צלילה
צלילה היא שהייה מתחת לפני המים עם או בלי ציוד צלילה. העוסק בצלילה קרוי צולל, אמודאי או איש צפרדע.
היסטוריה
עריכההצוללים הראשונים עסקו בשליית חפצים מספינות טבועות. ידוע על לוחות תשלומים לצוללים כבר בשנת 300 לפנה"ס. אמצעי העזר היחידים שהיו בשימוש בתקופה זו הם אבנים ששימשו כמשקולות והקלו על שקיעת הצולל. הצולל יכול היה לשהות מתחת למים דקות מעטות בלבד – רק למשך הזמן בו יכול היה לעצור את נשימתו. צלילה זו נקראת גם "צלילה חופשית" ועד היום היא משמשת שולי פנינים ואף מהווה ספורט ימי אתגרי.
אריסטו מייחס לאלכסנדר הגדול פיתוח של פעמון צלילה פשוט העשוי מזכוכית, בזמן המצור על צור. פיתוח דומה נעשה בסין סביב 200 לפני הספירה.
התקדמות משמעותית בתחום הצלילה נעשתה במאה ה-19, שבה הומצאו אמצעים חדשים לצלילה: הפעמון והחליפה.
פעמון
עריכהפעמון צלילה היא שיטה שממנה התפתח מאוחר יותר "פוד הצלילה". כלי אטום גדול בצורת פעמון מושקע במים כאשר תחתיתו פתוחה. כשצולל או חבורת צוללים נמצאת בתוכו. האוויר הכלוא בתוכו היה מאפשר לצוללים לנשום. משמש לצלילה באספקת שטח.
חליפה
עריכה
ערך מורחב – חליפת צלילה
את החליפה פיתח המהנדס הגרמני אוגוסטוס זיבה ב-1830. מתוך חליפה זו התפתחה חליפת הצלילה המודרנית של היום. החליפה הייתה עשויה גומי מסוג ניאופרן עטוף בשתי שכבות בד שכיסה את רוב גוף האמודאי (למעט כפות הידיים, כפות הרגליים והראש). שולי החליפה היו מהודקים לגוף כדי למנוע חדירת מים. סוליות הנעליים היו עשויות עופרת כדי להגביר יציבות.
על החזה והגב היו משקולות שסייעו לאמודאי לשקוע. על ראשו הייתה קסדה עגולה סגורה הרמטית אשר הכילה את כל הראש ונסגרה בצוואר. הקסדה הייתה עשויה מברזל, נחושת או פליז ומזכוכית שאפשרה לאמודאי לראות. מתוך הקסדה יצא צינור אוויר אל פני השטח, בדרך כלל אל ספינה, ודרכו הוזרם אוויר בלחץ שאפשר לאמודאי לנשום. לצינור הייתה גם סגולה "טלפונית". דרכו התאפשר לאמודאי לדבר עם אנשי הספינה ועם הצוללים שלצידו.
בעזרת החליפה הצוללים שומרים על חום גופם מתחת למים.
מכל צלילה
עריכהאבי הצלילה המודרנית והצילום התת-מימי הוא לוטננט קולונל (מקביל לדרגת סגן-אלוף) ז'אק-איב קוסטו. קוסטו ערך בשנות ה-30 וה-40 ניסויים בצלילה במים רדודים עם מסיכות ושנורקל. הוא וחבריו פיתחו את מכל הצלילה הראשון שאיפשר לצלול לעומק מבלי להיות מחובר בצינור אל ספינה שמעל ופעילות תת-מימית משוחררת יותר.
במהלך מלחמת העולם השנייה פותחו מערכות נשימה סגורות, אשר מנעו הופעת בועות מסגירות על פני המים, וכך הקשו על גילויים ואיכונם של צוללנים. מערכת זו סללה את הדרך להופעתן של יחידות קומנדו ימי המורכבות מצוללים לוחמים. יחידות עילית אלו קיימות בצבאותיהן של רוב מדינות העולם, לרבות שייטת 13 בצה"ל.
תא צלילה
עריכהבשנות ה-50 הוחלף הפעמון בתא צלילה סגור ומשוכלל אשר יכול להציף ולהשקיע את עצמו באמצעות מערכות הדומות למערכות הפועלות בצוללת. תא זה השתכלל עם השנים וכיום תאים אלה יכולים להגיע לעומק רב מאוד (קילומטרים) – טווח גדול בהרבה מזה שמסוגל לו צולל ללא תא. בתא נשמר לחץ נסבל. אילו היה שורר בו הלחץ שמחוץ לתא, היה גוף הצולל נמחץ. בתא ניתן לשהות אפילו שבועות.
תאי צלילה מוכרים גם בשמות כמו בתיספרה או בתיסקף. תאים אלו משמשים למחקר תת-ימי באזורים אשר צוללים לא יכולים להגיע אליהם בגלל עומקם.
צלילה כיום
עריכהצלילה מקצועית: צלילה למטרת ביצוע עבודות תת-מימיות.
צלילה באספקת שטח
עריכה- ערך מורחב – צלילה באספקת שטח
צלילה באספקת שטח זו שיטה לצלילה בה מקור האוויר נמצא מעל פני המים (סירה/רציף/אסדה/חוף). אספקת האוויר מגיעה לקסדת הצולל דרך צינור טבור. על כל מהלך הצלילה מפקח ומנהל צולל בכיר היושב מעל פני המים. בין הצולל לצולל הבכיר ישנה מערכת תקשורת לדיבור ושמיעה בשני הצדדים. מטרת שיטה זו היא לביצוע עבודות צלילה מורכבות ומסובכות.
צלילה חופשית
עריכה- ערך מורחב – צלילה חופשית
צלילה חופשית מבוצעת ללא עזרי נשימה (כלומר אחסון האוויר הוא בריאות בלבד) וציוד הצולל הוא: סנפירים, מסיכה ולעיתים משקולות ושנורקל. הצולל שואף אוויר מלוא ריאותיו ויורד לעומק הרב ביותר שאליו הוא יכול להגיע ואז עולה. ספורט זה גם נחשב כספורט אתגרי, כאשר הצוללים המשתתפים בו מנסים להגיע לעומקים ומרחקים גדולים בצלילה יחידה אשר תימשך זמן רב ככל הניתן – כל זאת ללא עזרי נשימה.
ספורט זה בטוח יותר ממה שנראה להדיוט. מחקרים הוכיחו לאחרונה כי קיימת סכנת דקומפרסיה גם בצלילה חופשית. הסכנה הגדולה ביותר בספורט זה היא אובדן הכרה מתחת לפני המים (עלפון בצלילה חופשית מתרחש באופן כמעט בלעדי ב-15 המטרים הקרובים ביותר לפני המים בסיום הצלילה, עקב ירידה בלחץ החלקי של החמצן בריאותיו של הצולל ועל כן נקרא גם עילפון מים רדודים).
הישג השיא בצלילה חופשית עומד כיום על הגעה לעומק העולה על 214 מטר וזמן החזקת נשימה של 11:35 דקות.[1]
צלילת סקובה
עריכה
צלילת הסקובה (SCUBA – ראשי תיבות של המונח self-contained underwater breathing apparatus, בתרגום לעברית: מנגנון עצמאי לנשימה מתחת למים) היא צלילה בעזרת מערכת המספקת אוויר לנשימה לצולל (ווסת צלילה). צלילה מסוג זה דורשת הכשרה בשימוש בציוד הצלילה.
צלילה בעזרת מכשירים רועשת למדי לצולל מתחת למים, בניגוד למה שנהוג לחשוב על "עולם הדממה". הבועות והאוויר העובר בווסת מקימים רעש רב יחסית.
סוגים של צלילת סקובה כוללים בעיקר:
- צלילה ספורטיבית – למטרות הנאה.
- צלילות טכניות:
- צלילת מערות (המלאות במים באופן מלא או חלקי).
- צלילה עמוקה (יותר עמוקה מ-30 מטרים בצלילה חובבנית, צלילה טכנית או צלילה עם אספקת אוויר מפני המים – בהתאמה).
- צלילת קרח.
- צלילה לספינות טבועות (נכנס גם בקטגוריית צלילה חובבנית).
- צלילה צבאית – צלילה התקפית (קומנדו ימי), צלילה הגנתית (אבטחה מפני צוללי אויב) או לצורכי עבודות תת-מימיות.
- צלילה מקצועית – בתור מקור פרנסה (לצורכי בנייה ותחזוקה תת-מימיים, צלילה במקורות מים רעילים והדרכות צלילה).
- צלילה מדעית.
הצולל נושא עליו את כל הציוד הנדרש לצלילה. ציוד זה כולל:
- מכל אוויר דחוס
- חליפת צלילה
- מאזן ציפה
- משקולות
- ווסת
- סנפירים
- מסיכה
- שנורקל
- נעלי צלילה (תלוי בסוג הסנפירים)
- מד עומק
- מחשב צלילה (לא חובה. עשוי להחליף את השעון ומד העומק)
- בלילה – פנס צלילה
עקרונות הצלילה הספורטיבית
עריכהאחד מעקרונות הצלילה העיקריים הוא השליטה בציפה. שליטה זו מושגת על ידי שינוי כמות האוויר בתוך גוף הצולל (בריאות) ועל גופו (במאזן הציפה). על ידי שינוי בכמות האוויר הצולל יכול להיות באחד משלושה מצבים:
- ציפה שלילית: מצב בו הצולל שוקע.
- ציפה חיובית: מצב בו הצולל עולה אל פני המים
- ציפה נייטרלית: מצב בו הצולל שומר על מיקומו בעומק המים.
על הצולל להיות מסוגל להשיג את שלושתם במהלך הצלילה (כדי לשקוע, לשמור על עומק ולעלות לאחר מכן).
צלילה טכנית
עריכה- ערך מורחב – צלילה טכנית
צלילה בה נעשה שימוש ביותר מתערובת נשימה אחת ובתערובות גזים הכוללות הליום. הוספת גז ההליום לתערובת הנשימה מאפשרת צלילות לעומק רב יותר מאשר צלילה ספורטיבית ללא סכנת שכרון מעמקים ותוך הפחתת טעינת החנקן ברקמות הגוף. בסוג צלילה זה נעשה גם שימוש במערכות מחזור נשימה. בצלילות טכניות מבצעים במהלך העלייה, חניות בעומקים שונים תוך שימוש בתערובות גז המכילות ריכוזי חמצן שונים על מנת לווסת את פינוי הגזים האינרטיים מרקמות הגוף (דקומפרסיה). צלילה טכנית נחשבת גם היא לצלילה ספורטיבית אם כי מתקדמת יותר וכוללת ענפים שונים כגון צלילה לספינות טרופות, צלילת מערות וצלילה תחת קרח.
מועדוני צלילה
עריכהמועדוני צלילה קיימים ליד אתרי צלילה רבים בעולם. רובם מאוישים על ידי מדריכי צלילה מקצועיים (ברמת שלושה כוכבים ומעלה ובעלי תעודת מדריך). המועדונים מספקים הכשרות ברמות שונות, החל מרמת צולל מים פתוחים (כוכב אחד) ועד הכשרות מקצועיות כמו תפעול מצבי חירום בצלילה, צלילת לילה, צלילת אניות טרופות או צלילת מערות. המועדונים מספקים גם שירותי צלילות מודרכות לבעלי כוכב אחד או יותר, כאשר הכניסה לים היא מהחוף או מסירה.
צלילה בישראל
עריכה
ישראל היא אחת המדינות היחידות[דרוש מקור] בה קיים חוק צלילה הקובע כי על צולל לעבור קורס עם מדריך צלילה מוסמך ומבחני הסמכה. כמו כן קובע החוק כי אין לצלול לבד צלילה ספורטיבית. כל צולל בישראל נדרש לביטוח ייעודי לצלילה (ביטוח צלילה).
החוק מסדיר את העומקים המותרים לצולל: עם כוכב צלילה אחד מותר לצלול עד לעומק של 20 מטרים ואילו עם שני כוכבים מותר לצלול עד לעומק של 30 מטרים.
רוב מועדוני הצלילה בישראל נמצאים במפרץ אילת ומיעוטם סמוכים לאתרי צלילה לחוף הים התיכון. במפרץ אילת קיים מגוון של דגים ואלמוגים ומימיו נחשבים לשקטים וחמים יחסית גם בחורף. באתרי צלילה בים התיכון קיימות תצורות סלעים ומערות (חלקם באזור ראש הנקרה), עתיקות (כמו בקיסריה), ריף (כמו בהרצליה ובצלילה מסירה) וספינות טבועות רבות. קיימים גם דגים ססגוניים רבים, אך הם נדירים יחסית לשפע שבאילת.
בישראל קיים מקצוע הקרוי "רופא צלילה". אחד מתפקידיו של רופא הצלילה הוא לאשר מבחינה בריאותית הצטרפות מועמדים לקורס צלילה. ההסתדרות הרפואית בישראל מסמיכה "רופאי צלילה".[2]
בחיל הים הישראלי ישנן יחידות של צוללים מקצועיים (ילת"ם) וסנפיר, האמונות על משימות צלילה מקצועית ומשימות אבטחה.
צלילה בקולנוע
עריכה- "כדור הרעם" (1965) – מסדרת "ג'יימס בונד" בכיכובו של שון קונרי – בסרט מופיעה סצנת קרב תת-מימית בין יחידות צוללים.
- "הכחול הגדול" (1998) – סרטו של לוק בסון על צלילה חופשית המשלב דרמה ורומנטיקה ומתאר יריבות בין שני צוללים חופשיים.
- גברים עם כבוד (2000) – הסרט מתאר את אורח חייהם של אמודאים המשתמשים בחליפת צלילה.
- "עמוק במים" (2004) – סרטו של וס אנדרסון, בו מופיעות סצינות צלילה רבות.
- סודות בים הכחול (2005)
- "הצלילה" (2018) – סרט ישראלי שכתב וביים יונה רוזנקיאר, המככב בסרט לצד שני אחיו – יואל ומיכה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- עמוס מגד, ראס-סודר – רשמיו של מבקר, 'בין גלים' חוברת נובמבר 1974.
- ההיסטוריה של הצלילה – מתוך ספרו של לירון תירוש "צלילה – מדריך לעולם חדש"
- פגיעות צלילה
- תקני קורס צלילה של ארגון ה-SDI בעברית
- אבי אובל, שכרון המעמקים – קורס צלילה, "בין גלים" 181 אוגוסט 1990, עמ' 102.
- שני פייס, ספורט ימי– שיט וצלילה, 'בין גלים' 182 ינואר1991 עמ' 40.
- אראלה טהרלב בן-שחר, איך מתחילים לצלול בים? המדריך המלא, באתר ynet, 22 ביוני 2011
- סו אוסטין: צלילה למעמקי הים... בכיסא-גלגלים – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
- שי שמש, המקצוענים במעמקי הים, באתר מדע גדול, בקטנה, 16 ביולי 2017
- ידיעות עיתונאיות היסטוריות על צלילה וצוללים, 1856–1917, 1917–1948 באתר: "שפת הים" – ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1856–1948.
