוויי עריכה
ביצ'מן עשתה את הופעת הבכורה שלה בברודוויי בליהוק המקורי של "אנני". היא שיחקה בתפקידים שונים במחזמר, ובראשם "Star to Be", תפקיד שנכתב עבורה לאחר שהצוות היצירתי שמע את קולה העוצמתי, והיא זוכה בקרדיט, בהקלטת הליהוק המקורית בברודוויי.
היא שיחקה את התפקיד הראשי של המספר בליהוק המקורי בברודוויי של "ג'וזף ומעיל החלומות המדהים", במהלך ההפקה הראשונה שלו בברודוויי ב-1982, והייתה מועמדת לפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזות זמר[3] ופרס עולם התיאטרון.
בדצמבר 1983, ביצ'מן הפכה להיות השחקנית הראשונה שגילמה את התפקיד של גריזבלה בהפקת הסיורים הלאומית של ארצות הברית של "Cats". בתוך ארבעה חודשים היא קיבלה את התפקיד בברודוויי, והחליפה את זוכת הטוני בטי באקלי. כשהיא מבצעת את שיר הלהיט של התוכנית "Memory",[4] ביצ'מן גילמה את התפקיד בברודוויי במשך יותר מארבע שנים ועוד פעמים מזדמנות במהלך העשור הבא[1].
בסוף 1988, בעת ההכנות לתפקיד Fantine בהפקה בברודוויי של "Les Misérables", אובחנה ביצ'מן כחולה בסרטן השחלות. אחרי חודשים של טיפול, עם חברתה הוותיקה קן גילמוריי לצידה, חזרה ביצ'מן עם מופע קברט חגיגי Little Me, שהתקיים באולם הנשפים האגדי של ניו יורק.[5] לאחר מכן הופקה במהירות הפקה חדשה של "ג'וזף ומעיל החלומות המדהים" בתיאטרון רחוב וולנאט בפילדלפיה.
בתחילת 1990, עשתה ביצ'מן את הופעת הבכורה המיוחלת שלה בתור Fantine בהפקה בברודוויי של Les Misérables. ההפקה המשיכה מספר חודשים, ובסופו של דבר יצאה לסיבוב הופעות שהסתיים בפילדלפיה, בעונת חג המולד של 1990. במהלך תקופה זו, פורסמה הקלטת סולו בהפקה עצמית של ביצ'מן, Listen To My Heart, וזכתה לשבחים רבים. בסתיו שלאחר מכן היא חגגה את החזרה לבריאותה, לאחר שנלחמה בחזרתו של הסרטן, בחוזרה שוב לאולם הנשפים.
שנותיה המאוחרות ומוות עריכה
במהלך שנות חייה המאוחרות יותר, ביצ'מן נישאה לניל מזלה, בונה תפאורות בברודוויי,[6] ב-1992, ביצעה קונצרטים רבים, שרה בטקס ההשבעה השני של הנשיא ביל קלינטון, זכתה בפרס "It's Always Something" של מועדון גילדה וחזרה לשיר ולשחק.
ביצ'מן הקליטה שלושה אלבומי סולו נוספים: "The Time Between the Time", [7]"The Andrew Lloyd Webber Album" ו-"No One is Alone: Songs of Hope and Inspiration From Broadway".[8] היא הקליטה רצועה "If We Only Have Love" של ז'אק ברל, עם אחותה, קלאודיה ביצ'מן, ורצועה נוספת עם סם האריס, ערבוב של "Candide" ו-"West Side Story" מאת לאונרד ברנשטיין[9]
בתחילת 1995 חזר הסרטן של ביצ'מן. היא בילתה שעה בתוכנית פיל דונהיו בשירה ודיון במצבה וברצונה להמשיך.
לאחר שחזרה לגלם את גריזאבלה של "Cats", בברודוויי, להצגה התשיעית (1991) והעשירית (1992), היא שוב חזרה אל התפקיד ממאי עד ספטמבר 1997, וכך הייתה בליהוק של ה-19 ביוני של אותה שנה, כאשר "Cats" עקפה את "שורת המקהלה" והפכה למחזמר הארוך ביותר בתולדות ברודוויי באותה תקופה.
למרות שהטיפולים כנגד הסרטן שלה נמשכו, ביצ'מן המשיכה להופיע עד כמה חודשים לפני מותה ב-8 במרץ 1998, בגיל 44[1]. חודש לאחר מכן, נערכה לה אזכרה בתיאטרון גן החורף, התיאטרון בו שיחקו "Cats" שנים רבות. היא הותירה אחריה את אמה, דולי ביצ'מן שנאל, אב חורג, ד"ר נייט שנאל, שתי אחיות, קלאודיה ביצ'מן כהן וג'יין ביצ'מן סגל, ובעלה, ניל מזלה[1]. היא נקברה בבית הקברות מונטיפיורי, ברוקלדג', פנסילבניה.
הנצחה עריכה
תיאטרון לורי ביצ'מן ברחוב 42 בניו יורק נקרא על שמה. גם הקברט לורי ביצ'מן באוניברסיטה לאמנויות בפילדלפיה, נקרא על שמה. בשנת 1999, שנה לאחר מותה, נוסדה על שמה מלגה, בחוג לתיאטרון מוזיקלי, באוניברסיטה לאמנויות. ג'ון ד. פוקס, המייצג את המחוז ה-13 של פנסילבניה, בו מתגוררים הוריה ואחיותיה של ביצ'מן, הגיש לקונגרס שתי הצעות חוק לזכרה של ביצ'מן - האחת להקציב 50 מיליון דולר לחינוך בנושא סרטן השחלות. הצעת החוק השנייה תסמיך את משרד האוצר הפדרלי לטבוע מטבע, מוטבע בדמותה של ביצ'מן. ההכנסות ממכירת מטבע הזיכרון ישמשו לחינוך ותמיכה לחולי סרטן.[10]
דיסקוגרפיה עריכה
| Title | Year |
|---|---|
| Listen To My Heart | 1990 |
| Time Between the Time | 1993 |
| The Andrew Lloyd-Webber Album | 1995 |
| No One Is Alone | 1996 |
קישורים חיצוניים עריכה
לורי ביצ'מן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לורי ביצ'מן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לורי ביצ'מן, באתר ספוטיפיי
לורי ביצ'מן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לורי ביצ'מן, באתר Discogs (באנגלית)- לורי ביצ'מן, באתר Genius
- ראיון עם לורי ביצ'מן על מחלת הסרטן שלה
- לורי ביצ'מן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 סטיבן הולדן, לורי ביצ'מן מתה בגיל 44; שיחקה את גריזבלה ב"חתולים, באתר ניו יורק טיימס, 10 במרץ, 1998 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 כוכבת החתולים לשעבר מתה מסרטן, באתר ניו יורק טיימס, 10 למרץ 1998 (באנגלית)
- ^ ג'יי הנדלמן, המוזיקה של חוויד וובר - ביצ'מן, באתר סרסוטה הראלד טריביון, 5 בינואר 1996 (באנגלית)
- ^ רנדי ווסט, אלבום האינטרנט של אנדרו לויד, באתר People, 29 למאי 1995 (באנגלית)
- ^ סטיבן הולדן, סקירה/קברט; שירים של לורי ביצ'מן, באתר ניו יורק טיימס, 30 באוקטובר 1989 (באנגלית)
- ^ סינתיה מגריאל וצלר, מול הווילון ומאחוריו, באתר ניו יורק טיימס, 28 באפריל 1996 (באנגלית)
- ^ Sir Andrew seduces, טיים מגזין, 10 למאי 1992 (באנגלית)
- ^ ראנדי ווסט, אף אחד לא לבד: שירים של תקווה והשראה מברודוויי, באתר People, 16 לדצמבר 1996
- ^ סטפן הולדן, בביצוע, קברט, באתר גאלה אקדמיק, 16 ביולי, 1996 (באנגלית)
- ^ מערכת, $50M Cancer Bill Honors Laurie Beechman, Back Stage 39, גיליון 29, 1998 אנגלית, עמ' 1,2