ויקיפדיה

תיאטרון בית ליסין

תיאטרון רפרטוארי ישראלי

תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר הוא תיאטרון ישראלי בבעלות עיריית תל אביב השוכן בתל אביב. ציפי פינס היא המנכ"לית והמנהלת האמנותית של התיאטרון, ששם דגש על מחזאות ישראלית אקטואלית במקביל לקלסיקות מן העולם.[1] התיאטרון נחשב לשלישי בגודלו וחשיבותו בישראל אחרי הבימה והקאמרי.

תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר
סמליל התיאטרון
הכניסה לתיאטרון מרחוב פרישמן, לאחר השיפוץ, ספטמבר 2019
הכניסה לתיאטרון מרחוב פרישמן, לאחר השיפוץ, ספטמבר 2019
תחום תיאטרון
מדינה ישראלישראל ישראל
משרד ראשי תל אביב-יפו
מייסדים ההסתדרות הכללית
יעקב אגמון
יושב ראש דב תמרי
מנכ"ל ציפי פינס
תקופת הפעילות 1980–הווה (כ־45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.lessin.co.il
קואורדינטות 32°04′46″N 34°46′25″E / 32.07944444°N 34.77369722°E / 32.07944444; 34.77369722
(למפת תל אביב רגילה)
 
תיאטרון בית ליסין
תיאטרון בית ליסין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמליל התיאטרון עד 2019
שלט בכניסה לבית ליסין המחודש
הבניין הראשון של תיאטרון בית ליסין ברח' ויצמן

היסטוריה

עריכה

תיאטרון בית ליסין נוסד בשנת 1980 כמועדון התיאטרון של ההסתדרות הכללית באולם הקטן שברחוב ויצמן. באולם פעל "מועדון בית ליסין"[2] ונערכו בן הופעות והצגות. מ-1980 החל לפעול כתיאטרון רפרטוארי ביוזמת יעקב אגמון,[3] לאחר שהמבנה שופץ והותאם להפקות תיאטרון, ובכך החליף את תיאטרון האהל התיאטרון הקודם של ההסתדרות שנסגר ב-1969.[4]

בשנת 1993 מונתה ציפי פינס למנכ"לית ולמנהלת האמנותית של התיאטרון, ובשנת 1995 מונה אבישי מילשטיין לתפקיד דרמטורג התיאטרון. משנת 2006 ועד 2013 שימש הלל מיטלפונקט כמחזאי הבית וכיועץ האמנותי של התיאטרון.

בשנת 2003 עבר התיאטרון לפסאז' הוד ברחוב דיזנגוף 101, למבנה בו פעל קודם לכן התיאטרון הקאמרי.[5]

בשנת 2010 יזמה עיריית תל אביב שיפוץ וחידוש בניין התיאטרון ופסאז' הוד בתקציב של כ-110 מיליון שקלים. במסגרת השיפוץ רכשה העירייה את קולנוע הוד בקומת הקרקע ובמרתף. המתחם הפך לאולם בן 380 מקומות ישיבה, כחלק ממתחם התיאטרון.[6] כמו כן שופץ אולם הבית של התיאטרון שבו 830 מקומות ישיבה,[7] ונבנו מחדש האכסדרה, הבמה וחדרי האמנים, וכך גם מתקני הבמה ומערכות ההגברה והתאורה.[1]

במהלך השיפוץ התיאטרון הציג באולמות בית ציוני אמריקה, מוזיאון א"י ובית החייל בת"א, וכן ברחבי הארץ.[1]

בספטמבר 2019 נחנך המשכן החדש עם המחזה "משפחה חמה" מאת ענת גוב. החל בדצמבר 2019 נקרא התיאטרון על שמו של איש העסקים הישראלי ברוך איבצ'ר, לאחר שהעביר תרומה של 25 מיליון ש"ח,[8] מאז קרוי בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.

עמותת תיאטרון בית ליסין בדיזינגוף[9] המנהלת את התיאטרון היא תאגיד עירוני הנמצא בבעלות עיריית תל אביב-יפו וההסתדרות הכללית. החל משנת 2004 יו"ר העמותה הוא עוזי ברעם.

חזון אמנותי

עריכה

במהלך השנים העלה התיאטרון יותר מאלף הצגות ומחזות אירופיים ואמריקניים מודרניים-עכשוויים וכן הצגות מקור. ברוח חזונה האמנותי של ציפי פינס החל התיאטרון לשים דגש על יצירות ישראליות-מקוריות, שרובן משקפות את המצב החברתי-פוליטי בישראל.

מדי שנה מעלה התיאטרון 10–12 הפקות חדשות, בהן לפחות 3–4 פרמיירות של מחזות ישראלים חדשים. שאר הרפרטואר מורכב ממחזות אקטואליים מהתיאטרון העולמי ועיבודים חדשים לקלאסיקות וקלאסיקות מודרניות.

בדצמבר 2013, הוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א תביעה כנגד תיאטרון בית ליסין והמחזאי הלל מיטלפונקט בגין הפרת זכויות יוצרים. לטענת התובע, המחזאי רון גואטה, מחזהו של הלל מיטלפונקט, "מקסי ואני" הועתק מהמחזה שלו "אדמונטון" שבו צפה מיטלפונקט בהיותו מחזאי הבית של בית ליסין ושופט מטעם התיאטרון בתחרות לגילוי מחזות חדשים שהתקיימה במסגרת פסטיבל "פותחים במה" 2010. התביעה נתמכה בחוות דעת של הפרופסור לתיאטרון שמעון לוי ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב לשעבר. בחוות הדעת כתב פרופ' לוי: "להערכתי, זה מקרה ברור ומוכח של גנבה ספרותית" וכן: "מקריאה בשני המחזות עולה בבירור שמיטלפונקט נטל מיצירתו המקורית של גואטה את הרעיון העיקרי, את התמה, את מרכיבי העלילה, את הקונפליקטים, את הדמויות, ועוד כהנה וכהנה מרכיבים טקסטואליים, מבניים ותמטיים במרקם הדרמטי".[10]

ביקורת על מדיניות אמנותית

עריכה

לצד פעילותו הרבה בהעלאת מחזות ישראליים, ספג תיאטרון בית ליסין ביקורת מצד יוצרים ואנשי תיאטרון על העדפה בולטת למחזאות ריאליסטית וקונבנציונלית, ועל מיעוט יחסי ביצירות חדשניות מבחינה צורנית. לטענת המבקרים, מדיניות הרפרטואר של התיאטרון – בדומה לתיאטראות רפרטואריים נוספים בישראל – נוטה להעדיף הפקות בטוחות מבחינה מסחרית, לעיתים קרובות עיבודים לסרטים מצליחים, על פני מחזאות מקורית ניסיונית או פוליטית. ביקורת זו עלתה במיוחד מצד מחזאים צעירים ומחזאיות שפועלים גם מחוץ לישראל, אשר טענו כי מחזותיהם נדחים או מותאמים לשפה בימתית שונה כדי להציגם בארץ. מאיה ערד יסעור, מחזאית ישראלית שמרבית יצירותיה מועלות בתיאטראות בגרמניה, ציינה כי הפקה יחידה של מחזה פרי עטה בתיאטרון בית ליסין עברה התאמות רבות לטעם הקהל המקומי. לדברי אנשי תיאטרון שונים, חסר כיום בתיאטרון הישראלי "דור ביניים" של מחזאים פעילים ומבוססים, בין היתר בשל מעבר כותבים מוכשרים לתחום הטלוויזיה והקולנוע, אשר מציעים תנאים פתוחים ונסיוניים יותר לכתיבה.[11]

הפקות שהועלו

עריכה

בין ההפקות הבולטות שעלו במאה ה-21 בתיאטרון:

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: תיאטרון בית ליסין
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תיאטרון בית ליסין

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 בית ליסין, המשכן החדש, באתר בית ליסין
  2. ^ יוסף גולן, מחריפה המחלוקת בעניין העסקת י.אגמון בבית ליסין, דבר, 1 בינואר 1980
  3. ^ תום שגב, יעקב אגמון, פקיד בהסתדרות, כותרת ראשית, 16 בינואר 1985
  4. ^ בית לסין נפתח מחדש, דבר, 1 בפברואר 1980
  5. ^ מרב יודילוביץ', תיאטרון בית ליסין עובר דירה, באתר ynet, 20 ביולי 2003
  6. ^ מרב יודילוביץ', קולנוע "הוד" יוסב לאולמות תיאטרון, באתר ynet, 24 במרץ 2010
  7. ^ ציפי שוחט, קולנוע הוד יוסב לאולם תיאטרון בית ליסין , באתר הארץ, 1 בינואר 2012
  8. ^   שוקי שדה, תרם 25 מיליון שקל - ותיאטרון בית ליסין ייקרא על שמו, באתר TheMarker‏, 2 בדצמבר 2019
  9. ^ תיאטרון בית ליסין בדיזינגוף, באתר "גיידסטאר ישראל"
  10. ^ נועה הרשקוביץ‏, יוצר טוען: "מיטלפונקט ובית ליסין העתיקו ממני", באתר וואלה, 1 בינואר 2014
  11. ^ נירית אנדרמן, "הדור החדש של המחזאים? הם פשוט כותבים לטלוויזיה", הארץ, 6 ביוני 2025 (הקישור אינו פעיל)
  12. ^ מרב יודילוביץ', מייק בראנט חוזר לבמה, באתר ynet, 18 בנובמבר 2007

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תיאטרון_בית_ליסין&oldid=41180435"