לושיוס קליי
לושיוס קליי (באנגלית: Lucius D. Clay; 23 באפריל 1898 - 16 באפריל 1978) היה מפקד אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. בתפקיד זה ניהל את המשבר עם ברית המועצות בימי הסגר על ברלין בשנים 1948–1949.
 | |
| לידה |
23 באפריל 1897 מרייטה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
16 באפריל 1978 (בגיל 80) צ'טהאם, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות וסט פוינט |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית של ארצות הברית |
| צאצאים |
Lucius D. Clay, Jr., Frank Butner Clay |
| השתייכות |
צבא ארצות הברית |
| דרגה |
גנרל, בריגדיר גנרל, קולונל, לוטננט קולונל, מייג'ור גנרל, לוטננט גנרל, לוטננט קולונל, קפטן, שוחר, מייג'ור, לוטננט שני, לוטננט ראשון, חייל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קליי נולד במריאטה, ג'ורג'יה, הילד השישי והאחרון של אלכסנדר קליי, שהיה חבר הסנאט של ארצות הברית בשנים 1897–1910. הוא למד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית וסיים בשנת 1918. בשנות ה-20 וה-30 הוא עבד כמהנדס בניהול פרויקטי בנייה של סכרים, בהם גם סכר דניסון, ונמלי תעופה צבאיים ואזרחיים. בשנת 1942 הוא הועלה לדרגת גנרל, הצעיר ביותר בצבא ארצות הברית. באותה שנה הוא קיבל את עיטור לגיון ההצטיינות ובשנת 1944 קיבל את מדליית השירות המצוין. בשנת 1945 הוא היה סגנו של דווייט אייזנהאואר. עם כניעת גרמניה, הוא היה לסגן המושל הצבאי בגרמניה. בתפקידו זה הוא הוציא הצהרה המבטיחה להעניש את הגרמנים על פשעיהם[1][2]. במרץ 1947 מונה קליי למפקד אזור הכיבוש[3].
בתוקף תפקידו הובאו לו לאישור העונשים שנגזרו על פושעי מלחמה נאצים והוא המתיק את עונשם של מספר פושעים נאצים. לאחר שקיצר את עונשה של אילזה קוך לארבע שנים בלבד, התעוררה סערה ציבורית ומונתה ועדה של הסנאט לבחון את העניין. קליי הצטדק וטען שלא הובאו בפניו על העדויות נגד קוך וכי הוא אישר 200 פסקי דין מוות לפושעים נאציים[4].
לאחר הקמת מדינת ישראל, המשיך קליי להוציא ויזות ליהודים כדי שיוכלו לעלות לישראל, למרות מחאות הערבים שהעולים מסייעים לישראל במלחמה[5].
קליי היה היוזם של הרכבת האווירית לברלין בימי הסגר על ברלין.
כשנבחר אייזנהאואר לנשיא ארצות הברית היה לאחד מיועציו הקרובים וביחד עם הרברט בראונל בחר את השרים של הממשל.
בשנת 1961 שב קליי למערב ברלין כשליחו האישי של הנשיא קנדי[6][7].
בשנת 1963 עמד בראש ועדה שהמליצה על צמצום סיוע החוץ של ארצות הברית[8].
בסוף שנות ה-60 היה קליי פעיל בוועד למען יהודי ארצות ערב[9].
על שמו נקראה שדרת קליי בדרום מערב ברלין.
קישורים חיצוניים עריכה
- לושיוס קליי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לושיוס קליי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ משא ומתן בלונדוז על הגדרת אזורי הכבוש, הַבֹּקֶר, 17 במאי 1945
- ^ הטיפול בנידחים בשני האזורים, דבר, 27 בנובמבר 1946
- ^ הפתרון היחידי: ארץ ישראל, משמר, 14 במרץ 1947
- ^ מדוע המתקתי דינה של אילזה קוך, מעריב, 18 באפריל 1950
- ^ הגנרל קליי מוסיף להוציא וויזות לעקורים יהודיים, מעריב, 28 ביוני 1948
- ^ גיל קיסרי, מציל ברלין שב לזירה, מעריב, 22 באוגוסט 1961
- ^ הגנרל קליי לתושבי ברלין אינני בורח ..., הַבֹּקֶר, 16 באפריל 1962
- ^ ארה"ב תצמצם סיוע החוץ בעקבות דו"ח ועדת קליי, דבר, 25 במרץ 1963
- ^ ועד אמריקאי למען יהודי עיראק, דבר, 19 באוקטובר 1969
התעוררות בעולם לגורל יהודי סוריה, דבר, 20 באוקטובר 1971