תיאטרון בית ליסין
תיאטרון בית ליסין הוא תיאטרון ישראלי השוכן בתל אביב.
 | |
 | |
| הכניסה לתיאטרון מרחוב פרישמן, לאחר השיפוץ, ספטמבר 2019 | |
| תחום | תיאטרון |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מייסדים | ההסתדרות הכללית |
| יושב ראש | דב תמרי |
| מנכ"ל | ציפי פינס |
| תאריך הקמה |
1980 |
|
www | |
  | |
תוכן עניינים
היסטוריהעריכה
תיאטרון בית ליסין נוסד בשנת 1980 על ידי ההסתדרות הכללית בבית ליסין שברחוב ויצמן. במקום כבר פעל במשך שנים רבות "מועדון בית ליסין"[1], בו נערכו הופעות שונות של מוזיקה ותיאטרון. מ-1980 החל לפעול כתיאטרון רפרטוארי היוזם הפקות בהנהלת יעקב אגמון[2], לאחר שהמבנה שופץ והותאם להפקות תיאטרון[3].
בשנת 1993, מונתה ציפי פינס למנכ"לית והמנהלת האמנותית של התיאטרון. בשנת 1995, מונה אבישי מילשטיין לתפקיד דרמטורג התיאטרון, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום.
בשנת 2003 עבר מרכזו לפסאז' הוד ברחוב דיזנגוף 101, למבנה שאיכלס קודם לכן את התיאטרון הקאמרי.[4]
בשנת 2010, יזמה עיריית תל אביב תוכנית לשיפוץ וחידוש בניין התיאטרון ו"פסאז' הוד", ברחוב דיזנגוף בתקציב של כ-110 מיליון שקלים. השיפוץ כולל תוספת של אולם אחד לאולם הבית היחיד של התיאטרון שקיים כיום. במסגרת השיפוץ רכשה עיריית תל אביב את קולנוע הוד הנמצא בקומת הקרקע והמרתף של המבנה, שיהפוך לאולם תיאטרון ובו 430 מקומות ישיבה ויהיה חלק ממתחם התיאטרון.[5] כמו כן, ישופץ אולם הבית של התיאטרון שבו 900 מקומות ישיבה שיהפוך אותו לאולם מודרני יותר.[6]
בשנת 2015, משרדי התיאטרון עברו ל"בית כלל" שברחוב דרויאנוב. נכון ל-2016 התיאטרון מציג באולמות הבאים: בית ציוני אמריקה, מוזיאון א"י ובית החייל בת"א. עמותת תיאטרון בית ליסין בדיזנגוף המנהלת את התיאטרון היא תאגיד עירוני הנמצא בבעלות עיריית תל אביב-יפו וההסתדרות הכללית. החל משנת 2004 יו"ר העמותה הוא עוזי ברעם.
בפברואר 2018 נהרס הבניין הראשון של התיאטרון הממוקם ברחוב ויצמן, והיה בית שני לתיאטרון 'בית לסין', לאחר העברתו לבניין המחודש בפסאז' הוד ברחוב דיזנגוף 101.
בדצמבר 2019 הוכרז שהתיאטרון ייקרא על שם איש העסקים הישראל ברוך איבצ'ר, לאחר תרומה של 25 מיליון שקל.[7]
חזון אמנותיעריכה
במהלך השנים העלה תיאטרון בית ליסין יותר מאלף הצגות ומחזות אירופיים ואמריקאיים מודרניים-עכשוויים וכן הצגות מקור. ברוח חזונה האמנותי של ציפי פינס החל התיאטרון לשים דגש על יצירות ישראליות-מקוריות, שרובן משקפות את המצב החברתי-פוליטי בישראל.
מדי שנה, מאז הקמתו ועד היום, מעלה תיאטרון בית ליסין הצגות ומופעים, הכוללים רפרטוארים מקוריים והצגות חוץ. כיום הוא נחשב לאחד התיאטראות המובילים בישראל. לדעת מבקרים בא הדבר על חשבון איכות ההצגות, אך פינס טוענת כי הדבר נובע בעיקר מתקצוב ממלכתי נמוך שאינו מאפשר העלאת הצגות ניסיוניות[דרוש מקור] . לתיאטרון כ-30,000 מנויים ובשנת 2012 כמיליון איש צפו ב־1,382 הצגות.
משנת 2006 ועד 2013 שימש הלל מיטלפונקט כמחזאי הבית וכיועץ האמנותי של התיאטרון. בדצמבר 2013, הוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א תביעה כנגד תיאטרון בית ליסין והמחזאי הלל מיטלפונקט בגין הפרת זכויות יוצרים. לטענת התובע, המחזאי רון גואטה, מחזהו של הלל מיטלפונקט, "מקסי ואני" הועתק מהמחזה שלו "אדמונטון" שבו צפה מיטלפונקט בהיותו מחזאי הבית של בית ליסין ושופט מטעם התיאטרון בתחרות לגילוי מחזות חדשים שהתקיימה במסגרת פסטיבל "פותחים במה" 2010. התביעה נתמכה בחוות דעת של הפרופסור לתיאטרון שמעון לוי ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב לשעבר. בחוות הדעת כתב פרופ' לוי: "להערכתי, זה מקרה ברור ומוכח של גניבה ספרותית" וכן: "מקריאה בשני המחזות עולה בבירור שמיטלפונקט נטל מיצירתו המקורית של גואטה את הרעיון העיקרי, את התמה, את מרכיבי העלילה, את הקונפליקטים, את הדמויות, ועוד כהנה וכהנה מרכיבים טקסטואליים, מבניים ותמטיים במרקם הדרמטי".[8]
בין ההפקות הבולטות שעלו בשנות האלפיים בתיאטרון:
- "אבודים ביונקרס" מאת ניל סיימון ובכיכובה של זהרירה חריפאי.
- "תפוחים מן המדבר", "רוחל'ה מתחתנת" ו"האורחת" מאת סביון ליברכט.
- "קפה ערבה" מאת גורן אגמון ובכיכובם של יורם טולדנו, אסי לוי ועליזה רוזן ו"עלמה ורות" בכיכובה של יונה אליאן.
- "מייק", מחזמר העוסק בסיפור חייו של מייק בראנט, בהשתתפותם של דן שפירא, מיה דגן, יונה אליאן ושלמה וישינסקי.[9]
- "אחרון ימיה" מאת גדי ענבר ובכיכובם של מרים זהר ואילן דר.
- "מכולת" מאת הלל מיטלפונקט ובכיכובה של תיקי דיין (קופרודוקציה בשיתוף התיאטרון הקאמרי).
- "אחים בדם", מחזמר מאת וילי ראסל.
- "חתולה על גג פח לוהט" ו"ביבר הזכוכית" מאת טנסי ויליאמס.
- "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" עיבוד מאת סיימון סטיבנס לרומן באותו השם מאת מארק האדון.
- "המוגבלים" מאת גור קורן.
- "האבא" מאת פלוריאן זלר ובכיכובו של ששון גבאי.
- "החדר האחורי" מאת עדנה מזי"א.
- "אהבת מוות" מאת ענת גוב בכיכובה של ליליאן ברטו.
- "פולישוק" מאת שמואל הספרי בכיכובו של ששון גבאי.
- "הקומה השלישית" מאת דפנה אנגל מחרז, על פי סיפור של אשכול נבו בכיכובם של יונה אליאן ואילן דר.
- "מלך הכלבים" מאת יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין, עיבוד חדש למחזה "מאטקע (מוטקה) גנב" מאת שלום אש.
- "הסודות" מאת הדר גלרון, בהשראת התסריט של הסרט "הסודות" שכתבו הדר גלרון ואבי נשר.
- "משפחה חמה" מאת ענת גוב ובכיכובה של תיקי דיין.
- "היורשת" מאת גורן אגמון ובכיכובה של רבקה מיכאלי.
- "הגלולה" מאת רוני סיני ובכיכובם של רבקה מיכאלי ושלמה וישינסקי.
ראו גםעריכה
- בית ליסין הבניין הראשון של התיאטרון
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של תיאטרון בית ליסין
סרטונים בערוץ של תיאטרון בית ליסין בדיזינגוף (ע"ר) באתר יוטיוב- תיאטרון בית ליסין - באתר גיידסטאר ישראל
- מיכאל יעקובסון, המאבק המשפטי שבדרך: חידוש תיאטרון בית ליסין, באתר Xnet, 29 בדצמבר 2011
- מאיה נחום שחל, ציפי פינס: "אולי היינו טובים מדי", באתר כלכליסט, 9 במאי 2012
- טלי חרותי-סובר, "180 שקל ליום חזרות" פערי השכר העצומים בעולם התיאטרון נחשפים, באתר TheMarker, 15 בדצמבר 2016
- נעמה ריבה, "זה היה סיוט, סיוט". קבלו בתשואות את תיאטרון בית ליסין החדש, באתר הארץ, 7 ביולי 2019
- יאיר אשכנזי, ציפי פינס הפכה את בית ליסין להצלחה מסחרית, אבל באיזה מחיר?, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2019
הערות שולייםעריכה
- ^ יוסף גולן, מחריפה המחלוקת בעניין העסקת י.אגמון בבית ליסין, דבר, 1 בינואר 1980
- ^ תום שגב, יעקב אגמון, פקיד בהסתדרות, כותרת ראשית, 16 בינואר 1985
- ^ בית לסין נפתח מחדש, דבר, 1 בפברואר 1980
- ^ מרב יודילוביץ', תיאטרון בית ליסין עובר דירה, באתר ynet, 20 ביולי 2003
- ^ מרב יודילוביץ', קולנוע "הוד" יוסב לאולמות תיאטרון, באתר ynet, 24 במרץ 2010
- ^ ציפי שוחט, קולנוע הוד יוסב לאולם תיאטרון בית ליסין: עיריית תל אביב רכשה את אולם הקולנוע במסגרת שיפוץ תיאטרון בית ליסין שיכלול הוספת אולם ושיקום של הפסז' ברחוב דיזנגוף, באתר הארץ, 1 בינואר 2012
- ^ שוקי שדה, תרם 25 מיליון שקל - ותיאטרון בית ליסין ייקרא על שמו, באתר TheMarker, 2 בדצמבר 2019
- ^ נועה הרשקוביץ, יוצר טוען: "מיטלפונקט ובית ליסין העתיקו ממני", באתר וואלה, 1 בינואר 2014
- ^ מרב יודילוביץ', מייק בראנט חוזר לבמה, באתר ynet, 18 בנובמבר 2007