ליברטי איילנד

האי ליברטי או אי החירותאנגלית: Liberty Island), שנקרא בעבר אי בדלו (Bedloe's Island) הוא אי בלתי מיושב המצוי במפרץ ניו יורק העליון בעיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית. באי ממוקם פסל החירות.

ליברטי איילנד
Liberty Island
נתונים גאוגרפיים
מיקום מפרץ ניו יורק העליון בניו יורק
קואורדינטות 40°41′20″N 74°2′40″W / 40.68889°N 74.04444°W / 40.68889; -74.04444
שטח 5.95 הקטאר
נתונים מדיניים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אוכלוסייה 0
אזור זמן UTC-5
(למפת ניו יורק רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל החירות על אי החירות

האי קרוי "אי החירות" החל מראשית המאה ה-20 אך השם ניתן רשמית לאי בשנת 1956. קודם להקמת פסל החירות שימש האי כמוצב צבאי בשם פורט ווד, שכונה בשל צורתו "מוצב הכוכב".

האי הוא שטח של הממשל הפדרלי של ארצות הברית ומנוהל על ידי רשות הפארקים הלאומית של ארצות הברית. ניתן להגיע אל האי באמצעות מעבורת היוצאת מבאטרי פארק שבאי מנהטן ומליברטי סטייט פארק בג'רזי סיטי שבמדינת ניו ג'רזי. האי מרוחק 1.6 ק"מ מהאי אליס, 600 מטרים מחופי ניו ג'רזי ו-2.6 ק"מ מחופי מנהטן, ואף שהאי ממוקם באזור נהר ההדסון המהווה חלק ממדינת ניו ג'רזי, האי עצמו מהווה חלק ממדינת ניו יורק.

מאז אירועי ה-11 בספטמבר 2001 האי נשמר בכל שעות היממה על ידי משמר החופים של ארצות הברית מחשש לפיגועי טרור. מוזיאון פסל החירות ממוקם בתחתית הפסל ומציג תערוכות הקשורות להיסטורית הפסל, בנייתו ומשמעותו.

היסטוריה

עריכה

האי ליברטי הוא אחד ממספר איים המצויים בנמל ניו יורק, בשפך נהר ההדסון. האי היה בעבר בשליטת הולנד, בריטניה, ארצות הברית, וזמן קצר אף בשליטת צרפת.

האינדיאנים משבט מוהגאן קראו לאי "מיניסאייס" שמשמעו "האי הקטן". כמו כן כונה האי בעבר "הקונכייה הגדולה", "אי האהבה", "אי בדלו" ו- "אי קנדי".

בזמן השליטה ההולנדית באזור, היה האי רכושו של איזאק בדלו (Isaack Bedloo), סוחר אמיד שנולד בקאלה והתגורר בניו אמסטרדם. גם כשעברה העיר לשלטון אנגלי, הוענק לו האי רשמית על ידי המושל ניקולס.

בדלו נפטר בשנת 1673 והאי נותר בשליטת בניו עד שנת 1732 עת ביתו, מרי מכרה את האי לאדולף פיליפס (Adolphe Philipse) והנרי ליין (Henry Lane) תמורת חמישה שילינגים. לאחר רכישת האי הוחרם האי על ידי השלטונות על מנת לשמש תחנת הסגר למהגרים שיש חשש כי הם נגועים באבעבועות שחורות.

בשנת 1746 רכש ארצ'יבולד קנדי (Archibald Kennedy) את האי בסך של 100 ליש"ט על מנת לבנות במקום בית קיט. המדינה החרימה חלק מהאי במטרה להקים במקום תצפית על מנת להזהיר את ניו ג'רזי, קונטיקט וניו יורק מפני פלישת אויב.

בשנת 1756 הורה מושל ניו יורק לקנדי (שהיה חבר מועצת העיר) לאפשר שימוש באי כמחנה הסגר מחשש להתפשטות אבעבועות (בשל מגפה בפילדלפיה), ובשנת 1759 רכשה עיריית ניו יורק את האי בסכום של 1,000 ליש"ט. האי הוחכר למספר בעלים על ידי העירייה בשנים שלאחר מכן.

השלטונות הבריטים השתמשו באי כדי לכלוא טורים, מעשה שעורר זעם רב והביא לשריפת המבנים שעל האי על ידי המון זועם.

במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית עגנו באי ספינות הצי המלכותי הבריטי שהטילו מצור על מפרץ ניו יורק. ב-7 בספטמבר 1776 ביצעה הצוללת הקרבית הראשונה בעידן המודרני, צב, את גיחתה הקרבית הראשונה לחופי האי. הצוללת תקפה את הספינה איגל (HMS Eagle), אך נכשלה בשל ציפוי נחושת שנועד להגן על הספינה מפני טפילים בים הקריבי.

בשנת 1793 חכרו שלטונות צרפת את האי למשך שלוש שנים, ובשנת 1796 עבר האי לבעלות מדינת ניו יורק לצורך בניית בית חולים במקום, אולם הממשל הפדרלי שאך הוקם ביקש להשתמש באי לצורך הקמת מוצב הגנה במקום, יחד עם האי אליס והאי גברנרז. ב-15 בפברואר 1800 נחקק חוק על ידי בית המחוקקים של מדינת ניו יורק המחכיר את האי לשלטון הפדרלי, אשר בשנת 1806 החל לבנות מוצב במקום בצורה של כוכב בן 11 פינות. הבנייה הסתימה בשנת 1811 והמוצב נקראה פורט ווד על שם אליעזר ד. ווד, גיבור מלחמת 1812 אשר נהרג בשנת 1814 במתקפה על פורט אירי.

בשנת 1877 הציע פרדריק אוגוסט ברתולדי להקים במקום את הפסל חירות המאירה את העולם. לאחר בניית הפסל נותר האי בשליטת מחלקת ההגנה של ארצות הברית למעט מנגנון תפעול הלפיד (שטח של 4,000 מ"ר בצפון האי) ששימש את נציבות המגדלורים. בשנת 1901 עברה גם השליטה במתקני הלפיד למשרד ההגנה.

בשנת 1916 נפגע האי והפסל בשל פיצוץ בלק טום.

ב-15 באוקטובר 1924 הוכרז הפסל כאתר לאומי, ובשנת 1933 עבר האי לשליטת משרד הפנים, ומאז מנוהל האי על ידי מחלקת הפארקים הלאומיים.

שרידי המוצב משמשים כיום כבסיס לפסל, אולם מרבית המבנים נהרסו בין 19441950.

שיוך

עריכה
 
מבט פנורמי על האי. ברקע מנהטן וניו ג'רזי

בניגוד לטענות נפוצות לפיהן "פסל החירות נמצא בניו ג'רזי", האי נמצא למעשה בשטח מדינת ניו יורק, בהתאם לחוזה בין המדינות משנת 1834.

הבסיס לטענה השגויה הנ"ל מקורו בעובדות הבאות:

  • קרבת האי לחופי ניו ג'רזי (600 מטרים) וריחוקו מחופי ניו יורק.
  • מיקומו של האי במפות בשטח המים הריבוניים של מדינת ניו ג'רזי.
  • ניצחונה של ניו ג'רזי בתביעה משנת 1998 בעניין האי אליס.

אין מחלוקת כי האי סמוך לניו ג'רזי. כמו כן אין מחלוקת שהגבול בין המדינות עובר באמצע נהר ההדסון, והאי נמצא בצד ניו ג'רזי של הנהר. מסיבה זו כל השטח התת-מימי שסביב האי הוא שטח בשליטת ניו ג'רזי (וגם זה אינו שנוי במחלוקת). יחד עם זאת, מבחינה היסטורית האי שייך למדינת ניו יורק, וממוקם במחוז ההצבעה של העיר ניו יורק (המחוז השמיני).

על פי צ'ארטר ניו ג'רזי משנת 1664 (טקסט הצ'ארטר) הגבול עובר בנהר ההדסון. באותה עת משמעות הדבר שגבול המדינה הוא בקו החוף ולא באמצע הנהר כפי שמקובל היום. בהתאם, החוזה בין המדינות משנת 1834 הדן בסטטן איילנד וקובע כי הגבול יהיה באמצע הנהר אך שטח האיים יהיה שייך למדינת ניו יורק.

האי אליס היה במצב ייחודי שכן מרביתו שטח מיובש מן הנהר, ולכן אינו זהה לאיים הטבעיים בהם דן ההסכם משנת 1834.

מוזיאונים

עריכה

מוזיאון פסל החירות שוכן באי ומציג תערוכות אודות הפסל, ההיסטוריה שלו ועל הבנייה שלו.

בעבר שכן באי גם מוזיאון ההגירה, שנחנך ב-1972 על ידי נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון אך הוא נסגר ב-1991 לאור העברת המוזיאון לאי אליס איילנד.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ליברטי איילנד בוויקישיתוף