ליטל קיימן
ליטל קיימן (באנגלית: Little Cayman; "קיימן הקטן") הוא הקטן בגודלו ובמספר תושביו מבין שלושת איי קיימן שהם טריטוריה שמעבר לים של הממלכה המאוחדת.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
הים הקריבי  |
| קואורדינטות | 19°41′00″N 80°03′00″W / 19.683333333333°N 80.05°W |
| שטח | 28.5 קילומטר רבוע |
| אורך | 16 קילומטר |
| רוחב | 1.5 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| אוכלוסייה | 198 (2010) |
| אזור זמן | UTC-5 |
| מגלה |
כריסטופר קולומבוס |
| תאריך גילוי |
10 במאי 1503 |
|
(למפת אמריקה המרכזית רגילה)   ליטל קיימן  | |
  | |
גאוגרפיה עריכה
האי נמצא בים הקריבי כ-140 ק"מ צפונית מזרחית לאי גרנד קיימן וכ-8 ק"מ מערבית לאי קיימן בראק. אורכו כ-16 ק"מ, רוחבו כ-1.6 ק"מ, ומתגוררים בו כ-170 תושבים.
האי שטוח, וגובהו מטרים ספורים מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא 12 מטרים מעל פני הים.
היסטוריה עריכה
האי התגלה לראשונה על ידי כריסטופר קולומבוס ב-10 במאי 1503, במסעו הרביעי והאחרון לאיי הודו המערבית. האי התגלה לאחר שרוחות עזות הסיטו את ספינתו ממסלולה. קולומבוס קרא לו ולאי קיימן בראק בשם "לאס טורטוגוס" בשל הצבים הרבים שהיו בהם. בשנת 1585 הגיע לאי סר פרנסיס דרייק אשר קרא לאי בשם "לאס קיימאנאס", שמשמעה תמסח בשפת הקריב, וזאת בשל מספר רב של איגואנות שראה על האי ואשר זוהו בטעות כתמסחים (ראו קיימן שחור וקיימן גמדי של שניידר).
האי יושב לראשונה במאה ה-17, על ידי דייגי צבי ים שבנו באי מחנות. בעקבות תקיפה של שודדי ים ספרדיים בשנת 1671 ננטשו המחנות. האי יושב בשנית בשנת 1833, והוקם בו כפר בשם "כפר בלוסום" ("כפר הניחוח" - Blossom Village).
כלכלה עריכה
בראשית המאה ה-20 התבססה עיקר כלכלת האי על יצוא פוספטים, גידול אגוזי קוקוס ויצירת חבלים.
כיום עיקר כלכלת האי מבוססת על תיירות. האי ידוע באתרי הצלילה הסמוכים אליו.
חברת התעופה קיימן איירוויז מקיימת טיסות סדירות מקיימן בראק ומגרנד קיימן לשדה התעופה אדוארד בודן שבאי.
באי נמצאת כנסייה אחת וסניף דואר אחד, וכן מרכז מבקרים המציג את בעלי החיים הייחודים של האי, ובהם ציפורי סולה אדומת-רגל (Sula sula) המקננים באי, האיגואנה הייחודית (Cyclura nubila caymanensis), וכן ברווזי הודו המערבית (Dendrocygna arborea) וצבי הים (Eretmochelys imbricata) המצויים בסכנת הכחדה.
