לילית נגר
לילית נגר (נולדה ב-22 באוגוסט 1935) היא שחקנית, זמרת ושדרנית ישראלית.
 | |
| לילית נגר בצעירותה, שנות ה-50 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1935 (בת 89) תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת פעילות | מ-1952 |
| עיסוק | קריינית, שחקנית, זמרת, שדרנית |
| ילדים |
סיגי חזמה  |
| פרופיל ב-IMDb | |
נגר הייתה פעילה במיוחד בשידורי הטלוויזיה בערבית של רשות השידור, שם היא נקראה בשם לילא נג'אר (ليلى نجار).
ביוגרפיה
עריכהלילית נגר נולדה בארץ ישראל בשנת 1935, בשכונת נווה צדק שבתל אביב להורים יוצאי מצרים. שהייתה בת שלוש משפחתה חזרה למצרים והיא גדלה בהליופוליס, פרוור עשיר של קהיר[1]. למדה בבית־ספר של נזירות צרפתיות, שם קיבלה חינוך צרפתי. בשנת 1951, כאשר היא הייתה בת 15, עלתה לישראל עם אחותה במסגרת עליית הנוער ונקלטה בקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן. שנה יותר מאוחר הגיעו הוריה וכל המשפחה עברה להתגורר בחולון[1].
שירה המוקלט הראשון של נגר הפך ללהיט כשהייתה בת 17. את השם "לילית נגר" הציע לה הפזמונאי אברהם ברושי[2]. בשנות ה-50 כיכבה לילית נגר בשירי עמנואל זמיר, כגון "דבקה רפיח" ("לי יומי ולי לילי"), ולצידם ביצעה גם להיטים לועזיים שתורגמו לעברית ("לימון לימונרו", "אל תיקח הכל ללב").
בשנת 1954 ביצעה את השיר "נגן נגנה" (המוכר כיום בשם "צל עץ תמר"), אשר יצא כתקליט בהפקת חברת התקליטים "מקולית". נגר זכתה במקום השלישי בפסטיבל הזמר והפזמון 1960 עם השיר "ערב חג" שתורגם מערבית, אותו שרה יחד עם ג'ו עמר[3].
לאחר נישואיה ב-1962 פרשה מכל עיסוקיה המקצועיים והתמסרה לגידול שתי בנותיה. עם הקמת הטלוויזיה בערבית גייס אותה מנהל התוכניות סלים פתאל לשחק בהפקה טלוויזיונית בערבית של המחזה "משרתם של שני אדונים", שביים לואי לנטין[4]. אחר כך החלה להגיש ולהנחות תוכניות שונות בערבית[4]. במקביל חזרה לקריירה המוזיקלית שלה, זכתה פעמיים במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי בין השנים 1970 ל-1976, עם השירים "המלאך הטוב יופיע", ו"זמר בודד הוא הלב" המוכר בשם "עוד יום יבוא" שזכה לחידוש מספר שנים מאוחר יותר על ידי זוהר ארגוב והיה לאחד הלהיטים הראשונים שלו בתקליט "אלינור". נגר שיחקה גם בתיאטרון בית ליסין. בשנת 1970 נגר הוציאה אלבום שנקרא "השטיח המעופף" - כשם תוכנית הטלוויזיה שלה.
נגר שיחקה לצד ז'אק כהן בהצגות הבידור "תפוס כפי יכולתך" (1972) ו"בעלי במילואים" (1974), בהפקת תיאטרון הזמן.
היא השתתפה בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות, והנחתה תוכניות אירוח ותוכניות ילדים בטלוויזיה. בין השאר שיחקה בסרטים "בדרנית בחצות" (1977)[5] ו"סופו של מילטון לוי" (1981), ובסדרות הטלוויזיה "עאדל וסמירה" ביחד עם ז'אק כהן (בתחילת שנות השבעים, בערבית), "השטיח המעופף" (במהלך שנות השבעים, בערבית), "וידאו וחצי" (בערבית), "מישל עזרא ספרא ובניו" (1983) ו"פרנקו וספקטור" (2003)[6].
בשנת 2005 השתתפה העונה השנייה של "השיר שלנו", דרמה מוזיקלית ששודרה בערוץ "yes ישראלי"[7].
בשנת 2008 הופיעה כמנחה וכזמרת באירוע "בית בקהיר, בוסתן באלכסנדריה" במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים[8].
חיים אישיים
עריכהבקול ישראל הכירה את יעקב חזמה, שהיה עורך דין ומנהל השידורים בערבית בקול ישראל, ונישאה לו ב-1962[1]. חזמה שימש גם כעורך העיתון הישראלי בערבית "אל-אנבא". הם היו נשואים עד למותו באופן פתאומי ב-11 באוגוסט 1981. לנגר וחזמה נולדו שתי בנות, אחת מהן היא השחקנית-זמרת סיגי חזמה[1].
קישורים חיצוניים
עריכה- לילית נגר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
לילית נגר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- לילית נגר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- לילית נגר, באתר זמרשת
- לילית נגר, באתר שירונט
לילית נגר, באתר ספוטיפיי
לילית נגר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- לילית נגר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- נגר תופיע לצד פלפל אל-מצרי ואחרים, מעריב, 28 בספטמבר 1961
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 לידנה של מישל, "העולם הזה", גיליון 2391 מ-29 ביוני 1983, עמוד 42
- ^ על פי ראיון עמו בגל"צ מ-2013, לרגל יום הולדתו ה-90
- ^ חגי חיטרון, חוזרים לערב בא, באתר הארץ, 14 במאי 2008
- ^ 1 2 נתן ריבון, דיוקן: לילית נגר, הארץ, 31 ביולי 1969
- ^ בדרנית בחצות, אתר הבמה
- ^ רותה קופפר, משפט מפתח, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2003
- ^ רותה קופפר, מרוב קריצות מקבלים עווית בעין, באתר הארץ, 13 במרץ 2005
- ^ ההצלחה הכבירה של החפלה המצרית, "בית בקהיר בוסתן באלכסנדריה"